מאירי על קידושין מז

הפודה מעשר שני שלו הן שהוא מקרקע שלו הן שנפל לו בירושה הן שניתן לו במתנה מוסיף חומש והוא שמחלל ופודה שוה ארבעה בחמשה ואפילו פדה על ידי שלוחו ופדאו שלוחו במעות של בעל הבית הרי שלוחו כמותו ומוסיף חומש ומעתה אם פדאתהו אשתו במעות שלו מוסיף חומש אפילו בנכסי מלוג שמכל מקום המעשר שלו הוא לגמרי שבכלל הפירות הוא אבל אשה פנויה פודה מעשר שני שלה בלא חומש שנאמר איש ממעשרו ולא אשה ממעשרה ומה שאמרו בספרי ואם גאול יגאל לרבות את האשה פירושו בנשואה שמוספת חומש במעשר הבעל ומתורת שליחותו שביארנו הקנה אחד מעות לאשה ואמר לה על מנת שתפדי בו מעשר שני של בעליך הרי אמרו לא קנה יתהון בעל והרי פדיון זה שלא במעותיו ואין זה שליחותו ולפיכך פודה בלא חומש מת אביה וירשה ממנו מעשר שני הואיל ומעשר ממון גבוה הוא זכה בו הבעל שלא חלה עליו תקנת חכמים ולפיכך כשפודתהו אע"פ שבמעות הבעל פודתהו אינה מוספת חומש שאין זה מעשרו והרי הוא מעשר לזה ומעות לזה וכן הבעל עצמו פודהו בלא חומש:

עבד כנעני יוצא בראשי איברים ר"ל שכל שהכהו בכונה וחסרו שן או עין או אחד מעשרים וארבעה ראשי איברים שהם בגלוי ואינן חוזרים יצא לחירות ואע"פ שלא הוזכרו בתורה אלא שן ועין לא הזכירם אלא ללמד מהם על האחרים שיהא חסרונם מום שבגלוי ואינו חוזר ואף שני אלו הוצרכו שאלו נאמר שן ולא נאמר עין הייתי אומר אפילו שן דחלב ר"ל שהעבד קטן קמ"ל עין מה עין שאינו חוזר אף שן דוקא שאינה חוזרת כגון שן של גדול ואם תאמר עין ולא תאמר שן הייתי אומר מה עין שנברא עמו אף כל שנברא עמו אבל שן לא אפילו של גדול קמ"ל שן ומכאן אמרו לעשרים וארבעה איברים והם עשרים אצבעות שבידים ורגלים וראשי האזנים וראש החוטם וראש הגויה ובאשה ראשי הדדים: