מאירי על כתובות נז

כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השלישי שבזאת המסכתא בא לבאר עניני דין קנס של אונס ומפתה ומוציא שם רע ושאר ענינים הנכללים בדינין אלו ושזה הפרק אמנם הכונה לבאר רוב עניני זה החלק ובפרט דיני האונס והמפתה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון לבאר הבנות שיש להן קנס אם נאנסו או נתפתו ואותן שאין להן קנס השני לבאר מה שחייב בו המפתה ומה שחייב בו האונס ושאר הבדלים שיש בין אונס למפתה השלישי לבאר דין בשת ופגם שחייבין בהם אונס ומפתה ונתגלגל ממנה לבאר זמן הראוי בבת זו לקנס והזמן שאין ראוי בו לקנס הרכיעי לבאר הדברים שמשלם אותם על פי עצמו ואותם שאין משלמין על פי עצמו:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו שנתגיירו שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להן קנס אע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין. אמר הר"ם שיעור זאת המשנה הוא כן ואלו נערות פסולות שיש להן קנס וירצה באמרו קנס אמרו ית' ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף וכבר ידעת שהכותית והגויה שוות אצלנו היום כמו שיתבאר במסכת ברכות ואמרו אשת אחיו ואשת אחי אביו איפשר זה כשאחיה או דודה אירס אשה והיא בתולה ונתגרשה מן האירוסין והתנאי בכל אלו שהן מחוייבין כרת שלא יהיה שם התראה לפי שאם התרו בו יחוב מלקות לפי שהעקר שכל מחוייבי כריתות לוקין כמו שאנחנו עתידין לבאר ומהעקר הנעשה על זה אין אדם לוקה ומשלם:

אמר המאירי פירוש נאמר בתורה שהאונס את הבתולה והוא שבא עליה אם דוקא כדרכה לדעת קצת אם אף שלא כדרכה לדעת קצת על הדרכים שביארנו בראשון של קדושין ובסנהדרין פרק סורר וכן המפתה והוא שפתה עד שנבעלה לו ברצון קונסין אותו חמשים כסף במפתה אם לא נתרצו כלם שישאנה ובאונס אע"פ שכנסה דכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף והדבר ידוע שמשבגרה האשה אין לה קנס ומתוך כך אמרו במשנה זו אלו נערות כלומר דוקא נערות הא בוגרות לא וכן הלכה ומכל מקום אף היא שנויה לדעת ר' מאיר שאמר קטנה אין לה קנס וכמו שאמרו לדעתו כל שיש קנס אין מכר כל שיש מכר אין קנס וזו היא גם כן שאמרו נערות להוציא גם כן את הקטנות אלא שזו אינה הלכה אלא כחכמים שאמרו שמבת שלש שנים ויום אחד עד שתבגר יש לה קנס ואע"ג דנערה כתיב כל שנאמר נער חסר אף קטנה במשמע ובא להשמיענו במשנה זו שלא סוף דבר שהכשירות יש להן קנס אלא אף קצת הפסולות או הפגומות פסולות כגון ממזרת וחברותיה ופגומות כגון גיורת ושפחה ומשוחררת ופירשו בגמרא במשנתנו שכך הוא פירושה אלו נערות הפסולות שיש להן קנס ואע"פ שגיורת פחותה מבת שלש וחברותיה אינן פסולות אף לכהנה מכל מקום פגומות הן וכעין פסולות הא כשירות לא הוצרכו ללמד כלל ולמדנו תחלה בחייבי לאוין ואחר כך בחייבי כריתות ואע"פ שנאמר באונס ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו מכל מקום בגמרא למדוה מרבוי המקראות דכתיב הנערה קרי ביה נער נערה הנערה חד לגופיה ר"ל לכשירות וחד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות:

ולענין ביאור סוגיא מה שאמר קרי ביה נער פירושו שמאחר שהכתוב רגיל לכתוב נערה לפעמים בחסרון הה"א אף בזו היה יכול לכתוב כן וגדולי הרבנים גורסין נערה הנערה כלומר נערה שבראש הפרשה ר"ל כי ימצא איש נערה וכו' לגופיה והנערה דונתן לאבי הנערה שהיה יכול לומר ונתן לאביה ונמצאו שני יתורין וכן עיקר שלנסחא ראשונה קשיא שהרי חסר כתיב והיאך תאמר שהיה יכול לכתבו חסר ואיפשר דחד אכתיבה וחד אקריאה אלא שאין נראה כן:

הבא על הממזרת ויתבאר בגמ' שלא סוף דבר לדעת ר' מאיר שסובר אדם לוקה ומשלם אלא אף לרבנן ואע"פ שאין אדם לוקה ומשלם אתה מפרשה בשלא התרו בו ולא אמרו כל היכא דכי אתרו ביה פטור מממון כי לא אתרו ביה נמי פטור אלא בחייבי מיתות הא חייבי לאוין אע"ג דכי אתרו ביה פטור מממון כל שלא התרו בו מיהא חייב והנתינים אף הם בכלל חייבי לאוין והם בני הגבעונים שנתגיירו דרך שקרות והשאירום ולא להחזיקם בגרים גמורים לענין חתנות אלא שהם חייבים בתרי"ג מצות והוא שאמרו בתלמוד המערב הלכה א' נתינים לא חששו להם אלא משום פסול משפחה דאין תימר משום עבדות מעתה הבא על נתינה לא יהא לה קנס ועוד אמרו שם נתינים יהושע ריחקם ומה שאמרו בתלמוד שלנו יבמות ע"ח ע"ב שדוד גזר עליהם שמא נשתכח וחזר דוד וריחקם אבל מכל מקום נשארו באיסור חתנות מעיקר גרותם שבימי יהושע ומתוך כך איסור חתנות שלהם מן התורה והוא שאמרו עליה בגמרא ממזרת ונתינה איכא ביניהו למאן דאמר ראויה לקיימה הא נמי אינה ראויה והביאה מן המקרא ר"ל ולו תהיה לאשה אשה הראוייה לקיימה וכן שבסוף פרק ראשון אמרו אי זהו אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות והקשו בה מאי שנא הנך משום דהוו דאוריתא וכו' וכן בפרק המדיר ע"ז ע"א באותם שכופין להוציא ולא תני ממזרת ונתינה משום דבדרבנן קתני בדאורייתא לא קתני וכן בפרק הערל ע"ו ע"א אמרו בגיותן ליה להו חתנות בגרותן אית להו חתנות כלומר שאין איסור חתנות ראוי לאמרו אלא בגרותן דבגיותן לא שיך בהו חתנות ומכל מקום דוקא הם עצמם ותולדותיהם שכיוצא בהם אבל כל שחזרו ביניהם ונתגיירו מתחלה הרי הם מן התורה כשאר גרים שאין להם איסור דורות משנתגיירו לשם ישראלות לגמרי ואיפשר במה שאמרו שדוד גזר שפירושו שחזר וגזר עליהם לאיסור דורות אף כשחזרו ונתגיירו מתחלה ועל אלו שנתגיירו אמרו יבמות מ"ט ע"ב שבימי ר' בקשו להתיר נתינים ואין צריך לומר באלו שיש להם קנס שהרי אין איסורן מן התורה אלא שמשנתנו באותם שלא נתגיירו מגירותם הראשון ואילך לגיורת הגמור וכבר כתבנו בזו דרכים אחרים בפרק הערל:

והכותית ואף היא שנויה לדעת האומר גירי אריות הן ונשארו באיסור חתנות אלא שמכיון שחייבין במצות הרי הן כשאר חייבי לאוין אלא שכבר עשאום אחר כן כגוים גמורים ויש שואלין ואם לדעת גירי אריות נאמרה היכי יהבינן להן קנס דאזלה ואכלה בגיותה ואם משום שלא יהא חוטא נשכר הרי אמרו בפרק ראשון י"א ע"א שאין נותנין קנס מטעם זה אלא לאשה העומדת בחזקת ישראלית ואינה שאלה שמכל מקום הואיל וישנה בכלל מצות לאו גיות מיקרי ואע"ג דמיתוקמא מתניתין אליבא דר' מאיר ואיהו הוא דאמר גירי אמת הן כדאיתא בבבא קמא ל"ח ע"ב מכל מקום הסוגיאות מתחלפות בכמה מקומות ומכל מקום הם מפרשים משנתנו מתוך קושיות אלו לדעת האומר גירי אמת הן אלא שמכל מקום בעלמא קונסין אותם בענין ממון והכא לא קנסינן להו כדי שלא יהא חוטא נשכר וכן הדין בשאר חייבי לאוין שלא הוזכרו כגון אלמנה מן האירוסין שהיא בתולה לכהן גדול גרושה וחלוצה מן האירוסין שהן בתולות גם כן לכהן הדיוט אלא שלא הוצרך להזכירם שאם בלאו השוה בכל אמרוה כל שכן בלאו שאינו שוה בכל והזכיר גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש אע"פ שדומה לפסולה מעט וזו מכל מקום קנסה לעצמה כיתומה שהרי היא כמי שאין לה אב וכן הזכיר שבויה או שפחה שנפדית או נשתחררה פחותה מבת שלש ואחר כך הוא מזכיר חיבי כריתות שהלכה רווחת אדם כרת ומשלם הואיל ואין שתיהם על ידי אדם וכן שאם עשה תשובה מוחלין לו מן השמים ואין כאן אלא אחת וחייבי כריתות גם כן פירושן בשלא התרו בו למלקות שאם התרו בו למלקות לוקה ואינו משלם אלא שלא התרו בו ומתוך כך משלם קנס והוא שאמר הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ר"ל שקדשה אחיו וגירשה או שמת ויש לו בנים מצד אחר שאלו היתה עדין אשת אחיו הרי כל אשת איש במיתת בית דין היא וכן אם היא זקוקה לו אין כאן קנס אלא על כרחיך כדרך שפירשנו והוא שאמרו בתלמוד המערב הלכה א' אשת אחיו ולאו יבמתו היא תפתר שהיו לאחיו בנים ואירס בתולה ומת ובא אחיו ואנסה ועל אשת אחי אביו ואף זו פירושו שנתקדשה לו וגירשה שאין שם איסור אשת איש שהרי אשת איש במיתת ב"ד היא:

ועל הנדה כל אלו יש להן קנס שאע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין וזה שפירשנו כל אלו באירוסין הוא מפני שכל שנשאת אין לה קנס הואיל ואין לה טענת בתולים אבל אירוסין אין מפקיעין קנס אלא שהוא לעצמה כמו שיתבאר ושמא תאמר לעיקר משנתנו והרי חייבי כרת ניתן להצילה בנפשו והרי יש כאן חיוב מיתה ואע"פ שלא היתה שם מיתה הרי דין מיתה כמיתה אין זה כלום שמשהערה בה לא ניתן עוד להצילה בנפשו ותשלומין אחר העראה הם באים ר"ל בהכנסת האבר שבו נגיעת הבתולים ואף לדברי האומר שאף בשלא כדרכה חייב קנס מכל מקום הטעם מפני שהוקשו המשכבות זה לזה וכל שבא עליה שלא כדרכה בדרך שאם היה כדרכה היה נוגע בבתולים משלם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: