מאירי על כתובות קלח

המשנה החמשית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי ר' מאיר אמ"ר יוסי וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למכרה והרי היא מכורה מעכשו בד"א בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום אמר הר"ם פי' יעשה השליש מה שהושלש בידו הוא יעשה בו מה שגדר האב ולא ישמע ממנה ולא יתן לבעל כלום וזה כאשר היא מאורסת אבל אחר הנשואין הנה תעשה באמונה מה שתרצה אלא אם כן היתה קטנה לפי שאין מחלקת ר' מאיר ור' יוסי אלא בגדולה מן האירוסין והלכה כר' מאיר:

אמר המאירי המשליש מעות לבתו ר"ל שמוסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות לה שדה אחר שתנשא שיהא שלה לנכסי מלוג וכשנשאת היא תובעת אותן המעות ליתנם לבעלה ואומרת נאמן עלי שלא יעכבם לעצמו והריני רוצה שתתנם לו וירויח בהם עד שיזדמן לו קרקע וכן אם השליש מעות אלו ליקח בהם קרקע לנדוניא מפני שהיה האב רוצה ליתן נדוניא לבתו בקרקע כדי שיהא לה אחריות כתבתה ונשאת על סמך זה ומת האב והיא אומרת נאמן עלי בעלי שיהא לוקח בהן קרקע או שאמרה תנם לו ואני מוותרת לו שעבוד ואחריות ומה שירצה בהם יעשה ויכתוב לי כתבתי בשוויו הן שהיה המשליש בריא הן שהיה שכיב מרע אין שומעין לה אלא יעשה שליש מה שהושלש בידו ויעמדו הנכסים ברשותו עד שיקח בהן קרקע שמצוה לקיים דברי המת אף כשצוה כשהוא בריא כמו שיתבאר בראשון של גיטין י"ד ב' וכל שאתה מוצא בתלמוד ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת מכאן היא יוצאת לנו אמ"ר יוסי לא יהא אלא שדה כלומר ונציע שכבר קנה שליש זה קרקע והרי אם נתרצית היא לבעלה למכרו מוכרין אותו והמכר קיים הואיל ושעבודה על שאר נכסיו ואע"פ שאמרו ב"ב קנ"ה א' למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים בזו שאני שהיא מתנה ולא ירשה וכן שבכאן לא נתן לה שדה אלא מעות ומכרה קיים הואיל ונשאר שעבודה על כל נכסיו וכן דין נחת רוח אין כאן שאם בנכסי מלוג הרי אין בהם דין נחת רוח ואם של נדוניא אתה מפרשה כשלקח מן האשה תחלה או בדרכים אחרים מאותם הדרכים שהופקע משם דין נחת רוח על הדרכים שביארנו הפקעתו במסכת בבא קמא פרק הכונס והילכך אף עכשו הרשות בידה ומוציאין מיד שליש ליתנם לבעלה ומכל מקום בקטנה מודה ר' יוסי שאין שומעין לה במה דברים אמורים בגדולה וכו' פירשו בגמרא שעל דבריו של ר' מאיר הוא חוזר שלדבריו של ר' יוסי לא הוצרכה שמאחר שהוא תולה את הדבר מפני שאם נתרצית למכרה המכר קיים דוקא בגדולה שהקטנה הרי אין ממכרה ממכר אלא ר' מאיר הוא דקתני לה וחסורי מיחסרא והכי קתני במה דברים אמורים מן האירוסין כלומר שעדין לא נשאת ומכיון שלא נשאת אין שומעין לה אע"פ שהיא גדולה אבל מן הנשואין שומעין לה ודוקא בגדולה אבל בקטנה אפילו נשאת אין שומעין לה והילכך לר' יוסי כל שהיא גדולה בין מן האירוסין בין מן הנשואין שומעין לה וקטנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין אין שומעין לה ולר' מאיר בקטנה ודאי אף מן הנשואין אין שומעין לה אבל גדולה מן הנשואין שומעין לה שכל שהיא גדולה ונשאת ודאי דעת האב להגיען לידה ושיהא הבעל או היא מרוחים בהם או משתכרים מן האירוסין אין שומעין לה והלכה כר' מאיר וגדולה שאמרו בת שתים עשרה שנה ויום אחד ושהביאה שתי שערות ושתדע בטיב משא ומתן יכולה למכור בקרקע שלקחה היא לעצמה או שלקח לה אפטרופוס שלה אבל בקרקע של אביה עד שתהא בת עשרים כמו שיתבאר ודברים אלו כתבו רבותי דוקא בשלא קבע המשליש זמן לשלישותו אבל אם קבע זמן לשלישותו ואמר עד עשר שנים או כמה שירצה ולסוף זמן זה קנה בהם שדה לבתי אע"פ שנשאת קודם הזמן אינה יכולה להוציאם מידו אלא אם כן ברשות האב והדברים נראין וכן יש מי שכתב במשנתנו דוקא באומרת ינתנו לבעלי אבל אם אמרה ינתנו לי אף ר' מאיר מודה שינתנו לה ואין זה נראה לי שהרי מכל מקום הבעל זוכה בהם אם לגוף אם לפירות לפי מה שהם אלא שאני מודה בזו בשהושלשו על דרך שאין לבעל רשות בהם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

האומר תנו שקל לבני בשבת והם ראויין ליתן להם סלע נותנין להם סלע ואפילו אמר אל תתנו להם אלא שקל שלא נתכוון לדחקם אלא כדי לזרזם ונותנין להם כל צרכם ומכל מקום אם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם אפילו אמר תנו אין נותנין להם אלא שקל ויש בשמועה זו תביעות ותרעומות על שמועת נכסי לך ואחריך לפלוני האמורה בבבא בתרא דף קכ"ט ע"ב שאם הראשון ראוי לירשו אע"פ שהשני גם כן ראוי לירשו אין לשני במקום ראשון כלום ותירצוה גדולי המפרשים שאותה שמועה של בבא בתרא בשהשליט את הראשונים בנכסים אבל זה שלא הורידם בנכסיו אלא שמסרם ביד שליש יש לה הפסק וגדולי הפוסקים תירצוה בשנתן כל הנכסים מעיקרם לראשון הראוי לירשו אבל זה שלא הרשה את הראשון אלא לדבר ידוע יש לה הפסק ואתה מפרשה כשהאחרים בניו גם כן והרי הם היורשים הגמורים וכבר ביררנו הענין יותר בבתרא פרק נחלה בסוגיית המשנה החמשית:

מזון האשה והבנות חוב הוא ואפילו אמר אל תתנו להם אלא שקל נותנין סלע אם ראויות לכך וכן נמצא בתלמוד המערב בספר מדוייק ואע"פ שברוב ספרים נמצא אין נותנין להם אלא שקל אי אפשר להעמידה: