מאירי על כתובות קסח

בעל חוב או אלמנה שהיו מטלטלין של יתומים בידם ויש עדים שאותם מטלטלין היו של אביהם ר"ל אביהם של יתומים ושנראו עכשו בידיהם שאין כאן עוד טענת לא היו דברים מעולם או החזרתי אלא שהם אומרים מחיים תפשנו ויתומים אמרו לאחר מיתה תפשו אם יש עדים שראו שהתפישה היתה לאחר מיתה או לדעת קצת כל שיש להם עדים שתפשום מוציאין מידם ואם אין עדים בכך אם הם מן המטלטלין שאדם נאמן עליהם בטענת לקוח הוא בידי כגון דברים העשויים להשאיל ולהשכיר נאמן התופש במתוך שיכול לומר לקוח הוא בידי ואם הם מטלטלין שאינו נאמן בהם בכך כגון דברים העשויים להשאיל ולהשכיר או גודרות שאין להם חזקה אינו נאמן ומוציאין מידו היה שם עד אחד שלאחר מיתה תפש והוא טוען שמחיים תפש והוא מדברים שיש לו בהן חזקה וטענת לקוח הוא בידי יש ליתומים עליו שבועת התורה והיא שבועת עד אחד הואיל והיתומים טוענין בבריא שאחר מיתה תפש ומכל מקום מה שהוזכר בשמועה זו ההוא בקרא דיתמי דתפשו תורא מיניה ר"ל בחוב אביהם של יתומים בעל חוב אמר מחיים תפישנא ליה ובקרא אמר לאחר מיתה תפשיה אם הבקר פשע כגון שהיה יכול למנעו מלתפשו שנמצא חייב באחריותו ליתומים הרי זה אינו עדות כלל שהרי נוגע בדבר ואם לא היה חייב באחריותו הרי זה עד אחד ולדעת גדולי הפוסקים משביעין אותו אע"פ שאין היתומים טוענין בבריא שלאחר מיתה תפשו אלא שטוענין היו על פי הבקר מפני שהם כתבו ששבועת עד אחד אף כשאין התובע תובע בבריא כן כגון ראובן שאמר ללוי שמעון אמר לי שאתה חייב לי מנה ומכל מקום גדולי תלמידיהם מגיהים עליהם שאין שבועת עד אחד באה אלא כשהתובע תובע בבריא ולדעת זה כשהם תובעים על פי הבקר אין כאן שבועה:

זה שביארנו בגודרות שאין להם חזקה טעם הדבר מפני שהן מהלכות מאליהן ואע"פ שהונח עליהם שם גודרות מתוך הגדרות שעושין להם מכל מקום עושין להם אותם הגודרות כל אחד בשדהו ומניחין אותם שם והם פורצות ויוצאות וכל שהן ידועות לבעלים ונראו ביד זה אין לו בהם טענת לקוחות הן בידי ומכל מקום כל בהמה הנמסרת לשומר או לרועה יש בהן חזקה הואיל ואינה מהלכת מאליה וסתם שוורים לענין זה בחזקת שמור הם והכל לפי מה שעיני הדיין רואות ועבדים לענין זה כבהמה כל שהוא יכול להלך הא קטן שאינו יכול להלך הרי הוא כשאר המטלטלין כמו שיתבאר במקומו ואחר שכן מה שנאמר בסוגיא זו דבי נשיאה תפוש אמתא פירושו בשיכולה להלך שאין בה חזקה:

מה שביארנו שתפישה מחיים מועלת בין באשה בין בבעל חוב ושאין היתומים מוציאין עוד מידם אפילו היתה תפישתם חובה לאחרים כן כגון שהיו לזה מלוים אחרים מה שתפשו אלו תפשו ומכל מקום אם לא תפשו הם בעצמם אלא שמינו שליח שיהא תופש בשבילם ותפש אותו השליח בשבילם ולא הגיע עדין ליד זה תפישת השליח מועלת לענין שאין היתומים מוציאין מיד השליח אם מת אביהם בין כך אבל אם היתה תפישה זו חובה לאחרים יכולין אותם אחרים להוציא מיד שליח זה שתפש עד שלא הגיע ליד המשלח שהתופש לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה כמו שיתבאר בראשון של גיטין י"א ב' ולמדת בסוגיא זו במה שנזכר בה ביימר בר חשו דהוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא ושכיב שאע"פ שאינה הלכה שהרי תפישה שלאחר מיתה היתה מכל מקום אתה למד ממנה לתפישה מחיים וכן אתה למד ממנה שדין תופש לבעל חוב שלא קנה ענינו אף בשהתופש תופש בשליחותו של זה שתפש בשבילו ומכל מקום אם היה התופש אפטרופוס של זה שהוא תופש לצרכו תפישתו תפישה והוא שפירשו גאוני הראשונים בסוגיא זו ולא אפטרופוס דידיה את: