מאירי על כתובות מב

שטר הבא לפני בית דין לקיימו אם היו הדיינין שהם שלשה מכירין חתימת העדים אין צריך שיבאו אחרים ויעידו בפניהם על חתימתם אלא הם מקיימין על פי הכרתם אע"פ שאין כאן הגדת עדים כלל וכותבין בלשון הקיום אנחנא בי דינא במותב תלתא כחדא הוינא כד הנפק שטרא דנן קדמנא ומדאשתמודעינא חתמות ידא דפלוני ופלוני סהדי דהיא היא אשרנוה וקיימנוה כדחזי ואם אין הדיינין מכירין חתימת העדים ר"ל שאין אחד מהם מכירן צריך שיבואו עדים ויעידו לפני שלשתם על חתימת העדים שהיא היא ולא דיים שיעידו בפני השנים ויחתום השלישי על סמך שהעידו בפני השנים אפילו שמע הוא כשהעידו בפני השנים אלא צריך שיעידו בפני שלשתם ויחתמו על פי עדותם וכותבין בלשון הקיום ומדאתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתמות ידיהו דפלוני ופלוני סהדי דהיא היא אשרנוה וקיימנוה כדחזי ומכל מקום כתבו גאוני ספרד שאין צריך שיעידו בפני שלשתם כאחד אלא אף בפני כל אחד ואחד זה שלא בפני זה שהרי שנים המכירים מעידים לפני השלישי על הדרך שאנו מבארים עכשו:

היו שנים מכירים חתימת ידי העדים והשלישי אינו מכירן מעידין השנים לפני השלישי ואחר כך חותמין השנים מצד הכרתם והשלישי מצד עדותן של השנים ולשון הקיום בזה לדעת גדולי הרבנים נעשה השלישי טפל עם השנים וחותם בלשון ומדאישתמודענא ומכל מקום בנימוקי הגאונים מצאתי בלשון קיום זה ומדאישתמודענא אנן פלוני ופלוני דייני חתמות ידא דסהדי היא היא ואסהידנא קמיה דפלוני דיינא חברין עלה דהיא היא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי נמצאת למד שאע"פ שהשנים העידו לפני השלישי ונמצא שהם עדים נעשים הם דיינים ולמדת שהעד נעשה דיין אף כשהעיד עליו ומכל מקום בדיני נפשות כל שראה את הענין אע"פ שלא העיד עליו אינו נעשה דיין עליה והתבאר הטעם בסנהדרין דמדחזו ליה דקטל תו לא חזו ליה זכותא ויש לך אחרת שהיא ממוצעת בין שתי אלו שאלו לא העיד על הדבר אע"פ שראהו נעשה דיין הא כל שהעיד מיהא אינו נעשה דיין והוא עדות החדש כמו שאמרו ראוהו שלשה והם בית דין והיתה ראייתם בלילה שלא היו יכולים לקדש באותה שעה ונמצא שאי אפשר להם לקדש עד למחר ובעדות יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקדש מקדש אלמא שאלו היו מעידין אין יכולין להיות דיינין הא כל שלא העידו אע"פ שראו מעידין ונמצא שזו של דיני נפשות אין עד נעשה בו דיין בשום פנים וזו של קיום שטרות עד נעשה בה דיין על כל פנים וזו של עדות החדש כשאתה מעריכה אצל זו של דיני נפשות אתה אומר בה שעד נעשה דיין שהרי אע"פ שראה את הענין נעשה דיין עליה הואיל ולא העיד מה שאין כן בדיני נפשות וכשאתה מעריכה אצל זו של קיום שטרות אתה אומר בה שאין עד נעשה דיין שהרי כל שהעידו אין נעשין בה דיינין מה שאין כן בקיום שטרות ומתוך כך כשהקשו ממנה על זו של קיום שטרות קראוה אין עד נעשה דיין וכמו שהקשו ועד נעשה דיין איתיביה ראוהו שלשה וכו' וכשהקשו ממנה על אותה של דיני נפשות קראוה עד נעשה דיין וכמו שהקשו עליה שם ואין עד נעשה דיין והא תנן ראוה שלשה וכו' והדברים מתישבים וכבר ביארנום בהרבה מקומות בחבור זה:

זה שכתבנו שהשנים מעידין לפני השלישי וחותם אין צריך שיעידו קודם שיכתבו לשון הקיום אלא אם רצו כותבין תחלה לשון הקיום ואחר כך מעידין לפניו קודם שיחתומו ואף כשאין הדיינין מכירין החתימה וסומכין לקיימה על פי הכרת עדים אחרים רשאין לכתוב הלשון קודם שיעידו ואע"פ שהם כותבין ומדאתו לקדמנא וכו' ואסהידו וכו' ועדיין לא באו ולא העידו ומיחזי כשיקרא מכל מקום למיחזי כשיקרא לא חיישינן וכמו שאמרו בפרק הכותב דף פ"ה ע"א ההיא איתתא דאיחייבא שבועה ואמרה כתובו השתא זכותא דילי דלכי מישתבענא ליתבו לי ואמר רב ביבי כתובו לה והקשו והא אמר רב פפא אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דליחזו דייני חתמות ידא דסהדי פסולה משום דמיחזי כשיקרא והשיבו ליתה לדרב פפא דאמר רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ואף רבנן לא פליגי עליה אלא בגט דבעינן לשמה אבל בשאר שטרות לא דהא אמ"ר יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו טעמא דנמחל שיעבודו הא למיחזי כשיקרא לא חיישינן ומכל מקום צריך שיעידו לפניו קודם שיחתמו השנים ומשיחתמו השנים אין מעידין לפניו לחתום עמהם ויש מפרשים הטעם שאלו הם חותמים קודם שיתברר הקיום לשלישי הרי השלישי בשעת חתימתם כמי שאינו ואין זה במותב תלתא ושמא תאמר והלא אמרו למיחזי כשיקרא לא חיישינן לא נאמר לדעתם אלא לכתיבת טופס הענין שאע"פ שכשהם כותבין לא נעשה אין בכך כלום אבל לחתום ודאי אין לעדים או לדיינין לחתום אלא על ענין ברור ומה שאמרו בפרק הכותב כתובו לה הם מפרשים אותה בכתיבה לחודה ואף בנמחל שעבודו שדקדקו בה הא למיחזי כשיקרא לא חיישינן הם מפרשים בה שחתימתם מכל מקום על מעשה ברור היתה ועל הלואה ראשונה והרי זה ככתיבה לבד הואיל והחתימה כדין היתה וכן יש מפרשים ענינים אלו בהרבה סברות שאין להם טעם ועיקר הדברים שכל מקום שאמרו למיחזי כשיקרא לא חיישינן אף בחתימה וזו של פרק הכותב כתובו וחתומו לה קאמר וכן נמחל שיעבודו בשטר של עידי חתימה נאמרה אלא שכשאמרו למיחזי כשיקרא לא חיישינן דוקא בדבר שכשיודע להם מה שחתמו תהא החתימה אמת אבל זו שבכאן כל שחתמו השנים על לשון כמותב תלתא וכו' לעולם הוא שקר גמור שמכל מקום בשעה שחתמו השנים לא היו במותב תלתא לבירור הקיום אבל בכתיבת טופס הקיום כשיחתמו תהא החתימה אמת והוא שאמרו כי קיימיתו בחיני כתובו בחיני ואע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי משום דמיחזי כשיקרא וכן אמרו בבבא קמא דף ע' ע"א לא כתבינן אוריכתא אמטלטלי דכפריה שהרי בשני אלו לעולם הוא שקר גמור:

כל מה שכתבנו בשנים המכירין ואחד שאינו מכיר שמשחתמו אין השנים מעידין לפניו לחתום עמהם כך הדין בעצמו שאם באו אחרים ומעידים לפניו שאינו חותם ואין בזו חלוק כלל בין שיעידו השנים שבדיינין ובין שיעידו אחרים ולא הוצרכנו לכתבה אלא שראינו במקצת חבורים מחלקים ביניהם ומבלבלים את השמועה בפירושים וסברות שאין בהם שרש כלל:

זה שכתבנו בקיום שטרות שהוא מדרבנן פירושו שמן הדין לא היה לנו לחוש לזיוף שדבר שאינו מצוי אין לחוש בו והעדים שנחתמה עדותן אף בלא קיום כמי שנחקרה עדותם דמי מן הדין כמו שכתבנו למעלה ומכל מקום דוקא בשאין שם ערער הא כל שיש שם ערער ודאי צריך לברר מן התורה ויש מפרשים שאף בערער אינה אלא מדברי סופרים:

עדי הקיום ודייני הקיום צריך שלא יהיו קרובים לא ללוה ולא למלוה או לערב וכן שלא יהו קרובים זה לזה לא עד לעד ולא דיין לדיין ולא עד לדיין שהרי אפשר להיות הזמה בעדי הקיום כגון שאמרו ביום פלוני ראינוהו שחתם בפנינו אבל אפשר להיות קרובים לעדי השטר הן עדי הקיום הן דייני הקיום וכמו שאמרו נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וכו' ואע"פ שאין זו ראיה אלא לעדים הוא הדין לדיינין ואין לחלק ביניהם בזו והטעם שעדי השטר אין בהם הזמה שאפשר שאיחרוה וכתבוה ואין הזמה לשלם ממון אלא בעדות על פה כמו שביארנו במקומו ויש מפרשין בדיעבד ומפני שקיום שטרות דרבנן ואין זה כלום:

שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא מי שאותו שטר מתקיים כנגדו ערער על אחד מהם לפסלו לומר שהוא גזלן והביא על זה שני עדים ואין עדים להכשירו אלא שני חביריו שמעידין עליו שעשה תשובה עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם אבל משחתמו עמו אין מעידין עליו שכעין נוגעין בדבר הם על שגנאי הוא להם להצטרף עם הפסולים והרי השטר פסול ואין לו תקנה אלא בקיום אחר ומכל מקום כל שעדות חבריו הוא שאינו גזלן אף בשלא חתמו אין עדותם כלום שהרי תרי ותרי נינהו והוה ליה ספק פסול ואוקי ממונא בחזקת מריה ואע"ג דהוה לן למימר אוקי גברא אחזקיה הרי מכל מקום חזקה כנגד חזקה היא ואין מגבין בה ויש מפרשים שחזקת ממון עדיפא מחזקת הגוף בכל שהוא בריא ובריא וכל שכן בזו שכל שאתה מכשירו אתה פוסל את העדים הבאים לפסלו ואע"פ שלענין עדות כשירים וכמו שאמרו ב"ב דף ל"א ע"ב זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה כמו שביארנו במקומו ומכל מקום אתה אומר עליהם ששקר העידו הא כל שאין שם חזקת ממון היינו אומרים אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה וכמו שאמרו למטה אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה וכגון דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ואע"פ שמעידין על עיקר לידתו שהיה בן גרושה וחלוצה ומה שאמרו במסכת קדושין דף ס"ו ע"א דאתו בתרי ואמרו אישתבאי וכו' מאי חזית דסמכת אהני דאמרי לא אישתבאי סמוך אהני וכו' אלמא כל שמעידין על עיקר לידתו שהיא בפסלות אין אומרין אוקי גברא אחזקיה חלוק יש בין תרומה ליוחסין שזו שמעמידין אותה בחזקת כשרות דוקא לתרומה אבל ליוחסין כגון זו של קדושין שבאו לפסלו מעבודה והקרבת קרבנות לא וכן כתבוה גדולי הדורות והוא עיקר אלא שבקצת חבורין חולקין בה בקצת דברים ולמדת מכל מקום בשמועה זו שכל שהעידו חביריו או אפילו אחרים שאינו גזלן אינו כלום ואם היו באים לפסלו בפגם משפחה כלומר שהוא גר או משוחרר שפסולין אף בעדות ממון כל שאין אמו של גר מישראל אף משחתמו מעידין עליו מילתא דעבידא לאיגלויי הוא ובדבר המתברר אין בו חשש שקרות הא אין לך לחלק בין חתמו ללא חתמו אלא בשחביריו מעידין שעשה תשובה ויש למדין מכאן שהגזלן אינו מוכשר אלא משהעידו עליו בתשובה ואילך שאם תאמר משעה שעשה התשובה לפי דבריהם הרי נתגלה למפרע שבשעה שחתם כשר היה ואף משחתמו כן אלא דוקא משעת העדות וכל השטרות שחתם ביני ביני פסולים ומכל מקום אין כאן הכרח שמכל מקום פגם הוא להם כשחתמו עמו עד שלא נתברר ומכל מקום אחרים מעידים עליו אף משחתמו ומוציאין ממון על פי חתימתו וגדולי הפוסקים כתבו בעד שלא חתמו מעידין לפניו וחותם ומשחתמו אין מעידין וכו' טעם אחר שלא מתורת נוגעים בעדות ואין דבריהם נראין לענין פירוש אלא שלענין פסק מיהא אין לנו: