מאירי על קידושין קמו

אסופי שביארנו והוא שהושלך בשוק כל שמצאוהו מהול אין בו משום אסופי וכשר הוא שאלמלא שכשר הוא לא היו טורחים למולו וכן כל שראו איבריו מתקנים ומיושבים והוא ענין משלטיה הדמיה האמור כאן אין בו משום אסופי שכל כיוצא בזה על ידי טורח גדול הוא ומאחר שהדברים מוכיחין כן כשר הוא שאלו היה פסול לא היתה טורחת בו כל כך וכן כל שראו ראשו נמשח או סביבות עיניו מכוחלין ליפותו או שמצאו בצוארו קמיע אם של כתב אם של עיקרין אם שאר דברים שהנשים נוהגות לתלות בצואר בניהם הואיל ודברים אלו כלן מוכיחין שהמשליכין חסים עליו אין זה אסופי שהשליכתו אמו מתורת זנות אלא שהושלך מחמת רעבון וכן אם נמצא באילן בכדי שאין חיה יכולה לטרפו אין בו משום אסופי הא במקום שחיה יכולה לטרפו יש בו משום אסופי וכן כל שנמצא במקום שהפחדים מצויים שם עד שבני אדם נמנעין מהיות רגילים לשם יש בו משום אסופי סוף הדברים כל שהדבר או המקום או תכונת השלכתו מוכחת שהמשליך מכוין שימות הרי זה אסופי וכל שהדבר מוכיח שהמשליך מכוין שלא ימות עד שיבא אחד ויאספהו אין בו משום אסופי וכשר ודוקא בערי ישראל שאין שם גוים אבל כל מקום שיש שם גוים אע"פ שנמצא בתכונות שהוזכרו אם רוב גוים יתבאר בראשון של כתבות שדינו כגוי ומותר להאכילו נבלות ואם נגח שור שלו את שלנו מוציאין כל הנזק ממנו שלא אמרו אין הולכין בממון אחר הרוב אלא בישראל גמור אלא שבדיני נפשות מקילין עליו ומפקחין עליו את הגל ואם רוב ישראל דינו כישראל להחיותו ולהחזיר לו אבידה שלא אמרו אין הולכין בממון אחר הרוב אלא בממון שלנו אבל אבידה ודאי מחזירין לו ומכל מקום ליחסו לכהנה אין מיחסין אותו כלל ואם בת היא פסולה לכהנה הואיל ויש שם גויים כלל ואם הוא זכר בתו ואלמנתו פסולות לכהנה מטעם דתרי רבי רבי בעינן ומכל מקום גדולי הדורות כתבו שאף לישראל פסול אם אינו מתנהג כשורה עד שלדעת זה כתבו שאם קדש את האשה צריכה גט מספק גוי ספק ישראל אלא שאם מתנהג כשורה דינו כגר ובתו פסולה לכהנה במחצה על מחצה מצוה להחיותו ואין מאכילין לו נבלות ואין מחזירין לו אבידה נגח שור שלנו את שלו פטור שאומרים לו הבא ראיה שישראל אתה ולא מעובדי האלילים נגח שור שלו את שלנו משלם חציה כישראל ועל השאר אומר לו הבא ראיה שאיני ישראל ואשלם ומכל מקום עיקר הדברים כדעת ראשון שזה שאמרו ברוב ישראל אבל ליחסו לא פירושו להחזיקו במיוחס להשיאו לכהנה אבל אם קדש קדושיו קדושין וכן נראה ממה שכתבו רבני צרפת בפירוש משניות של טהרות במסכת מכשירין מה שאמרו שם בתוספתא מחצה על מחצה מטילין בו שני חומרין שאם קדש אשה ובא אחר וקדשה צריכה גט אלמא שברוב ישראל אינו כן ולגדולי הדורות ראיתי שכתבו דין אסופי אף במקום שיש בו רוב גוים הואיל וגוי הבא על בת ישראל הולד כשר רוב כשרין אצלה הוא ולא הבנתי דבריהם שאף הם פסקו זו של מכשירין בראשון של כתובות על הדרך שפסקנוה ומכל מקום יראה לי שאם נמצא מהול וניכר שבידי אדם נעשה אף בעיר שיש בה גוים דנין אותו כישראל וכן אסופי זה הנמצא בעיר שיש בה גוים על הדרך שכתבנו אם הטבילוהו בית דין או טבל משהגדיל גדולי המחברים כתבו שהוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל וגדולי המפרשים כתבו שבעיר שרבה גוים אם נתגייר כשר גוי הוא ונתגייר:

אסופי הנמצא בערי ישראל שיש לדון לפי ענינו באסופי על הדרך שביארנו אם בא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו נאמן כל שהוא עדין בשוק וכן הדין באמו ומכשירין אותו על פיו או על פיה אבל משנאסף מן השוק אינו נאמן הואיל ויצא עליו שם אסופי שאלו היה כדבריהם אחר שלא היתה כונתם להעלים למה אחרו מלומר כן ומכל מקום בשני רעבון נאמנין שהרי זו ששתקו עד שנאסף הוא מפני שהם רוצים לזונו בשל אחרים ונאמנות זו יש אומרין דוקא לאלתר ר"ל תכף שנאסף וכן יראה מסוגיא זו ויש אומרים שלא סוף דבר לאלתר אלא אף לאחר זמן ולא נאמר בשמועה זו לאלתר אלא בחיה ופוטרת את חברותיה על הצד שיתבאר:

היולדת תאומים ולא ידעה בהם אי זה בכור נאמנת החיה לומר זה יצא ראשון ומכל מקום דוקא בשלא יצאה וחזרה אע"פ שהחזירה פניה לצד אחר ונתעלם הילוד מעיניה הא כל שיצאה מן הבית וחזרה אינה נאמנת:

שלש נשים שהיו ישנים על מטה אחת ומשלבות זו בזו ונמצא דם תחת אחת מהם אם שלשתן ראויות לראיה כלן טמאות ואם בדקה אחת מהם את עצמה תכף למציאה והוא שהיה עד מזומן לה במקומו ואינה צריכה אלא קנוח ומצאה טמא כלן תולות בה והיא טמאה וחברותיה טהורות וכן הדין אם יש שם אחת ראויה לראיה ושתים שאינן ראויות כגון שהם מעברות או מניקות כלן תולות בראויה כמו שיתבאר במקומו:

נשים הרבה שילדו בבית אחת זו אשת כהן וזו אשת לוי וזו אשת נתין וזו אשת ממזר וכן הרבה נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי וזה נתין וזה ממזר במה דברים אמורים שלא הוחזק ערער על אותו הולד לומר אין זו של אשת כהן אלא של אשת ממזר אבל כל שיצא עליו ערער אינה נאמנת אפילו במקום שאין שם אלא ערער דחד שלא אמרו אין ערער פחות משנים אלא במקום שיש בו חזקת כשרות אבל במקום שאין בו חזקת כשרות אף ערער דחד פוגם וגדולי המחברים גורסים כאן שלא קרא עליה ערער ר"ל על החיה כלומר שהוחזקה בנאמנות ולא ערער עליה אדם אבל אם ערער עליה אפילו אחד לומר ששקר העידה אינה נאמנת והרי הבן כשר ואין לו יחוס והדברים מתמיהים הן לענין פירוש הן לענין פסק שאם אין לו יחוס למה הוא כשר והרי יש כאן ספק ממזרות:

כתבו רבותי שאף בעדות בכור שכתבנו שהחיה נאמנת עליו לאלתר אם קרא עליו ערער אינה נאמנת הא אמו ואביו נאמנין אף במקום ערער אלא אם כן היה ערער של שנים ואף בערער של שנים דוקא בעדות אבל ערער של קול בעלמא כנגד האב אינו כלום והוא שאמרו היו מוחזקין באחד שהוא בכור ואמר אביו על אחר זה בכור נאמן: