מאירי על כתובות פב

כלב שאכל את הכבש או חתול שאכל את התרנגול בגדולים משונה הוא והרי היא תולדה של קרן לדין חצי נזק והוא קנס ואינו נגבה בבבל בקטנים דרכו הוא והרי הוא בדין נזקי שן והוא בדין ממון ומגבין אותו בבבל ומכל מקום בגדולים שאין מגבין בבבל אי תפש הניזק אין מוציאין מידו והוא שתפש גופו של מזיק ר"ל הכלב או החתול שהרי תמות של קרן אינו משלם אלא מגופו:

כל שיש בית דין הגדול בארץ ישראל ובאו לידי דייני בבל דינין שאי אפשר להם להגבותם כגון דיני קנסות ודומיהם אם אמר הניזק הזמינוהו לדין לארץ ישראל מזמינין אותו ואם לא הלך ליום הנועד לו משמתין אותו אם נתבררו דבריו לבית דין שבכאן ולא עוד אלא שאף מצד אחר הואיל ונמצא מניח בביתו דברים המזיקים משמתין אותו עד שיסלק את היזקו וכמו שאמרו מנין שלא יגדל אדם כלב רע ולא יעמיד סלם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתיך וכבר ביארנו דברים אלו בראשון של קמא ט"ו ב':

ונשלם הפרק ת"ל:

נערה שנתפתתה וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השלישי שבה שהוא בא לבאר דין קנס של אונס ומפתה ומוציא שם רע ושהחלק הרביעי בא לבאר דברים שיש בהן זכות לאב על הבת ולבעל על אשתו ובדברים שמן הסתם הם כמותנים לאשה מצד בעלה ומכח תנאי בית דין ואע"פ שלא נכתבו והחלק השלישי שהזכרנו אמנם רובו התבאר פרק שלישי ובא זה הפרק להשלים ביאור עניני החלק השלישי ולבאר בו עניני החלק הרביעי בשלימות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון להשלים תשלומיו של אונס ומפתה על אי זה צד הם לאב ועל אי זה צד ליורשים ועל אי זה צד לעצמה ונתגלגל מזה לבאר במארס את בתו או שהשיאה ונתאלמנה או נתגרשה על אי זה צד כתבתה לאביה ועל אי זה צד כתבתה שלה השני לבאר דין מוציא שם רע הן בעונש שלה אם נמצא כדבריו הן בעונש שלו אם הוזם השלישי לבאר הדברים שיש בהם זכות לאב על הבת ולבעל על אשתו או להן עליו הרביעי לבאר הדברים שהם מן הסתם כמותנים לאשה מצד בעלה מכח תנאי בית דין ואע"פ שלא נכתבו:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר נערה שנתפתתה בשתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפושה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה ר' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה מעשי ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה ומת האב הרי הן של אחין אמר הר"ם פירוש אמרו מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה ומת האב ירצה בו מעשה ידיה כמציאתה כמו שמציאתה בחיי אביה לאביה כן גם כן מעשי ידיה שעשת בחיי אביה לאחין ואע"פ שלא יגבו אלא לאחר מיתת האב וזה אמת ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי כבר ביארנו שבשתה ופגמה מיד ר"ל שאפילו כנס חייב בהם אבל קנס אינו נותן אלא אם כן לא נתרצו זה לזה לכנוס והצער בתפושה ר"ל שלשה שהזכרנו ועוד הצער בתפושה ר"ל באנוסה והכל לאביה אבל צער במפותה ליכא וכבר ביארנו שבאנוסה הכל משתלם מיד שהרי כופין אותו לכנוס ואעפ"כ נותן קנס עמדה בדין לתבוע קנסה ושאר הדברים עד שלא מת האב הרי הן של אב שהרי משעמדה בדין זכה בהם אב עד שאין אונס ומפתה פוטר עצמו בהודאתו ואם מת האב הרי הן של אחים שהם יורשי האב ואם לא הספיקה לעמוד כדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ולא סוף דבר באנוסה אלא אף במפותה שאע"פ שמדעתה היה מכל מקום בשעת חיוב נעשה וכשמת האב היא זוכה בו זו היא שיטתנו והיא שיטת גדולי המפרשים ומכל מקום יש אומרין דוקא באנוסה אבל במפותה כל שנתרוקנה לה הרשות פטור ונשוב לדברינו והוא שכל שלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן לעצמה שמאחר שאם רצה מודה ופטור לא זכה בהן אב שיקרא ממונו להורישו לבניו ומכל מקום דוקא קנס אבל בשת ופגם זכה בהן אב אע"פ שלא עמד בדין כך כתבוה גדולי הרבנים אלא שיש חולקים לדון את כלם בדין זה וכן כתבוה גדולי המחברים ונוסח דבריהם מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או נשאת או מת האב הארבעה דברים או השלשה שלה ואף לשון המשנה מוכיח כן שאמר הרי הן של עצמה וכן אם עמדה בדין עד שלא בגרה והוא הדין לנשאת הרי הן של אב ואם מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה או נשאת הכל לעצמה ר' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה כלומר שלא העמדה בדין לבד זוכה ליורשין במיתת האב אלא גובינא גמורה ואין הלכה כר' שמעון אלא כתנא קמא מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הן של אחים ושאלו בה בגמרא בשלמא מעשה ידיה מיחסרי גוביינא ר"ל ממי שנשכרה לו ולימד שאע"פ שלא באו לידה עדין זכה בהן האב להורישו לבניו אלא מציאתה ממאן גביא כלומר שאם לא זכתה בה היא מהיכן זכה בה האב ותירצוה הכי קאמר מעשה ידיה כמציאתה מה מציאתה בחיי האב לאב לאחר מיתת האב לעצמה אף מעשה ידיה בחיי האב לאב לאחר מיתת האב לעצמה ולימד שאע"פ שהיא נזונת מן האחים מעשה ידיה לעצמה שאינה אוכלת משלהם עד שנזכה להם מעשה ידיה אלא מכח תנאי כתבה עד שיתארסו או שיבגרו שכך הוא תנאי בית דין בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסאי וכו' כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: