מאירי על קידושין קסא

זה שביארנו שאשה אחת מתיחדת עם שני אנשים כשרים לא כל הרוצה להחזיק עצמו בכשר מותר בכך אלא דוקא מי שהוחזק חזקה מפורסמת בכשרות ושבא לידי ניסיון ועמד עליו דרך הערה אמרו רב ורב יהודה הוו קא אזלי בארחא הות אזלא ההיא אתתא קמיהו אמר ליה רב לרב יהודה דל כרעך מקמי גיהנם אמר ליה והא מר הוא דאמר בכשירים שפיר דמי אמר ליה מידי אנן כשרים אנן אלא כגון מאן כגון ר' חנינא בר פפא וחביריו הנזכרים בסוף פרק ראשון ודבר זה פירושו לצאת ידי הרהור מדת חסידות וכדקאמר דל כרעך מקמי גיהנם אמר ליה כלומר כדי שלא תהרהר בה ומכל מקום לענין איסור כל סתם בני אדם כשירים הם כמו שביארנו במשנה שאם לא כן נמצאת אוסר כל העולם שר' חנינא וחביריו לא שכיחי וכל שרב ורב יהודה אמר אחד מהן לחברו אטו אנן כשרים אנן והיכן מצינו גדולים מהם למסור לסוטה להתלוות עמה בדרך אלא לא אסרו אלא בפריצים הנודעים בכך ולאסור להם למתיחדת עמהם ולהכותם ולרדותם וזהו שאמרו לא שאנו אלא בכשירים אבל בפרוצים לא ולא אמרו חסרון הניכר אבל בשאר אנשים לא ומה שהוצרכו לתלמידי חכמים בלווי סוטה הוא מפני שידעו להתרותו בדברי כבושין ומתוך כך אין אנו צריכים לאסור להתלוות עם הנשים בדרך כמו שחשבו קצת מפרשים אלא מותר להדיא בין באחת בין בהרבה כל שיש שם שני אנשים:

מלקין על הייחוד בכל האסורה בייחוד אפילו של פנויה או של גויה ומלקות זה פירושו מכת מרדות יש מפרשים מלקות גמור ובעריות ובחייבי לאוין ובהתרו בו ומכח הן עדי ייחוד הן עדי ביאה ואין הדברים נראין שלא אמרו הן הן עדי ייחוד אלא בגרושתו מטעם לבו גס בה כמו שביארנו בתחלת המסכתא והילכך אין כאן אלא מלקות של מרדות וכמו שאמרו במקום אחר מאי לוקה לוקה מדבריהם ואין אוסרים את הראויה לינשא משום ייחוד של איסור ביאה שלה הפוסלין אותה בביאתה לכהנה ומכל מקום באשת איש אין מלקין כלל על ייחוד שעמה שלא להוציא לעז על בניה שלא יאמרו שעל עסקי זמה הלקוה ואע"פ שאיפשר להכריז שלא הלקוה אלא על הייחוד איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ומתוך דברינו למדת בסוגיא זו שלא נאמר בה ענין הכרזה אלא באשת איש לדעת הסובר בה להלקות ולהכריז אבל שאר ייחודין אין מכריזין עליהם וגדולי המחברים כתבו בה דברים שלא נראו לנו:

מאחר שאין מלקין בייחוד של אשת איש אין צריך לומר שאין אוסרין אותה לבעלה משום ייחוד וכבר אמרו אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עיסקי קינוי וסתירה ואירע לפני רבותי באחד שנתיחד עם גרושתו לאחר נשואיה והיו קצת חבירים אוסרין אותה ממה שאמרו בגרושתו הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה וכו' עד שבאו רבותי והתירוה שלא אמרוה אלא במתיחד עם גרושתו שלא נשאת שהיא מותרת לו ומתוך שלבו גס בה אומרין שבא עליה בהיתר ולשם קדושין אבל אחר שנשאת לאחר הואיל ונאסרה לו הויא כאשת איש דעלמא ואין אומרין הן הן עדי ייחוד לאסרה על בעלה השני ונראה לי שאף לאחר שמת בעלה השני הואיל והיא אסורה לו אין אומרים הן הן עדי ייחוד להצריכה גט:

בסוף נדרים שנינו ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא הוא ואנתתא ר"ל נסגר בייחוד מענין הרזיקה באינדרונא שבפרק החובל פ"ה ב' אתא מריה דביתא פרטה נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס כלומר נטמן היה מפניו ומעתה ראוי לשאול שאף אלו היה נטמן היאך היתה אסורה ואין אוסרין על הייחוד פירשו בתוספות שלא נאמר אלא שהיא אומרת טמאה אני לך וכן שהיא חשודה ממנו כמו שנזכר בלשון נואף וכל כי האי אי לאו האי טעמא הוה אסרינן לה ולא היינו טוענין לה עיניה נתנה באחר שרגלים לדבר וכן הדין והענין בחברתה הנזכרת שם והוא שאמרו ההוא נואף דעל לביתא דההיא איתתא אתא גברא סליק נואף איתיך בבאלי ר"ל בכניסת הפתח והוה מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא אתא מארי דביתא בעא למיכל מהנך תחלי בלאו דעתא דאיתתא אמר ליה נואף לא תיכול דטעמינון חויא אמר רבא אתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דליכול ויש לפרש בשתיהן שלא נאמרו אלא במי שמחמיר על עצמו כענין מי שראה באשתו דבר מכוער שביארנו בפרק האומר ואמר שדברים אלו מוציאים אותו מכל סרך חומרא שבעולם וכן יש מפרשין אותה בשכבר קנא לה:

כל שמתנהג בקלות ראש עד שהבריות מרננות אחריו תמיד שהוא עובר עבירות מלקין אותו על כל צד אמתלא שיצאה עליו בשם רע בענין שיהא מכוער אצל השומעים עד שיאמרו עליה לא טובה השמועה אע"פ שאין שם עדים שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה מעבירים עם י"י ר"ל השמועה שהעם מעבירים עליכם ומרננים אחריכם מלשון ויעבירו קול במחנה והרי דבר זה לשון לאו כלומר אל בני אל תתנהגו בדבר זה שירננו העם אחריכם אלמא שכל המתנהג בדרך זה עובר בלאו של קבלה:

נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין לייחוד אבל אם היו נשים לבד ואנשים לבד בין שהיו נשים בפנים ואנשים בחוץ בין שהיו נשים בחוץ ואנשים בפנים חוששין שמא יפרוש אחד מן האנשים ויתיחד עם הנשים ואם יש ביניהם קנים או שאר דברים שאי איפשר לעבור מזה אלא בהמיית קול מותר: