מאירי על קידושין צז

גט פשוט עדיו מתוכו והמקשר עדיו מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקשר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מתורת מוקדם שהרי רגילים היו לכתוב במקושר על ראשונה שניה ומקשר שכתבו עדיו מתוכו שמא לא הרגיש המלוה באיחורו ולא מחל ואין הלכה כדברי האומר במקשר שכתבו עדיו מתוכו שכשר הואיל ויכול לעשותו פשוט ר"ל שיכול להודיעו שבתורת פשוט כתבו ובכונת איחור אלא שניהם פסולים:

נצטוה הסופר לכתוב ולא הזכירו לו לא פשוט ולא מקשר אלא שמנהג המקום באחד מהם אפילו עשה הסופר מעצמו פשוט במקום שנוהגין במקשר או מקשר במקום שנוהגין בפשוט כשר הואיל ומכל מקום עשה פשוט כתקנו ומקשר כתקנו אבל כל שנצטוה לכתוב פשוט או מקשר אין לו לשנות ממה שנצטוה ואפילו היה מנהג המקום בשניהם או אפילו היה המנהג הפך הצווי שכל צווי קפידא היא ולא מראה מקום וכבר ביארנו ענין זה באלו בכדי היכולת באחרון של בתרא:

האשה שאמרה לשלוחה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר פסול וכן הדין בקדושין כמו שיתבאר למטה ובהבא לי גיטי אינו כן אלא אף אם אמרה לו הבא לי גיטי במקום פלוני ונתנהו לה במקום אחר כשר כמו שיתבאר במקומו:

האומר לאשה הרי את מקדשת לי על מנת שאני קורא או על מנת שאני יודע לקרות אין אומרים כל שיודע לקרות שלשה פסוקים בבית הכנסת ר"ל בלא הבנה אלא עד שידע לקרות ולתרגם ולא שיתרגם מדעתו שמא יכשל בדבריו:

והקורא פסוק כצורתו ר"ל שאינו קורא כדרך נקודו אלא כעין מי שקורא להגיה והמתרגם פסוק כצורתו בלא שום תוספת במקום הראוי לכך כגון וזבחת פסח לי"י אלהיך צאן ובקר שמשמעו שאף קרבן הפסח בא מן הבקר ואינו כן אלא שעל שלמי שמחה הוא חוזר וכמו שתרגם אנקלוס וניכסת קודשיה מן תוריה ואם כן הרי זה בדאי והמוסיף עליו במקום שאינו ראוי כגון ויאמר אלהים ואמרו מלאכיא די"י הרי זה מחרף ומגדף ואף במתרגם כצורתו לפעמים מחרף ומגדף כגון ויראו את אלהי ישראל שיתרגם בלא שום תוספת אלא שידע לתרגם בתרגום הידוע בה ר"ל של אנקלוס הגר:

ומכל מקום אם אמר על מנת שאני קורא אין שם זה מונח עליו אלא אם כן יודע לקרות בכל עשרים וארבעה ספרים בדקדוק:

על מנת שאני שונה שיודע לקרות הלכות של משנה ואם אמר לה על מנת שאני תנא אין שם זה מונח עליו עד שידע לקרות משנה וסיפרא וסיפרי ותוספתא: