מאירי על מכות יג

המשנה השתים עשרה וענינה בביאור מה שנתגלגל לכאן שלא מן הכונה והוא החלק החמשי והוא שאמר מי שנגמר דינו ליהרג וברח ונזדמן אח"כ שהוכר במקום שהיה שם והביאוהו לאותו בית דין בעצמו כגון שנשתנה הבית דין ונעתק ממקום שהיה שם בתחלה למקום שהוכר בו זה עכשו אין צריכין לסתור את דינו ולדון עליו כתחלה אלא כל שיבאו שנים ויעידו שנגמר דינו בבית דין פלוני על ידי פלוני ופלוני עדים הרי זה נהרג והקשו בגמ' במשנה זו רישא אסופא שמתחלת השמועה נראה דוקא באותו בית דין הא בבית דין אחר סותרין ומסופא נראה שאף בבית דין אחר כל שיבאו שנים ויעידו שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני עדים שיהרג ותירצו כאן בארץ כאן בחוצה לארץ וכך הוא הענין כל שנגמר דינו וברח מארץ ישראל לארץ ישראל או מחוצה לה לחוצה לה או מארץ לחוצה לה והוכר במקום אחר והביאו לבית דין אף שלא מאותו שגמרו את דינו אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו בו שנים ויעידו שנגמר דינו בבית דין פלוני על ידי פלוני ופלוני עדים יהרג הא כל שנגמר דינו בחוצה לארץ ובא לו לארץ סותרין את דינו ודנין אותו כתחלה מפני זכותה וכבודה של ארץ ישראל אבל אם בא לפני אותו בית דין בעצמו אף מחוצה לארץ לארץ כגון שנעתק הבית דין משם לשם אין סותרין את דינו והורגין אותו ודברים אלו כלם דוקא ברוצח אבל שאר עבירות עד שיבאו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו על פיהם ושיעידו בפני בית דין של עשרים ושלשה כמו שביארנו בסנהדרין:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השלש עשרה וענינה בחלק זה בעצמו והוא שאמר סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ אמר הר"ם כבר ביארנו בפרק ראשון ממסכת סנהדרין כי סמיכה בארץ ישראל ויש להם רשות לדון בארץ ובחוצה לארץ דיני קנסות ודיני נפשות אבל אין דנין בדיני נפשות בחוצה לארץ אלא בזמן שדנין דיני נפשות בארץ כל שכן אם אינם שאין דנין אלא בזמן שבית דין הגדול בלשכת הגזית כמו שנאמר לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט בזמן שיש כהן מקריב על גבי המזבח יש דיני נפשות ובלבד שיהו הסנהדרין בלשכת הגזית כלומר במקדש מעט:

אמר המאירי סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ כלומר שכל שהיה בית דין הגדול בירושלים דנין דיני נפשות אף בחוצה לארץ ובסנהדרין הסמוכין בארץ כמו שהתבאר אבל כל שאין בית המקדש קיים אין דנין דיני נפשות בשום מקום מתורת דיני סנהדרין אלא דרך הוראת שעה או דרך נימוסי המלכות שנאמר לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט בזמן שיש כהן יש שופט וכו' ואף בזמן שבית המקדש קיים דוקא שהיה שם סנהדרי קבועה במקומה בלשכת הגזית הא כל שגרם העון והוצרכו לגלות אין דנין אפילו היה בית המקדש קיים ומתוך כך בטלה דיני נפשות ארבעים שנה קודם חורבן שגלו סנהדרי ולא עמדו במקומן ושאלו בגמ' אחר שסנהדרי נוהגת אף בחוצה לארץ מה תלמוד לומר בכל שעריך הרי אף בחוצה לארץ כן ותירץ בשעריך אתה חייב להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אבל בחוצה לארץ אי אתה מושיב בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כלומר שאינך חייב בכך אלא שאם הם ממנין שם יש בהן תורת סנהדרי ויש גורסים אבל בחוצה לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ר"ל המחוזות אבל לא בכל עיר ועיר ולא יראה כן שכל שבחוצה לארץ אנו אין לנו:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

המשנה הארבע עשרה וענינה באותו חלק בעצמו ואמר סנהדרין ההורגת פעם אחת בשבוע נקראת חבלנית ר' אלעזר בן עזריה אומר אחת לשבעים שנה ר' טרפון ור' עקיבא אומרים אלו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם רשב"ג אומר אף הם מרבים שופכי דמים בישראל אמר הר"ם זה שזכר במיעוט המיתה ראוי שיכונו הסנהדרין זה בהתבוננות ומתון בדינין ואם אינם יכולין ונתקיימה העדות על מי שחייב מיתה יש להם להמית ואפילו אלף איש ביום אחד כשיזדמן זה שיהיה ראוי על פי התורה:

אמר המאירי סנהדרי ההורגת אחת בשבוע נקראת חבלנית כלומר שהורו שאינם חוקרין ובודקין יפה ר' אלעזר אומר אחת לשבעים שנה כלומר שדרכה ראוי להרוג אחת לשבעים שנה ולא יותר ר' טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם ופי' בגמ' שהיו חוקרים טרפה הרג או שלם הרג ואע"פ שאלו אמרו אין אנו יודעין אין בזה כלום מ"מ היו מתבהלים לרוב החקירות עד שתזדמן הכחשה בתוך העדות ובעריות היו שואלין אם ראו הענין כמכחול בשפופרת ר"ל הקיסם הדק שמכניסין בשפופרת שהכחול בתוכו ליטול ממנו מעט ליתן על העין שהם סוברים שלא יתחייבו הנואף והנואפת עד שיראו בו כמכחול בשפופרת ורחוק הוא לעוברי עבירה שלא יכסה עצמו בבגדים עד שלא יראה כל כך ומ"מ אין הלכה כן אלא במנאפים עד שיראו כמנאפים ר"ל שעומדים בתכונת המזדווג עם בת זוגו ונראה עליה מתנהג כמנהג תשמיש וכן הלכה רשב"ג אומר אף הם היו מרבים שופכי דמים בישראל כלומר שכמו שמצוה להשתדל בהצלת הנקי כך מצוה להשתדל בהריגת המחוייב ולבער הרע וכן הלכה זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

אלו הן הגולים וכו' כבר ביארנו שזה הפרק אמנם הוא בא לבאר החלק השני שבמסכתא והוא לבאר דיני הגלות להורג נפש בשגגה על שלמות ביאורם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון לבאר מי שיצא מכלל חיוב גלות אע"פ שהרג בשוגג אם מצד ששגגתו קרובה לאונס אם שקרובה לזדון אם שהוא פטור מצד עצמו כגון אב אצל בן ורב אצל התלמיד כמו שיתבאר השלישי בביאור ענין ערי מקלט כמה הן וכיצד קולטות וכיצד היו הבית דין מתנהגין עמו בברחו לשם הרביעי על איזה צד יוצא מעיר מקלטו וחוזר לעירו ועל איזה צד אינו יוצא משם לעולם ועל איזה צד רשות גואל הדם שולטת בו ועל איזה צד נפקעת ממנו ואם הרג לשם בשוגג כיצד דינו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שבאו בו דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בביאור החלק הראשון והוא שאמר ואלו הן הגולים ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגלה ונפלה עליו והרגתו היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו היה יורד בסולם ונפלה עליו והרגתו הרי זה גולה היה מושך במעגלה ונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו היה עולה בסולם ונפלה עליו והרגתו הרי זה אינו גולה זה הכלל כל שכדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה אמר הר"ם מעגל במעגלה הוא אבן חזקה שהבנאים אצלנו מחליקין וממשמשין בו השטחים על שמבהיקין ואמרו כל שדרך ירידתו ואפילו ירידה שהיא לצורך עלייה כמו שנאמר ויפל עליה וימת:

אמר המאירי אלו הם הגולים ההורג נפש בשגגה פי' נקשר הוא במה שאמר אח"כ היה מעגל וכו' כלומר ההורג נפש בשגגה שהוא חייב גלות על דרך זה הוא שהיה מעגל במעגלה ונפלה על חברו והרגתו שהוא דרך ירידה ואלו הן הגולין דקאמר פירושו אלו הן בכלל הורג נפש בשגגה:

וענין מעגלה הוא שכשירבו גשמים וטשטשו את הטיט שבגג היו עולים בגגותיהם אחר פסיקת הגשמים והיו טחים את הטיט בחתיכת עץ חלקה וכבדה שהיו קורין לה מעגלה והגגות היו משופעים לצד שהמים נגרים דרך שם כדי שיזובו מהר ולא יהא להם מתון לטשטש בטיט שבהם כל כך וכשהם מעגלים מתחילין בצד השיפוע וטחים ובאים עד שכלים לצד הגבוה שבגג ומשם נכנסים לבית דרך סולם ונמצאו כשהם טחים עומדים פניהם לצד השפוע ואחוריהם לצד הגבוה ותחלה מוליכין את המעגלה לצד השפוע והוא דרך ירידה ואח"כ מביאין אותה אצלם לטוח בסמוך למה שטחו תחלה ולמעלה הימנו וכן מעט מעט עד שכלים לצד הגבוה ועל אותה הבאה הוא אומר מושך במעגלה ועל ההולכה שהיא נעשית בשעת הטיחה הוא אומר היה מעגל ונמצא העגול דרך ירידה והמשיכה דרך עליה וכל שהוא נשמט ונופל דרך ירידה הוא דבר המצוי מפני שטבע כל דבר כבד לירד וצריך להזהר בעצמו בשעת ירידה אבל כל שהוא דרך עלייה שנמצאת תנועתו כנגד טבע אותו הדבר כל שנופל בה ויורד למטה הוא דרך אונס והוא שאמרו ויפל עליו וימת עד שיפול דרך נפילה מעתה היה מעגל במעגלה ונפלה עליו והרגתו או היה משלשל בחבית ומורידה מן הגג לבור ונשמטה מידו ונפלה עליו והרגתו דרך ירידתה והוא הדין אפילו על ידי הפסק החבל שכל שבירידה לא חלקו בו כלל ולא עוד אלא שהיה לו לעיין החבל ואין זה אונס שבירידה הכובד מכביד את החבל ובמעט קלקול שבה היא נפסקת וכן אם היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה אבל אם היה מושך במעגלה ומביאה אצלו לצד העליון ונפלה עליו והרגתו או שהיה דולה בחבית ומעלהו מן הבור לגג וכשהיה קרוב לגג נפסק החבל ונפלה החבית והרגתו והוא הדין אם נשמטה מידו בעלייתו ונפלה עליו או שהיה עולה בסולם ונפל עליו והרגו בכל אלו אינו גולה זה הכלל כל שדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה:

ולענין ביאור זה שתפש בראש המשנה בשלשול החבית נפלה ר"ל שנשמטה ובסופא נפסק החבל משום דברישא אי תנא נפסק החבל הוה אמינא דבנשמטה אינו גולה דקרוב למזיד הוא ולמד שאף בנשמטה כן ואי תנא בסופא נשמטה הוה אמינא דבנפסק אפילו דרך ירידה אינו גולה דאנוס הוא לימד שאף בנפסק כל בירידה גולה וכן פרשוה בתורת כהנים: