מאירי על קידושין סא

לעולם תהא מוראת שמים בלבו של אדם ויתבונן שאין דבר נעלם ממנו כל העובר עבירה בסתר עד שידמה ויאמר אין י"י רואני הרי הוא כאלו דוחק רגלי שכינה ר"ל שמצייר בלבו העדר כבודו והשגחתו משם והרי נאמר עיני י"י המה משוטטות בכל הארץ וכתוב השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכן אסור לילך בעזות מצח מגדולי החכמים לא היו הולכים אפילו ארבע אמות בקומה זקופה ובגלוי הראש:

כבוד אב ואם שוים מכל מקום כל שאמו אשת אביו ומצות שניהם באה עליו כאחת יקדים כבוד אביו מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו הא כל שאין אמו אשת אביו כגון שנתגרשה או שלא היתה אשתו מעולם ישתדל כמה שיוכל לעשות מצותם כאחת כגון אם ישאלו ממנו דבר אחד ישים לפניהם כאחת ואם אי אפשר ליעשות כאחת יקדים את המזדמן ואל יעבור על המצות כך היא שיטתנו ומפני שאנו גורסים כאן מבין ריסי עיניך נכר שבן גרושה אתה תן להם מים בספל וקעקע להם כתרנגלין ומכל מקום יש גורסין מבין ריסי עיניך נכר שבן אלמנה אתה כלומר שהם אדמות ורכות מרוב הבכי וכדרך שאמרו במועד קטן שהיה רבן גמליאל שומע קולו ובוכה עד שנשרו ריסי עיניו ואף זה היה כן ולפיכך אמר לו מבין ריסי עיניך נכר שבן אלמנה אתה ואם כן אי אתה שואל לצורך ואיני נזקק להשיב אלא שמכל מקום דרוש וקבל שכר וכל שאירע כן הטל לפניהם וכו' כלומר לפי שאלתך ראוי לך לעשות כן והדברים מראין כדעת ראשון שאין ריסי עינים מעידות שבכה על אביו ושמא על מת אחר הוא בוכה ועוד שלא נאמר מעולם מבין ריסי עיניך ניכר אלא על דמיון הענינים לא עינים ממש ומכל מקום יש מפרשין מבין ריסי עיניך נכר שבן אלמנה אתה כלומר שאתה פקח וכמו שאמרו בפרק חלק ההוא יתמא בר ארמלתא קטלינהו לכלהו שסתם בני אלמנה נכנעים ומתגדלים בפקחות ויש מפרשים שבן אלמנה אתה שנשאת לבעל ואתה שואל בין אמך לבעל אמך שאדם חייב בכבודו גם כן כדכתוב את אמך לרבות בעל אמך ובזו ודאי הטל להם וכו' הא אב ממש אב קודם:

כבוד אב ואם אין לו שיעור ולא עוד אלא שאף אומות העולם שאין מצווין בו מקיימים אותו בלא שיעור מעשה היה בגוי אחד באשקלון שבקשו ממנו פרקמטיא בששים רבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו שהיה ישן ולא ציערו לעוררו ואף פעם אחת היה לבוש סידקין של זהב ויושב בין גדולי רומי ובאה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה ופעם אחרת בקשו ממנו אבנים לאפוד בשמונים רבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה אחרת נתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה נולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי אבל איני מבקש אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא ונתנוהו לו ודבר זה אתה צריך לפרש שבמקדש שני היה שהרי במקדש ראשון לא עשו אלא פרה ראשונה וכמו שאמרו שמימות משה ועד עזרא לא עשו פרה ואחר שכן למדת לפי דרכך שאף אבני אפוד לא בטלו בבית שני אע"פ שבטלו אורים ותומים ואבני אפוד משום אורים ותומים נקבעו מכל מקום כל מה שהיה בידם לקיים קיימו וכן אע"פ שבטל השמיר והשמיר היה בא לחוק את שמות בני ישראל על האבנים אפשר שלא חקקום ומה שהיה בידם לעשות עשו:

גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה ומכל מקום במצוות שאדם מברך עליהם אם בא מי שאינו מצוה לעשותם יש מי שאומר שצריך לברך עליהם אחר שהוא בכלל הדת כגון נשים ומביאין ראיה ממה שאמרו כאן אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן אמינא לא מיפקידנא ועבידנא השתא דשמעיתה להא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי וכו' מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן ודאי רב יוסף מברך היה עליהם ואע"פ שהיה יודע בעצמו שפטור שאם תאמר בלא ברכה היאך אמר אחר כן מאן דאמר לי אין הלכה וכו' אדרבה היה לו להצטער על שעשאן בלא ברכה ועוד שבודאי רב יוסף כחכמים היה סבור ובתורת חיוב היה עושה את המצות והיה אומר שרוצה היה לעשותם בנדבת לב בלא חיוב ואם שלא בברכה היאך היה נוח לו בכך ומכל מקום יש מפרשים שלא אמר ר' יהודה סומא פטור אלא מדאורייתא הא מדרבנן חייב ומכיון שהוא חייב מדרבנן ודאי צריך לברך אבל נשים שפטורות אף מדרבנן אין להן לברך ואם ברכו עברו על לא תשא וכן כתבו גדולי המחברים אבל כל רבני צרפת מתירין לברך וכבר כתבנו דעתנו מענין זה במקומות בסדר מועד:

כשם שאדם חייב לכבד את אביו ואת אמו ר"ל להאכיל ולהשקות להלביש ולכסות להכניס ולהוציא כמו שהתבאר כך חייב לכבדם בכל מיני כבוד וזהו מן הדברים שאין להם שיעור למעלה אלא שאם רואה שכבודו קשה בעיניהם מפני שהוא בעיניהם יתר מדאי ורצה למשוך ידו כפי רצונם רשאי ולא עוד אלא אפילו רצו הם לעבדו ומכיר בהם שכך היא רצונם יקבל והכל לפי מה שעיניו רואות בתלמוד המערב אמרו אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קוריאקון שלה והניח ר' טרפון שתי ידיו תחת פרסותה והלכה על גבן עד שהגיע למטתה פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו אמרה להם התפללו עליו שהוא נוהג עמי כבוד יותר מדאי אמרו לה מהו עביד לך תנא לון עובדא אגיבונה ר"ל השיבוה אפילו עשה כן אלף אלפי אלפים לא הגיע לחצי כבוד ובהפך זה אמרו אמו של ר' ישמעאל קבלה עליו לרבותינו גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד נתכרכמו פניהם אמרו איפשר ר' ישמעאל מיקל בכבוד אבות אמרו לה מה עביד ליך אמרה כד נפיק מבית ועדא אנא בעיא מסחיא רגלוי ולא שביק לי ובקצת גירסאות בעינא מסחי רגלוי ומשתי מיא ואינה מיושרת אמרו ליה הואיל והיא רצתה רצונה זהו כבודה אמ"ר מונא יאות טחוניא אמרין כל בר נש ובר נש זכותיה גו קופסיה אימיה דר' טרפון אמרה הכן ואגיבונה אכן ואימיה דר' ישמעאל אמרה הכן ואגיבונה הכן ר' זעירא הוא מצטער ואמר הלואי דליהוי לי אבא ואימא ואוקרינון ואירות גן עדן כד שמע אלין תרין אולפניה אמר בריך רחמנא דלא שבק לי אבא ואימא לא כר' טרפון הוינא יכיל עביד ולא כר' ישמעאל הוינא מקבל:

וכן חייב לכבדם הרבה בדברים ולא עוד אלא שאם עשה להם כל מיני כבוד שבעולם והיה מקלה אותם בדברים יצא שכרו בהפסדו וקפחו וכל המכבד בדברים ולא כבד במעשה אלא מעט מצד מיעוט היכולת או אף שהטריחו במלאכה דרך כבוד ותועלת שכרך כפול לו דרך צחות אמרו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו ברחים ומביאו לחיי העולם הבא ופירשו ענין זה בתלמוד המערב שמעשה היה באחד שהיה דרכו לצוד והיה מביא תמיד פסיונין ושאר מיני עופות ומאכיל לאביו וכשהיה אביו שואלו בני אלו מנין לך היה מקלהו בדברים ואומר לו סבא אכול ודוש כלביא אכלין ומודשין והרי זה מאכיל לאביי פסיוני וטורדו מן העולם וכן פירשו באחד שהיה אמנות שלו טחינת ריחים ונזדמן שהזעיק המלך את חייליו וקראו לאביו של זה הטוחן לילך ומצד שראה הבן טורח הדרך חמל עליו ואמר לו אבא היה אתה במקומי לטחון ולזון את עצמך ואנשי ביתי ואני אלך במקומך לצבא ושמח הזקן על שהצילו מטורח הדרך ועשה כדבריו והרי זה מטחינו בריחים ומקיים מצות כבוד אב ונמצא מטחינו ומביאו לחיי העולם הבא ולשון תלמוד המערב בזה יש מאכיל לאביו פטומות ומורידו לגיהינם ויש כודנו ברחים ויורש גן עדן חד בר נש מאכיל פטומין אמר ליה אבוי ברי אילין מנן לך אמר ליה סבא סבא אכיל ודוש כלביא אכלין ומודשין נמצא מאכילו פטומות ויורש גהינם כיצד כודנו לרחים ויורש גן עדן חד בר נש הוה טחין ברחיא אתו צמות לטחנניא ר"ל הזעיקו בני אמנות הטחינה לחיילות של מלך למלחמה וקבצום על כך אמר ליה אבא זיל טחון תחותוי אימטית מבזיא טב אנא ולא את אי מטית מילקי טב לי אנא ולא את נמצא כודנו לרחים ויורש גן עדן: