מאירי על כתובות עז

מעוברת ומניקה אע"פ שיש לחוש לתשמישן במעברת שמא תפחס צורת עובר שבמעיה ויעשה כסנדל והוא דג שבים כעין חתיכת בשר בלא צורת חלוק איברים ובמניקה שמא יתעכר החלב ותצטרך להעתיק היונק משדי אמו וימות אעפ"כ אין צריכות לשמש במוך להיות הזרע נשאב בו שלא ליקלט במקום הריונה אלא משמשות כדרכן והולכות ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים י"י ואין צריך לומר בקטנה שאי אפשר לה להתעבר:

ולענין ביאור סוגיא מאי דאקשי מי מיעברא מדרבנן פריך לה דאי מדר' מאיר הרי פירשו ביבמות י"ב ב' את דבריו במה שאמר שמא תתעבר ותמות שמא תתעבר ושמא תמות אלמא איפשר שמתעברת בלא מיתה או שמא מדר' מאיר ומטעם שאמרו שם בנים הרי הם כסימנין כלומר משעת עבור נעשית נערה ונמצאת בשעת לידה בוגרת שאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד:

ונשוב לדברינו והוא שמאחר שביארנו שבא עליה ומתה פטור אי תפש מפקינן מיניה כך היא שיטתנו ואע"ג דרבא פליג בהדיא לפום לישנא קמא נאמרה ר"ל במה ששאל יש בגר בקבר וכו' דלפום האי לישנא פשיטא ליה דמיתה לא מפקעה הואיל ולא הגיע זמן בגרות מכל מקום הואיל וללישנא דמר בר רב אשי ספוקי מספקא ליה ניחא לן לאיפסוקי ודאי דאביי מספיקא דרבא וכל שכן דקרא קאמר וכן פסקוה גדולי הפוסקים והמחברים ומכל מקום יש פוסקים כמר בר רב אשי אליבא דרבא לדון אותה בספק ואי תפש לא מפקינן מיניה ואין הדברים נראין:

המשנה השלישית והכונה בביאור החלק השני והוא שאמר המפתה נותן שלשה דברים והאונס ארבעה המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו האונס שהוא נותן את הצער מה בין האונס למפתה שהאונס נותן את הצער והמפתה אינו נותן את הצער שהאונס נותן מיד והמפתה לכשיוציא שהאונס שותה בעציצו והמפתה אם רצה להוציא יוציא כיצד הוא שותה בעציצו אפילו היא חגרת אפילו היא סומא אפילו היא מוכת שחין נמצא בה דבר זמה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה שהיא ראויה לו אמר הר"ם אונס שנותן את הצער בארו בתלמוד ואמרו אינה דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון ומן העקר אצלנו מפותה אין לה צער וכן לשון התורה זכר באנוסה ענוי ולא זכר במפתה והמפתה לכשיוציא ענינו כשלא יכנוס אמנם אם רצה הוא ורצה האב וכנס נותן בשת ופגם לבד ולא יתן קנס פירוש עציץ הוא כלי חרס פחות ישתמש בדברים הגרועים ומוכת שחין גבן:

יתומה שנתארסה או שנתפתתה ר' אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור לר"ם הלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי נותן שלשה וכו' אבל אינו נותן צער שהמפותה אין לה צער מוסף עליו האונס שנותן בשת ופגם וקנס וצער אונס נותן קנס מיד ומפתה לכשיוציא ר"ל כשלא ירצה לכנוס והענין הוא שהמפתה אין כופין אותו לכנוס אלא כל שלא רצה לכנוס נותן קנס והולך לו וכל שכן אם לא רצה האב להשיאה לו או שלא רצתה היא לינשא לו שנותן קנסה והולך לו ואע"פ שנערה שיש לה אב הוא מקבל קדושיה ולא היא ואם כן היאך היא יכולה לעכב אחר שאביה רוצה ודאי אין מיאונה מועיל שלא תנשא לו ברצון אביה שהוא מקבל קדושיה אלא שמכל מקום מיאונה מועיל שהמפתה נותן קנס אע"פ שמקדשה אביה לו על כרחה וכן פירשוה גדולי הרבנים בשני של קדושין בסוגיית נערה המאורסה הא כל שנתרצה הוא והם לכנוס אינו נותן קנס ומכל מקום בשת ופגם נותן מיד שאפילו כנסה חייב הוא בהם אבל קנס מיהא אינו נותן אלא לכשיתברר שאינו כונס אבל האונס אע"פ שאם לא רצה האב להשיאה או שלא רצתה היא לינשא לו נותן קנס והולך מכל מקום כל שרצו האב והבת והוא אינו רוצה כופין אותו לכנוס ונותן את הקנס ושאר הדברים ומתוך כך אונס נותן מיד שהרי אף לכשיכנוס חייב ובא ללמד אחר כן שבדין האמור בכניסה שכופין בה האונס ולא המפתה כך לכשכנסו שניהם האונס איני רשאי להוציא אלא שותה בעציצו כלומר בכלי שבחר בו אפילו חגרת או סומא או מוכת שחין והמפתה אם רצה להוציא יוציא ומתוך כך אמרו בגמרא שהאונס שכנס אין לה כתבה שהרי אינה קלה בעיניו להוציאה ואע"פ שאם רצתה היא לצאת יוצאת אם הוא רוצה לגרשה גם כן והיה לנו לחוש שמא יקנתרה עד שתרצה לצאת אין חוששין לכך וכן אם מת יצא כסף קנסה בכתבתה ומפתה הואיל ורשאי להוציא יש לה כתבה מנה ואחר כך בא ללמד שאע"פ שאמרו באונס ששותה בעציצו אם נמצא בה דבר זמה אחר שכנסה חייב לגרשה וכן הדין אם אינה ראויה לו אפילו היתה מאיסורי עשה ואין אומרין יבא עשה של ולו תהיה לאשה וידחה את לא תעשה של איסור שאין אומרין כך אלא בדבר שאין שום צד לבטל את העשה כגון מילה שהיא עשה של קיימא לכל בן ברית ואין שום צד לבטלו אלא על דרך הזרות ומצד מתו אחיו מחמת מילה ואף זו לא לעולם אלא עד שיגדיל ויתחזק כחו וכל כיוצא בזה עשה דוחה את לא תעשה כל שבשעה שהלאו נעקר העשה מתקיים וזהו דין מילה בצרעת אבל עשה של ולו תהיה לאשה הואיל והיא או אביה יכולין לעכב אינו דוחה את האיסור אפילו בחייבי עשה:

יתומה שנתארסה ונתגרשה וכו' לפי מה שיתבאר בגמרא אינו ענין אחד שאם יתומה היא מה צורך לנתארסה ונתגרשה אלא פירושו יתומה או נערה שנתארסה ונתגרשה אע"פ שיש לה אב האונס חייב והמפתה פטור שמאחר שבשני אלו קנסה לעצמה אונס דבעל כרחה חייב בכלן ומפתה דמדעתה פטור ומכל מקום אין המדה שוה בהן שנתארסה ונתגרשה קנסה לבדו לעצמה ובשת ופגם לאביה ומתוך כך מפתה פטור דוקא בקנס ויתומה הכל לעצמה ומפתה פטור מן הכל וכמו שאמרו למעלה ביתומה ומפתה שכל שהיא יתומה ומפתה אין לה כלום ומכל מקום יש פוסקים שיש לה בשת ופגם ולא הופקעה אלא מן הקנס וגורסין למעלה ביתומה שוטה ומפתה ואין הדברים נראין וגדולי המחברים כתבו בשלשה דברים שהמפתה חייב שאם אין לה אב הרי הן לעצמה ולא הבנתי דבריהם ושמא פירוש הדברים שמת האב אחר המעשה קודם העמדה בדין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: