מאירי על קידושין עח

המשנה האחת עשרה ואינה מכונת הפרק כלל אלא שבאה הנה על ידי גלגול מה שהזכיר בענין המצות והוא שאמר כל העושה מצוה אחת מטיבים לו ומאריכים את ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבים לו ואין מאריכים את ימיו ואינו נוחל את הארץ וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן הישוב והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק אמר הר"ם פי' רצה באמרו כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו שהן כנגד עונותיו עד שיהיו זכויותיו מרובין מעונותיו בזאת המצוה ואמרו כל שאינו עושה מצוה אחת רצה בו אפי' שרעותיו יותר מטובותיו ולא עשה מצוה אחת כדי להשוותם אבל עונותיו מרובין מזכויותיו ואמר מטיבין לו ומאריכין את ימיו בעולם הזה והנה נבאר זה בסנהדרין בפירוש ודרך ארץ היא הנהגתו עם אנשי העולם בטובו יהיה בעל מוסר ענין אין זה בעמידתו בעולם אבל יציאתו מן העולם הנאתו לעולם ואמר באיש הזה משפטו שמושבו מושב לצים ופסול לעדות:

אמר המאירי פירשוה בגמרא מצוה אחת יתירה על זכיותיו וכלל הדברים שיהא בכללו נעשה צדיק שאין הכל תלוי במנין שיש מצוה שקולה כנגד כמה ויש עבירה שקולה כנגד כמה ואין הענין אלא כמי שאומר שהצדיק נגמל בזה ובבא וכמו שאמרו בקצת מצות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ומהם כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם שכל אלו יש בהם טוב לשמים וטוב לבריות והוא שאמרו כאן מטיבין לו ומאריכין ימיו ושנותיו ונוחל את הארץ ר"ל העולם הבא ואם אנו רואים אותו לפעמים שהוא נענש איפשר שהוא לנקותו ממקצת עונות והכל ביושר אלא שאפני דרכיו נעלמים ממנו ועל דרך זה אמרו בקצת מצות שאם היתה שקולה מכרעת וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן היישוב ופסול הוא לעדות כמו שביארנו הענין באחרון של חגיגה אבל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשלש לא במהרה ינתק:

זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא מפנות האמונה להאמין בגמול ובעונש בין בעולם הזה בין בעולם הבא ואל יבלבלהו מה שיראה מהעדר הסדור בין בני אדם בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו שהכל ביושר פעמים שהוא צדיק גמור או שאין עונותיו כדאי להשתלם כל כך ונגמל בזה ובבא ופעמים שמקצת עבירות שבו צריכות מירוק ומריעין לו לנקותו מעונותיו עד שנדמה כאלו הוא רשע וכן הרשע לפעמים רשע גמור ונענש בזה ובבא ופעמים צריך שיגמל לקצת מעשים שבידו ומטיבין לו כדכתיב ומשלם לשונאיו על פניו כלומר בעוד שהוא חי כדי להאבידו לעולם הבא וזהו ענין יום טוב ויום ביש כלומר שכל העושה מצוה אחת יתירה מטיבין לו ר"ל שמתקינין לו כדרך שמתקינין ליום טוב שמצטערין ומתעמלין קודם לו להכנת יומו כך מטיבין לו ר"ל שמתקינין ליום טוב שלו כלומר שמצערין אותו בעולם הזה להיות יומו מותקן לעולם הבא וההפך להפך הא למדת שאע"פ שיש לפעמים שכר מצות אף בעולם הזה מכל מקום כמה דברים מעכבין את הגמול ועקר השכר לעולם הבא ולפיכך אל יהרהר אדם בענין צדיק ורע לו או רשע וטוב לו כלל ועל דעת זה העידו קצת חכמים ואמרו הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו של זה שהרי בשתי מצות אלו כתוב טובה ואריכות ימים אלא לעולם שכלו טוב ולעולם שכלו ארוך ואע"פ שבעל זה המאמר סובר שאין בעולם הזה שכר מצות מכל מקום עקר הענין ופנת הדת להשלים ביניהם לומר שאף בעולם הזה יש שכר אלא שהוא מתערב לקצת סבות ונמצא עיקרו צפון לעולם הבא וכל מעשיו יתברך במשפט ויושר אלא שאפני חכמתו נעלמים וכבר הארכנו בענינים אלו בילדותנו בחבור התשובה:

לעולם יזהר אדם שלא להרהר בעבירה שאע"פ שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה כלומר שאין נענש בה כאלו עשה מעשה מכל מקום נענש הוא עליה אחר שהוא מכוין בהרהורו לכונת עשיית העבירה ושלא נמנע מעשייתה מצד כבישת יצרו אלא שלא נזדמן לידו להוציא הרהורו לפועל:

ויש דברים שהמחשבה מעשה גמור והוא כל הדברים התלויים בייחוד ובשאר עניני האמונה שהרי עיקר דברים אלו במחשבה הם והוא שנאמר בע"ז למען תפוש את בני ישראל בלבם ומי שבא דבר עבירה לידו וכבש ביצרו והציל עצמו ממנה הרי הוא כעושה מצוה: