מאירי על כתובות נב

כבר ביארנו במשנה שהעדים שהעידו זה אחר זה עדותם מצטרפת אף לענין ממון הדין כן ואין צריך שיעידו שניהם כאחד אלא שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו ואפילו נשבע על פי העד הראשון כמו שביארנו במקומו במסכת סנהדרין וכן אפילו לא העידו על ראיית מעשה אחד אלא שהעידו בהלואה אחר הלואה או הלואה אחר הודאה שעל כל פנים לא על מנה אחד הם מעידים הואיל ומכל מקום מעידים הם על מנה וכל שכן הודאה אחר הודאה או הודאה אחר הלואה כמו שביארנו במקומו במסכת סנהדרין:

המשנה הששית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון מותרת לבעלה על ידי נפשות אסורה עיר שכבשה כרקום כל הכוהנות שבתוכה פסולות אם יש להן עדים אפילו עבד ואפילו שפחה הרי אלו נאמנין שאין אדם מעיד על ידי עצמו אמ"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלם ועד שיצאנו אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו אמר הר"ם כאשר יד הגוים תקפה על ישראל אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה זה כלומר אם היה בעלה כהן אולם ישראל הנה העקר אצלינו אונס בישראל משרא שרי וכרקום הגייסות ואם היה במדינה מקום אפשר להיות שם נחבאת ולא יגיעו בה ידי הגוים נאמנת כל אחת מהן באמרה לא נטמאתי ואע"פ שלא תהיה לה ביאור לפי שנאמר בכל אחת מהן מיגו דיכלה למימר נחבאתי נאמנת לומר לא נחבאתי ולא נטמאתי וכבר ביארנו שהקרוב והאשה יעיד לאשה שיהא לא נטמאת זולת בעלה ונערותיה ר"ל שפחתה והאדם כאשר יעיד לשבויה שהיא טהורה והיה כהן לא ישאנה אבל ישאנה כהן אחר לפי מה שיתבאר בסוף הפרק השני מיבמות אם לא שפדאה בממון והעיד שלא נטמאת שאם לא היה אמת לא היה נותן ממון לפדותה:

אמר המאירי יש מפרשים על ידי ממון שהיה הבעל חייב ואין לו לשלם ולקחו לו משכבו מתחתיו ומאחר שכן אף הם יראים שלא להפסיד ממונם ונזהרים שלא לאנסה ומתוך כך מותרת לבעלה ר"ל כהן שבישראל לא הוצרכה שהרי אונס בישראל מותר אלא אף לבעלה כהן שבודאי נזהרים היו שלא להפקירה וראיה גמורה לזה מה שאמרו במסכת ע"ז כ"ב ע"א אשה לא תתיחד עמהם והקשו בה מזו שאמרו כאן על ידי ממון מותרת לבעלה ותירץ הא לכתחלה הא דיעבד ואי סלקא דעתך מותרת לישראל ומצד אונס מאי קושיא ודאי כל שיש לחוש שמא אנסה דין הוא שתיאסר להתיחד ופירשו בגמרא דוקא בזמן שיד ישראל תקפה ואין הגוי רשאי לעשות שלא כדין שלא יפסיד אבל בזמן שיד אמות העולם תקפה על עצמם ר"ל על ישראל אסורה שמא אנסוה ואין מתיראים להפסד ממונם הואיל וידם תקפה ומכל מקום יראה לי שבכל מקום שיש בו אימת מלכות מותרת שהמלכות אינה מנחת מדת הדין ללקות בין לישראל בין לארמאי וכן נראה שלא נאמרו דברים הללו אלא בגוים שהם כעין לסטים לעשות דין לעצמם אבל כל שהיא נחבשת בחצר ובערכאות אין בו שום חשש וכן הוריתי בה על ידי מעשה והסכימו בה עמי גדולי הדור וכן כל שנסגרה בבית הערכות הואיל ויש שם אימת מלכות אין אוסרין אותה כלל:

ויש מפרשים על ידי ממון מותרת אף כשתפשוה על עיסקי ממון ר"ל שתפדה עצמה והואיל ולממון מתכונים אין רוצים לפגמה שלא ימעטו דמיה ומה שנאמר בה אבל בזמן שיד אמות העולם תקפה אף על ידי ממון אסורה אין מתישב יפה לפירוש זה ויש שואלים ואם כן כל שנתיחדה עם הגוי במקום שאין חשש ממון פסולה לכהנה ואחר שכן לא הנחת כבר ראויה לכהנה והרי אמרו אין האשה נאסרת על בעלה ר"ל ביחוד אלא על עסקי קנוי וסתירה ואם כדבריך היה לו לומר אין אשת ישראל נאסרת וכו' ואינה קושיא שלא נאמרו הדברים אלא כשמסורה תחת ידו הא כשאינה מסורה תחת ידו אינה נאסרת ביחוד מתירא הוא שמא תצוח ואף בתלמוד המערב בשני של ע"ז הלכה א' על משנה זו אף אשה דרכה לצווח הגע עצמך שהיא חרשת דרכה לרמוז:

על ידי נפשות אסורה לבעלה כלומר שהיתה נדונת למות או שתפשוה להריגה או שנתפש בעלה להריגה ונתפשה עמו ופירשו בגמרא לדעת חזקיה שהלכה כמותו דוקא בשנגמר דינן להריגה ויש פוסקין כר' יוחנן שאמר אע"פ שלא נגמר דינן להריגה אע"פ שחזקיה רבו של ר' יוחנן והדברים נראין שכל שנתפשה לדיני נפשות אסורה לבעלה ויש מפרשין אף לישראל שמא נתרצית לאחד מהם וגאוני ספרד פירשו אסורה לבעלה כהן מחשש אונס אבל לרצון ודאי כדי לאסרה לישראל אין חוששין הא לבעלה כהן אסורה והוא הדין לכל כהן משום זונה:

עיר שכבשה כרקום ר"ל מצור כדמתרגמינן ובנית מצור ותבני כרקומין כל כהנות שבתוכה ר"ל נשי כהנים שבתוכה אסורות שבודאי נאנסו ואם יש להם עדים שראו אותם בכל שעה נאמנין שבשבויה הקלו הואיל ומנוולא נפשה לגבי שבאי ואפילו עד אחד ואפילו אשה אפילו עבד אפילו שפחה הא על ידי עצמה מיהא אינה נאמנת הואיל ויש עדים שנשבית כמו שהתבאר וכן אין בעלה נאמן עליה שאשתו כגופו והוא שאמר אמ"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו לירושלים עד שיצאו אמרו לו אין אדם נאמן על ידי עצמו ואשתו כגופו כמו שביארנו וכן שפחה שלה אינה נאמנת לדעת קצת כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: