מאירי על כתובות לד

כבר ביארנו שהאומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו אפילו אמרה על ידי תביעתו של זה הואיל ומכל מקום אין לו עדים על תביעתו והיה זה יכול לומר שלי היתה מעולם אף כשאומר לקחתיה ממנו נאמן אע"פ שלא דר בה שני חזקה לא סוף דבר באביו אלא אפילו היה זה התובע והוא טוען הן שלך היתה ולקחתיה ממך אע"פ שלא דר בה שני חזקה הואיל ואין תובע זה יכול לברר שהיתה שלו נאמן בלקחתיה ממך:

קטן אין חזקה בנכסיו ר"ל שכל היורד בנכסיו והחזיק בהן שלש שנים אין זו חזקת טענה שהקטן אינו בר מחאה וכן אם אכלה שתי שנים בחיי האב ושנים רבות בקטנותו של זה וטוען שאביו מכרה לו אין כאן טענה וכן אם אכלה תחלת שנה ראשונה בקטנותו של זה וכלה עם השתים הנשארות משהגדיל וטען אביך מכרה לי אינה טענה וזהו שאמרו ואפילו הגדיל ר"ל אפילו השלימן משהגדיל ואין לפרשה בשטען שהוא מכרה לו שהרי אין מכירת קרקע בקטן כלום כמו שיתבאר במקומו ונמצא שאין טענה עד שיחזיק שלש שנים בחיי האב ויטעון שאביו מכרה או שלש שנים אחר שיגדיל הקטן ויטעון שהקטן מכרה לו אלא שבזו אפשר שאף לכשיטעון שאביו מכרה הואיל ויכול לומר שממנו לקחה נאמן וגדולי המפרשים וכן גדולי הרבנים כתבו שאף אם אכלה שלש שנים משהגדיל הקטן הואיל ובקטנותו ירד בתחלה אינה טענה וזהו לדעתם אפילו הגדיל שכל שתחלת חזקתו אינה חזקה אינו כלום ואין הדברים נראין וכבר ביארנוה בשלישי של מציעא ומעשה רבה בר שרשום הנזכר בשלישי של בתרא ל"ב ע"ב נראה כסועד את דבריהם במה שאמרו שם לקוחה בידי לא מצית אמרת דהא נפק עלה קלא דארעא דיתמי היא אלא שכבר ביארנוה שם לשיטתנו וכבר סעדנו שם את שיטתנו ממה שבשלישי של בתרא מ"ב ע"א לא מנו יורד בתורת משכון או יורד בנכסי קטן עם אותם שאין להם חזקה וכן ממה שאמרו בפרק המקבל דף ק"י ע"א הני משכנאתא דסורא דכתוב בהו במישלם שניא אילין תיהדר ארעא דא בלא כסף אלו כבשה לשטר משכנאתא ואמר לקוחה היא בידי נאמן הכל כמו שביארנו שם:

וכן הדין בבורח מחמת נפשות שאין חזקת טענה בנכסיו ואפילו אכלה שתים בפניו ושלישית משברח אינו כלום שרוצה היה למחות בשלישית והוזקק לברוח ואף במקום שהיה שם אין יכול למחות שאינו רוצה לפרסם את עצמו שמתירא הוא בכל מקום שהוא הא כל שברח מחמת ממון שאינו ירא מן המלכות אלא שברח מחמת בשת חובות וגלגולים שעליו הואיל ומכל מקום יושב הוא לבטח בכל מקום אדם מחזיק בנכסיו ואפילו היו שלשתם שלא בפניו שהיה לו למחות במקומו שמחאה שלא בפניו הויא מחאה שכך אמרו חברך חברא אית ליה וכל שמיחה באי זה מקום שימחה יתפרסם הדבר ויבא באזני המחזיק והיה לו להזהר בשטרו ואחר שמחאתו מחאה כל שלא מיחה זכה הלה בחזקתו:

אע"פ שביארנו שמחאה שלא בפניו הויא מחאה מכל מקום כל שהיה חירום של עסקי נפשות בין אותה העיר או המדינה ר"ל המחוז שהמוחה לשם ובין העיר או המדינה שהמחזיק לשם אין כאן מחאה שהרי אינה מצויה שתגע באזניו של זה ומאחר שאין לזה צד במחאה אף חזקתו של זה אינה חזקה ויש מקומות שסתמן כשעת חירום והוא שאמרו שלש ארצות חלוקות זו מזו לחזקה שאין חזקה זו מועלת בשל זו והם יהודה ועבר הירדן והגליל כיצד היה ביהודה והחזיק בגליל או בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה ר"ל באותו מחוז ר"ל שיהא המחזיק בעיר אחת והמוחה בעיר אחרת אלא שיהיו שניהן ביהודה וכבר ביארנו ענין דברים אלו במקומן בשלישי של בתרא: