מאירי על קידושין מ

כבר ביארנו בכל היוצא בגירעון כסף שאין דמיו עתה שוים לדמי קנייתו הן שהשביח או שהכסיף שמחשבין לעבד להקל ובעבד עברי הנמכר לגוי כבר ביארנו שהוא נגאל לחצאין וממעט משני שיעבודו כחשבון מה שהוא פורע מעתה יש בדבר להקל ולהחמיר אלא שבאותה שהיא להקל אתה צריך לפרשה בשלקחו ביוקר והוזל וחזר והוקר כשעת המקח כיצד הרי דמיו שבתחלת קנייתו ושבסוף גאולתו שוים אלא שבאמצע נשתנה מתחלתו ומסופו וזה קנאו במאתים והכסיף מיד ועמד על מנה ונתן לו חמשים בחצי דמיו כשווי של עכשו על הדרך שביארנו למעלה ואחר כך חזר למאתים הרי זה נותן לו מנה שהוא חשבון חצי דמיו של עכשו ושל שעת קנין ויוצא והרי מצד שהוא נגאל לחצאין הרויח העבד חמשים דינרין שאלו לא היה נגאל לחצאין לא היה פירעון החמשים כלום והיה צריך ליתן לו מאתים והרי זה קולא אצל עבד קנאו במאתים ועדין שוה מאתים ונתן לו מנה חצי דמיו והכסיף ועמד על מאה נותן לו חמשים ויוצא ונמצא נותן בדמיו מאה וחמשים ואלו לא היה נגאל לחצאין לא היה פירעון המנה אלא פקדון ויוצא בהם והרי נמצאת גאלת חצאין חומרא אצל העבד:

עבד עברי הנמכר לגוי נגאל בקרובים ואם אין בידו לווה וגואל ואם לא מצא בכדי כלו נגאל לחצאין ואע"פ שבסוגיא זו נשאלה והשיבו נגאל כלו ולא חציו וכן שבסוף הסוגיא אמר רבינא שהוא בתרא עבד עברי הנמכר לגוי יוכיח וכו' ואין לוה וגואל ולא גואל לחצאין מכל מקום ראוי להקל אצלו ולסמוך על מה שאמר רב אשי אם תמצא לומר נגאל לחצאין וכו' וכל אם תמצא לומר הלכה הוא ברוב מקומות ואיפשר לומר דהכי קאמר להו ודאי ראוי לומר דלקולא אמרה וכו' ודרשה דונגאל כלו מוקמינן לה דכי הויא לה חומרא לא יהא נגאל לחצאין וכן עקר או שמא משום חלול השם נגאל בכלם לחצאין הואיל ועל הרוב היא קולא ומכל מקום יש פוסקין שאינו נגאל לחצאין כפשוטה של סוגיא וכן שאינו לוה ונגאל מדכתיב ביה או השיגה ידו ונגאל ואין זה הכרח שמאחר שלא נאמר והשיגה ידו אף הוא אומר שכל שרשאי ליגאל באי זה צד מחשב כפי שניו ולא למעט שאינו לוה או שמא כלך לדרך זו שאינו לוה וגואל ולא נגאל לחצאין משום חלול השם שלא יהא הגוי סבור שיבא עליו בעקפין והדברים רופפים ומכל מקום עבד הנמכר לישראל הן מוכר עצמו הן מכרוהו בית דין הן אמה אינו נגאל בקרובים שהרי נאמר בנמכר לגוי יגאלנו לזה ולא לאחר ואע"פ שהקרובים כופין את האב לפדותה משום פגם משפחה שאר קרובים מיהא אין כופין אותם וכן כל הנמכר לישראל אינו לוה ונגאל ואינו נגאל לחצאין כמו שביארנו שמאחר שנפקע מגאלת הקרובים נפקע מכלם:

המוכר שדה אחזה ובא לפדותו רשאי ומחשב לפי דמים שקנה כמה עולה לכל שנה ופוחת מן השנים שעברו ונותן לפי הנשאר וחוזר לו שדהו ומכל מקום אם אין לו אינו לוה וגואל שהרי נאמר והשיגה ידו וכן אינו גואל לחצאין שהרי נאמר בו ומצא כדי גאלתו ומכל מקום אם רצו קרוביו לגאול גואלים שנאמר ובא גואלו וכו' ואין שדה אחזה נגאל עד שיעמד ביד הלוקח שתי שנים שיאכל הלוקח ממנו שתי תבואות וכל שלא נגאל חוזר ביובל:

המוכר בית בבתי ערי חומה גאלתה כל שנים עשר כל שעה שירצה בתוך שנים עשר חדש אפילו ביום שמכר וכשגואל אינו גורע כלום ואינו נגאל בקרובים ואינו לוה וגואל ואינו נגאל לחצאין ואם לא נגאל בתוך שנה נחלט ואינו יוצא ביובל ר"ל שאם פגע בתוך שנת המכר אינו חוזר אלא עומד ביד הלוקח עד שירצה המוכר לגאלה בתוך השנה ואם פגע לאחר שנה כבר הוחלט:

ולענין ביאור מיהא יש שואלים היאך נסתפקו בגמרא בזו עד ששאלוה והיאך יעלה על הדעת שיהא גואל לחצאין והרי אמרו בערכין אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעין לו ואם נגאל לחצאין למה אין שומעין לו ואינה קושיא דחצאין הוא דמאי דפריק פריק לגמרי שאם שוה מאה דינרים נותן חמשים ולוקח חצי הבית אבל דבר שנה בשנה אינו כן אלא שמנכה לו מן הזמן ובזה אמרו שאין שומעין לו ואין ללמוד ממנה גאלת חצאין:

מקדיש שדה אחוזה שיעור פדיונו לכל זרע חמר שעורים חמשים שקל וכל שרצה לגאול אפילו מיד גואל ואין צריך להמתין שתי שנים ואם אין לו לוה וגואל וכן גואל לחצאין וזה חמר בהדיוט מבהקדש ואם לא נגאלה על ידו או על יד בנו מתחלקת לכהנים ביובל כמו שביארנו והם נותנים הדמים לבדק הבית כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ואם מכרה גזבר לאחר ולא גאלוה בעליו מתחלקת לכהנים ביובל בלא דמים: