מאירי על כתובות סז

השוחט או המבשל בשבת שלא לצורך חולה בשוגג אע"פ שאלו עשה כן במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה לערב בין לשוחט בין לאחרים וליומה מיהא אסורה בין לו בין לאחרים במזיד אסורה לשוחט לעולם ולאחרים מותרת לערב ויש בדינין אלו קצת תנאים וכבר ביארנו הענין בריוח בראשון של חולין י"ד א' ולמדת מכל מקום שמעשי שבת לא נאסרו מן התורה:

השוחט לע"ז מכיון שהתחיל לשחוט לשמה נאסרה ונתחייב בנפשו ואם לא כיון לעבוד אלא בגמר שחיטה לא נתחייב מיתה אלא בגמר שחיטה וכבר כתבנוה במסכת חולין מ' ב':

גנב שור הראוי ליסקל וטבחו אם גנבו מבית הבעלים אין צריך לומר שהוא פטור שאף על פי ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מכל מקום אסור הוא בהנאה ואינו מפסידו כלום וכי קא טבח לאו דידיה קא טבח ולאו דמריה קא טבח אלא אפילו היה ממון תלוי בו כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר וגנבו משם פטור ולא סוף דבר משנגמר דינו שאם החזירו אינו מוחזר דאין כאן דבר הגורם לממון אלא אם גנבו קודם שנגמר דינו ואע"פ שאם החזירו מוחזר ונמצא מפסידו פטור שדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כמו שביארנו במקומו: