מאירי על קידושין קלז

זה שביארנו בשפחה שהולד כמוה דוקא לענין אישות הא מכל מקום האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין ואין אומרים שהוא בן חורין כמוה ואפילו לא נולד עדין אלא שהיא מעברת שאין אומרים לענין זה עבר ירך אמו הוא אבל אם אמר לה הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר כלום ופירשו גדולי המחברים הטעם מפני שזה כשחרר חציה והמשחרר חצי עבדו לא קנה ואין הדברים נראין שאם כן זהו טעם עובר ירך אמו ואם כן מה בין זו לזו אלא שהטעם בזו אם מפני שלא בא לעולם אם מפני שאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו וכן כתבוה גדולי המגיהים:

ונשלם הפרק ת"ל:

עשרה יוחסין וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הרביעי שהוא בא לבאר עניני היוחסין ושכבר הותחל ביאור זה החלק בפרק שלישי ובאו בזה הפרק להשלים הענין בכל הלכותיו אלא שחזר וביאר בו ענינים כוללים עניני המסכתא ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון לבאר מנין היוחסין ועל אי זה צד הותרו להתערב זה בזה או ואסרו השני במי שלא נתברר יחוסו על אי זה צד בודקין אחריו ואי זה אנחנו מחזיקים אותו מן הסתם בכשר שלא יהא צריך בדיקה אחריו השלישי בפרטי יוחסין הכשרים או הפסולים לכהנה הרביעי על אי זה צד אדם נאמן בבנו להכשירו או לפסלו ועל אי זה צד אינו נאמן החמישי חוזר לשאר עניני המסכתא בקצת ספיקות הנולדות בקדושין ושאר ענינים שבאישות כיצד דנין בהם הששי לבאר בענין איסור ייחוד הן עם העריות הן עם שאר הנשים והן שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תחל לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר עשרה יחסים עלו מבבל כהני לויי וישראלי חללים גרים וחרורי ממזר נתיני שתוקי ואסופי כהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה לויי וישראלי חללי גרי וחרורי מותרים לבא זה בזה גירי וחרורי ממזר ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה אלו הן שתוקי כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה ר' יהודה אוסר ר' אלעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן ספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור אלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי אמר הר"ם כאשר עלה עזרא מבבל לא הניח בהם פסול בשום פנים זולת כהנים לויים מיוחסים וכן אמרו לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה ועלה עמו אלו הי' משפחות כדי שלא ישארו בבבל ויתערבו עמהם כי אין שם ב"ד הגדול שיזהירו על זה והעלם לירושלים שהי' שם ב"ד הגדול שלא יניחום להתערב ונתינים הם הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע וכתוב בהם ויתנם יהושע חוטבי עצים פי' אמרו מאי בדוקי שבודקים את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי הולד כשר כמו שביארנו בתחלת כתובות והלכה כאבא שאול כל האסורין פי' שהם אסורין לבא בקהל הם עמוני ומואבי וממזר ושתוקי שלא נבדקה אמו ואסופי וכותי כאשר היה כותי אצלם אינו כגוי אולם היום כבר ביארנו שהם כגוים גמורים לכל דבריהם ואמרו ר' יהודה אוסר שיעורו ואפי' ר' יהודה שאוסר גר בממזרת מתיר גם עמוני בממזרת לפי שתכלית מה שאמר ר' יהודה קהל גרים איקרי קהל וגר אסור בממזרת כאשר היה זה הגר ראוי לבא בקהל אבל אם אסור לבא בקהל הנה הוא מותר בממזרת והלכה כר' אליעזר ופסק ההלכה קהל גרים לא איקרי קהל וגר מותר בכהנת ומותר בממזרת:

אמר המאירי פירוש כשעלה עזרא מבבל הביא עמו כל גדולי הדור והחכמים שבהם עד שלא נשאר בבבל מי שיתעסק לבדוק ביוחסיהם שלא יתערבו פסולים בכשרים וחשש שמא המיוחסים שבהם כשתהא העניות שולטת בהם ושלא יראו ביניהם אנשים של צורה שיהיו יראים או בושים מהם וכן שיהיו מודיעים להם ענין פיסולם יעשו עצמם כמעלימים עין בענינם עד שיהיו מתרצין להם בחתון ויטמעו זה בזה ותהא כלה חשודה בפסול ומתוך כך כיון להעלות עמו כל הפסולין שבה עד שיהא הנשאר סולת נקיה ולא חשש שמא תתקלקל ארץ ישראל בכך שהרי הסנהדרין היו שם ומנהיגים הרבה שמונעין כל קלקול הבא מדרכים אלו וכמו שאמרו לשכת הגזית ששם היו יושבין מיחסי כהנה ולויה ר"ל הבודקים ביוחסיהם הן לעבודה הן לתרומה וכן שחכמי הדור מצויין לשם לבדוק בכל מה שצריך בהנהגתם וביאר במשנה זו שעשרה יוחסין עלו עמו מבבל א' כהנים ב' לויים ואע"פ שכתוב ומבני לוי לא מצאתי שם לא מצא מן הכשרים אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם על נהרות בבל על שהיה נבוכדנצר מכריחם לשיר לפניו משיר ציון כדי שיראו לו שאינן יכולין למשש בנימי הכנורות ועוד יש לפרש שבאותו היום לא מצא אבל חזר לבבל והביא מהם וכדכתוב וישבו הכהנים והלויים המשוררים ג' וישראלים ד' חללים והם הנולדים מפסולי כהנה ה' גרים ו' משוחררים ואע"פ שגרים ומשוחררים אחד הוא מכל מקום כל שנתגייר בלא שום סיבה של עבדות אהוב יותר וכמו שאמרו במסכת הוריות מפני מה הכל רוצין לישא גיורת ואין הכל רוצין לישא משוחררת מפני שזה בכלל ארור ר"ל עבד עבדים יהיה לאחיו וזה אינו בכלל ארור ז' ממזרים והוא הנולד מכל ערוה שאין קדושין תופסין בה ח' נתינים והם שביארנו ענינם למעלה ט' שתוקי ויתבאר בסמוך שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו וענינו פנויה שזינתה וילדה ולא נבדקה לישאל ממי ומתה או שנתחרשה עד שאינה יכולה ליבדק ופיסולו של זה מספק ממזרות שמא מממזר נתעברה או שמא מאחד מן העריות הא מכל מקום אם נבדקה אמו יש לה דין אחר והוא שאם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת וכשר לכל דבר ואף ברוב העיר פסולין אצלה אפילו היתה ארוסה ואמרה מארוס נבעלתי ואם אמרה לממזר נבעלתי אינה נאמנת לעשותו ממזר ודאי ואף כשהוא מודה אלא שהוא ספק ממזר ועל שם דבר היה קורא אבא שאול לשתוקי בדוקי כמו שהתבאר בגמרא ומכל מקום זה שהכשרנו באומרת לכשר נבעלתי שנאמנת בין להכשיר את עצמה בין להכשיר את בתה אף ברוב פסולין דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אף ברוב כשרים אין מכשירין אף בבתה להכשירה לכתחלה עד דאיכא תרי רבי רוב העיר ורוב סיעה וכן כתבוה גדולי הדורות בראשון של כתבות י' אסופי ויתבאר בסמוך שאינו מכיר לא את אביו ולא את אמו והוא שהושלך בשוק ונאסף על ידי מי שנכמרו רחמיו עליו ואף זה פיסולו ספק מספק ממזרות שמא אשת איש היא שזינתה ואי אפשר לה לתלות בבעלה ומתוך בשתה היא משליכתן בשוק או שמא פנויה היא וכן יש לחוש שמא מחמת רעבון הושלך ומתוך כך דנין אותו בספק ממזר זהו ענינם של יוחסין ומכלן היו בבבל והעלה עזרא עמו כל הפסולין כמו שביארנו:

ואחר כך מתחיל בסדר עירובן זה בזה על אי זה צד מותר ועל אי זה צד אסור ואמר כהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה אבל כהן אין יכול לידבק מישראל ולמטה שהרי חללה אסורה לו וגיורת ומשוחררת הרי היא בכלל זונה שאסורה לו לויי וישראלי חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה שאף הלוי דינו כישראל ליוחסין של אישות גירי וחרורי ממזר ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה והוא שהגר מותר בממזרת מצד שלא נאסר הממזר אלא לבוא בקהל וקהל גרים לא איקרי קהל ומשוחרר דינו כגר וכן מותר בנתין שאף הנתין הוא כעין גר ולא נשאר באיסור חתנות אלא לגבי ישראל ושתוקי ואסופי אע"פ שהם ספק ישראל כשר מותרין בממזרת שהרי נאמר בקהל י"י בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא ואף שתוקי ואסופי מדין תורה מותר הוא בישראל שהרי כתוב לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא אלא שמעלה עשו ביוחסין וכל האסורין לבא בקהל מותרין וכו' וטרחו בה בגמרא לפרש שאם באסורים לבא בקהל ישראל הוא אומר כן שהם ממזר נתיני שתוקי ואסופי הרי כבר נאמר בסמוך כן וכמו שאמר גרי וחרורי ממזר נתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה וודאי פירושו כל אחד מאלו הששה עם אחד מן האחרים שבהם ר"ל שלא כיון לומר שהגר והמשוחרר מזדווג בארבעה האסורין בביאת קהל לבד אבל לא הארבעה זה עם זה שהרי מכיון שהזכיר את כלם ואומר עליהם דרך כלל מותרין לבא זה בזה פירושו על כל אחד מהם עם חברו ועוד שהרי יש לך לדקדק הא מותר אסור והרי גר מותר לבא בקהל ומותר בממזרת ואם פירושו על האסורים לבא דרך כלל בקהל כהנה שהם גירי וחרורי ומשם ולמטה ואע"פ שכבר הוזכרו כל הששה גם כן שמא בא להוסיף גיורת פחותה מבת שלש שלא היינו כוללים אותה בראש המשנה מפני שלא היינו אוסרים גיורת אלא כסתם זונה ופחותה מבת שלש שנים אינה בכלל זונה ועכשו בא לכלול בכלל זה גיורת או משוחררת בפחות משלש להודיע שאף אלו אסורות לכהן הרי מכל מקום אין זה כלום שהרי אלמנה וגרושה וחללה זונה מן האסורין לבא בקהל כהנה ואסורות באלו והעלו בגמרא בפירושה שזו נאמרה לדעת ר' יהודה שאוסר גר בממזרת וכנגד מה שנאמר במשנתנו ומשנה זו נאמרה בגר עמוני ומואבי שאסורין לבא בקהל ואמר כל האסורין לבא בקהל כגון גרים אלו ר"ל של עמון ומואב וממזרי ונתיני ושתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה אף לר' יהודה וזה שאמר ור' יהודה אוסר פירושו אע"פ שר' יהודה אוסר בשאר גרים ומפני שסובר שקהל גרים איקרי קהל מודה הוא באלו שאינן קהל הואיל ואסורין לבא בקהל ומתוך כך מותרין באלו ומכל מקום הלכה שאף בשאר גרים כמו שכתבנו ור' אליעזר אומר וכו' ודבריו חוזרים למה שיצא ממשנתנו למעלה שממזרים ונתינים ושתוקים ואסופים מותרים לבא זה בזה שלא היו סוברים דין מעלה עשו ביוחסין אלא בקהל ודאי והוא חולק לומר שאע"פ שהגר מותר בכלם וכן הנתין מכל מקום כל שמצד ממזרות ודאן בודאן כגון ממזר בממזר מותר אבל ודאן בספיקן כגון ממזר בשתוקי ואסופי או ספקן בודאן כגון שתוקי ואסופי בממזר או ספיקן בספיקן כגון שתוקי באסופי או אף שתוקי בשתוקי אסור שמא זה ממזר וזה אינו ממזר ולא מן הדין שהרי בקהל ודאי הוא דלא יבא וכו' אלא מעלה עשו ביוחסין אף בספיקן והלכה כר' אליעזר ומעתה ממזר ספק או שתוקי ואסופי אסור מדרבנן בבת ישראל ואסור בממזרת ואפילו ממזרת מספק שהרי שמא זה ממזר וזה אינו ממזר וכלן מותרין מיהא בגיורת ומשוחררת והולד הולך אחר הפגום ר"ל שהוא שתוקי או אסופי או ממזר ספק ורבותי חולקין לומר ששתוקי בשתוקי או אסופי באסופי מיהא מותר כולי האי לא גזיר ואע"פ שאמרו בגמרא כותי לא ישא כותית בזו אינה אלא לדעת האומר שממזרות בודאי נתערב בהם ואדרבא זו סעד לדבריהם שכותית בכותית אמרו שתוקי בשתוקית ואסופי באסופית לא אמרו אלא שמכל מקום בבריתא מצאתי כותי לא ישא כותית וכן שתוקי ואסופי כיוצא בהן ואלו הן ספיקות שתוקי ואסופי וכותי ופירשו בגמרא על ספיקן של כותיים שהוא מספק ממזרות או מספק עבדות והוא ששפחות נתערבו בהם והולידו וכבר עשאום אחר כן כגוים גמורים כמו שהתבאר ואף במשנתנו לא כללוה בכלל יוחסים מפני שאין שום אחד מן האחרים מותר בהם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיהן בגמרא אלו הן: