מאירי על כתובות ריב

תמידין ומוספין וכל קרבנות צבור ונסכיהם ומלח הקרבנות ועצים אם הוצרכו ליקח שלא היו אותן שהביאו מספיקות להם ועומר ושתי הלחם ופרה אדמה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בו ובגדי כהונה כלן באות מתרומת הלשכה אבל פר העלם ושעירי ע"ז בתחלה גובין להם כמו שביארנו בהוריות:

כשהיה בית המקדש קיים והיו ישראל מביאין שקליהם להקריב מהם מניסן ואילך כמו שביארנו בכמה מקומות היו השקלים מתקבצים במקדש ומנחין אותה בלשכה אחת וממלאין מהם שלש קופות גדולות כל אחת בת תשע סאין כדי לתרום מהם שלש פעמים בשנה שלש קפות קטנות כל אחת בת שלש סאין ונמצא שבקפות גדולות לא נשאר בהם כלום אבל הנשאר בקרקע הלשכה אחר שמלאו מהם הקפות נקרא שירי הלשכה ואם לא היו שקלים שבקפות מספיקין חוזרין ותורמין משירי הלשכה ואם היו מספיקין ומותירין אותו מותר נקרא מותר התרומה או מותר תרומת הלשכה ושקלים שבקפות עצמן נקרא תרומת הלשכה ועושין ממנה מה שכתבנו ומותר שלה עושין ממנה רקועי זהב לצפוי בית קדשי הקדשים ושירי לשכה בונין חומת העיר ומגדלותיה ואמת העיר שבירושלם ושאר צרכי העיר כגון בורות שיחין ומערות וכיוצא באלו ומה שנשאר אחר תקון העיר ומגדלותיה נקרא מותר שירי לשכה ונחלקו בה ר' ישמעאל ור' עקיבא שלדעת ר' ישמעאל עושין בהם סחורה ולדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו אין משתכרין לא בשל הקדש ולא בשל עניים שמא יזדמן עני הצריך ואין מצוי להם ליתן לו ומכל מקום לא ביאר ר' עקיבא מה היו עושין בה ורבותי סוברים שממתינין להם עד שיצטרכו לצרכי העיר ובכלל שירי לשכה הם וגדולי המחברים כתבו שמותר תרומת הלשכה ומותר שירי לשכה לוקחין בהם בהמות זכרים ויקרבו כלם עולות לקיץ המזבח שתנאי ב"ד הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה למדת עכשו מה הוא נקרא תרומת הלשכה ומה הוא נקרא מותר התרומה ומה הוא נקרא שירי לשכה ומה הוא נקרא מותר שירי לשכה ועדין צריך שתדע ענין מותר הנסכים והוא שהיה איש אחד ממונה ליקח במעות של תרומת הלשכה יינות שמנים וסלתות מבעלי בתים והתבאר במנחות צ' א' שאם קבל אותו בעל הבית לספק מארבע סאין בסלע ועמדו משלש או משלש ועמדו מארבע חייב לספק מארבע בשער הזול ומחוייבי נסכים לוקחין מזה הממונה בשער היוקר ואותו ריוח נקרא מותר נסכים ועושין ממנו קיץ למזבח וכן לוקחין מהם כלי שרת ואם לא היה שם מותר נסכים באים מתרומת הלשכה ולא מקדשי בדק הבית אפילו גבו לבנין והותירו אלא שממתינין עד שיצטרך לבית שאין כלי שרת צורך מזבח שהוא מכלל הבית אלא צורך קרבן כגון לקבלת דמים ולרחיצת קרבים ולנתינת סולת למנחות וכיוצא באלו ולענין מותר נסכים מיהא שמא תאמר והלא אמרו שאין משתכרין בשל הקדש לא אמ' אלא בפירות שהן כעין סחורה והוא דרך עניות אבל מה שהוא צורך צבור והזמנה לקרבן אינו בדין זה וגדולי המחברים פירשו במותר נסכים דרך אחרת ואף גדולי הרבנים הזכירו בה דרך אחרת שזכרוה גם כן במסכת מנחות ומה שכתבנו הוא עקר וכן כתבוה גדולי המפרשים ומזבח העולה וההיכל והעזרות וכל מה שהוא צורך הבית ולא צורך קרבן באים מקדשי בדק הבית וגדולי המחברים פסקו באלו משירי לשכה ולא יראה כן:

ומה שנתגלגל כאן מענין העולה עולה ראשונה פירושו שאין לך שום קרבן קרב קודם לתמיד של שחר כמו שביארנו ביומא ובכמה מקומות: