מאירי על קידושין עא

אע"פ שביארנו בהשחתת זקן והקפת פאת הראש שהנשים פטורות בקרחה על המת אינו כן אלא אף הנשים חייבות בה וכן בגדידה ושריטה ואיסור קרחה בכל הראש ואע"פ שבישראל נאמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת הרי בכהנים נאמר לא יקרחו קרחה בראשם לחייב על כל הראש כבין העינים ודנין ישראל מכהנים בגזירה שוה של קרחה קרחה וכן למדים מזו שאף בכהנים לא נאסרה אלא על מת הא על ספינתו שטבעה או על ביתו שנפל וכיוצא באלו פטור ואע"פ שבכהנים מיהא סתם נאמרה הרי נאמר בישראל בין עיניכם למת וכן הדין בכהנים וכן הדין בשריטה וגדידה אלא שבאלו על ע"ז חייב כמו שביארנו במסכת מכות:

ואם קרח כמה קרחות על מת חייב על כל אחת ואחת אם בזו אחר זו ובהתראה על כל אחת מהן אם בהתראה אחת וכגון שקרח בבת אחת בחמש אצבעותיו או שסך חמש אצבעותיו בסם המשיר והשיר כמו שביארנו באחרון של מכות ולפי דרכך למדת שהקרחה במקום שער אבל שריטה וגדידה שתיהם ענין אחד וענינם בין במקום שער בין שלא במקום שער בין ביד בין בכלי וכבר ביארנו ענינים אלו כולם במסכת מכות ולא הוצרכנו כאן אלא ללמד שאף הנשים חייבות בהם ובתלמוד המערב אמרו רב המנונא מקפיד לחבריא פקדון לנשיכון כד תהון קיימן על מיתייא לא ליתלשן בשעריהון דלא ליתו לידי קרחה שנאמר כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים:

ושיעור קרחה נחלקו בה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם עד כמה היא קרחה אי תנאי תני בגריס ואי תנאי תני כל שהו מאן דתני כל שהו כמשמעו שנאמר קרחה ומאן דתני כגריס נאמר כאן קרחה ונאמר בנגעים קרחה מה קרחה האמורה להלן כגריס אף קרחה האמורה כאן כגריס:

המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר בדיני הקרבנות שיש בהם פרטים שאין נוהגים בנשים בקרבנות שלהם והם הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזיות נוהגות באנשים ואינן נוהגות בנשים חוץ ממנחת הסוטה והנזירה שהן מניפות אמר הר"ם כל אלו הנמנין בכאן באו בלשון זכר ואמר וסמך ידו והניף והגיש וקמץ ומלק את ראשו ואמר והקריבו בני אהרן ואמר בתורת כהנים והקריבו זו קבלת הדם ואמר והזה מן הדם ואמר במנחת סוטה ולקח הכהן מיד האשה ואמר באשר יביא קרבן ידיו תביאנה את אישי יי' את החלב על החזה להניף אותו תנופה לפני יי' מה שלמים תנופה בבעלים ותואר התנופה בבעלים כמו שזכרו כהן מכניס ידו תחת יד בעלים ומניף ולמדנו נזיר מסוטה לפי שאמר בסוטה ונתן על כפיה ואמר בנזיר ונתן על כפי ודין הנזיר והנזירה בקרבן שוה לאמרו בתחלת הפרשה איש או אשה כי יפליא לנדור נדר והוא אמרם כף כף מסוטה:

אמר המאירי הסמיכות שאדם סומך על קרבנו כדכתיב וסמך ידו והוא נאמר בקרבן בהמה שכל קרבנות בהמה בין של חובה בין של נדבה סומך על ראש הבהמה בעודה חייה בכל כחו חוץ מבכור ומעשר ופסח ובשעת סמיכה מתודה אם הוא חטאת או אשם או עולה אבל בשל שלמים אינו מתודה אלא שאומר דברי שבח ואין סמיכה אלא בבעלים ושל נשים אין בו סמיכה דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ואחר אינו סומך בשבילו שנאמר וסמך ידו ולא יד חברו אפילו יד אשתו או עבדו אך שלוחו והתנופות והוא בקרבן שלמים שמביאין הבעלים חזה ושוק בידיהם וכהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף לפני י"י במזרח בהולכה והבאה והעלאה והורדה ושל נשים אף הוא טעון תנופה אלא שתנופתה נעשית על ידי כהן ואין אשה מניפה אלא סוטה במנחתה ונזירה בקרבנה וההגשות והוא נאמר בקרבן או במנחה בקרבן שאחר התנופה היה הכהן מגיש האמורין למזבח להקטירן ובמנחה שאחר שנתנה בכלי שרת ונתן עליה שמן ולבונה מוליכה אצל הכהן והכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית והגשה זו אינה אלא בכהן ובא ללמד במשנה זו שאינה בכהנת דכתיב במנחה הקרב אותה בני אהרן ולא בנות אהרן וכן הקמיצות והוא נאמר במנחת הסולת דכתיב והביאה אל בני אהרן וקמץ משם וכו' וההקטרות והוא נאמר גם כן במנחה דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה וכו' וכן נאמר דין הקטרה גם כן בקרבן בהמה כדכתיב באימורין והקטירו בני אהרן וכן מליקה שבחטאת העוף דכתיב והקריבו הכהן ומלק הקבלות ר"ל קבלת הדם דכתיב והקריבו בני אהרן ומפי השמועה למדו והקריבו זו קבלת הדם וההזאות פירשו בגמרא על הזאה של עוף שנאמר בו והזה מדם החטאת שאלו על הזאה של יום הכפורים או של חטאות הפנימיות של פרה הרי כל אלו אינן אלא בכהן גדול אלא שלא נאמרה אלא בהזאת עוף והביאוה בגמרא מקל וחמר ומה קרבן בהמה שלא קבע כהן לשחיטתו שהרי השחיטה כשירה בזר קבע כהן להזאתה ולזריקת דמה עוף שקבע כהן למליקתו אינו דין וכו' וממילא למדנו שזריקת הדם גם כן בנשים שהזריקה בבהמה כהזאה בבן עוף וכן נתינת אש במזבח ועריכת עצים ועריכת אימורין כלם בכלל הקטרה הם:

ולענין ביאור מיהא יש לשאול מה הוצרכנו להוציא נשים מכל אלו והרי זמן גרמא הם שאין מעשה הקרבן אלא ביום ואין זה כלום שאין זמן גרמא נאמר אלא להפקיע החיוב אבל ליפסל הדברים על ידן לא שהרי שחיטה צורך עבודה וכשירה בנשים אלא שראוי לשאול והרי כל אלו טעונות בגדי כהנה ואשה מנין לה ושמא הייתי אומר שלא נאמר חיוב בגדי כהנה אלא לאנשים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא אלא שיש חולקים בסמיכה לומר שהנשים סומכות מתורת רשות וכבר ביארנוה במסכת חגיגה ולא נתחדש על משנה זו בגמרא דבר: