מאירי על כתובות רטו

המודר הנאה מחברו כגון שמעון שאסר את נכסיו על ראובן שנמצא שמעון מדיר וראובן מודר ונמצא ראובן אסור בנכסיו של שמעון אבל שמעון יכול ליהנות ממנו הרי אותו שמעון המדיר שוקל לראובן המודר את שקלו בירושלם כלומר שמניחו לשם בשבילו ואחר כך בא ונוטלו ממנו שאין כאן הנאה לראובן שאם תאמר הרי גרם לו להיות לו חלק בקרבנות אף בשלא שקל לו היה לו חלק בהם שהרי כשהגזברים תורמין מן הלשכה למלא מהן השלש קפות על הדרך שהתבאר תורמין על הגבוי ר"ל להיות אותם שהביאו והגיעו ליד שלוחי ב"ד מתכפרין בהם אע"פ שלא הגיעו עדיין ללשכה וכן אף על האבוד ר"ל על שם מי שכבר הביא שקלו על ידי שליח ונאבד קודם שבאו בלשכה או בדרך שאינו חייב באחריותו וכן על העתיד לגבות ר"ל שלא הביאום כלל כדי שיהיו כל ישראל מתכפרים בהם ונמצא שאין לראובן הנאה במעשי שמעון כלל וכן יכול שמעון להחזיר לו אבידתו ואין כאן הנאה לראובן דדידיה קא שקיל ובמקום שהמחזיר נוטל שכר הן מתורת מנהג אף בלא בטול מלאכה על הדרך שביארנו ברביעי של נדרים הן במקום שכלם בעלי מלאכה שנוטלין שכר בטול ממלאכתם וכמו שאמרו שלך קודם לשל כל אדם ואין שמעון רוצה לקבלו שנמצא מהנהו באותו שכר שהיה לו ליתן יהא ראובן נותן אותו שכר להקדש ומכל מקום אם רצה שמעון לקבלו רשאי שהרי אינו נאסר בנכסי ראובן ומכל מקום יש מי שהעמידוה במסכת נדרים כשנכסי בעל אבידה גם כן אסורים על המחזיר שאין המחזיר יכול לקבלו שהמודר מחברו לא ימכור לו ולא יקח ממנו ולא ישכיר עצמו למלאכתו ובעל אבידה אין יכול לעכבו ויפול השכר להקדש וכן שמעון יכול לפרוע חובו לראובן ושמא תאמר והרי בזו מיהא ראובן נהנה בפירעון חובו לא אמרוה אלא בחוב שלא נהנה בפירעונו כגון שלוה ראובן מנה מלוי ובא יהודה ופרע חובו שלא בפניו ועכשו בא שמעון המדיר ופרע ליהודה והרי אין ראובן נהנה שהרי לא היה הוא חייב ליהודה כלום ועל הדרך שאמרו בהולך למדינת הים שעמד אחד ופרנס את אשתו שאיבד את מעותיו או שהלך ראובן ועמד לוי ופרנס את אשתו ועמד שמעון המדיר ופרע את המפרנס וזהו מה שאמרו הא מני חנין הוא כלומר שפורע לו חוב הדומה לזו של חנין ויש שפירשו בה שפורע לו חובו שלא בפניו שנמצא שאין ראובן חייב לו מן הדין ומאחר שאינו חייב לו אינו נקרא נהנה וכן הכרענוה ברביעי של נדרים והיא כעין אותה של חנין שהרי בתלמוד המערב אמרו על זו הפורע חובו שלא מדעתו פלוגתא דחנין ובני כהנים גדולים ר' יוסה אומר טעמא דכהנים התם לא עלה בדעתו שתמות אשתו ברעב ברם הכא אמר הוה מפיסנא ליה ומחיל ליה ואפילו הוה גביה משכון כלומר וגובה משכונו מזה שפדאו ויש חולקים בזו אלא שאם החזיר לו מאליו אינו חייב לו כלום וסיום דברי תלמוד המערב ר' יושוע אומר אין לך נתפש על חברו וחייב ליתן לו אלא בארנון וגלגולת ורב אמר כל הנתפש על חברו חייב ליתן לו חייליה דרב מהכא הנוטל שדה ונטלוה מסיקים ולא שמע דר' יוחנן אמר קנס קנסו בגזלן אלמא הלכה כר' יהושע ומכל מקום לענין הסוגיא אם לוה זה על מנת שלא יכפוהו לפרוע אסור לו לפרוע את חובו אלא על אחד מהדרכים שהזכרנו שמכל מקום נהנה הוא בפירעונו מחמת הבשת שמתבייש ממנו מצד הלואתו: