מאירי על כתובות קכב

אע"פ שאדם כופה את אשתו לעמוד לפניו ולשמשו מכל מקום אינו כופה אותה לעמוד לא בפני אביו ולא בפני בנו שלא נשתעבדה זו אלא לבעלה ויש מפרשין אותה דוקא בשאין סמוכין עליו הא אם סמוכין עליו חייבת וממה שאמרו למעלה ס"א א' קמי ארחי ופרחי מאן טרח דמשמע שהיא חייבת לטרוח לפני כל אותם הסמוכין על הבית:

ושאר שמועות שנתגלגלו כאן והם שפוד וגומות ובלורית ואפר מקלה וגבנה יתבארו ענין כל אחת מהן במקומו הראוי לו וכבר ביארנו את כלם בחבור זה במסכת עבודה זרה פרק שני בסוגית המשנה השלישית כ"ט א':

המשנה החמשית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר המדיר את אשתו מתשמיש המטה בית שמאי אומרין שתי שבתות בית הלל אומרין שבת אחת התלמידין יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום העונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלין שתים בשבת החמרין אחת בשבת הגמלין אחת לשלשים יום הספנין אחת לששה חדשים דברי ר' אליעזר אמר הר"ם פי' שבת אחת לבד יחזיק שבועתו ויותר מזה יוציא ויתן כתובה ואפי' היה גמל או ספן ואמרו התלמידים יוצאין שלא ברשות נשותיהן ל' יום אמנם זה דברי ר' אליעזר ואמנם לפי דעת חכמים שתים שלש שנים והלכה כחכמים וטיילין הם האנשים הנרפים אוהבי המנוחה לא יעשו סחורה ולא מלאכה ועונת תלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת וספנין הם החובלים והלכה כר' אליעזר ודע שיש לאשה שתמנע בעלה שלא ילך אלא למקום קרוב שלא ימנע עונתה וכן תמנעהו ההעתקה ממלאכה אל מלאכה אחרת שתחסר בעבורה העונה אם לא בתלמוד תורה לבד:

אמר המאירי המדיר את אשתו מתשמיש המטה כגון שאמר הנאת תשמישך עלי שהוא אסור לשמש שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו שאלו נדר תשמישי אסור עליך או שנשבע שלא ישמש מטתו לא נדר כלום ובשבועה נעשית שבועה לשוא הואיל ומשועבד לה בכך אלא שנדר בלשון הנאת תשמישך עלי ולדעת בית שמאי ממתינין לו שתי שבתות ומכאן ואילך כופין אותו להוציא וליתן כתבה שלא תתעגן אבל שתי שבתות אינו קרוי עגון שהרי יולדת נקבה עומדת שבועיים ובית הלל אומרין ששבת אחת ממתינין לו שאין למדין מיולדת אלא מנדה שעומדת שבעה והילכך ממתינין לו שבעה יתר על כן יוציא ויתן כתבה או יתיר נדרו והלכה כבית הלל ונחלקו בגמרא רב ושמואל שלדעת רב לא נאמר כן אלא בשפירש שבת אחת לנדרו אבל אם נדר בסתם או שפירש יתר משבעה יוציא לאלתר ויתן כתבה או יתיר נדרו שהרי נדרו ליתר משבעה הוא ולדעת שמואל אף בסתם כן שמא ימצא פתח לנדרו תוך שבעה והוא הדין לפירש יותר משבעה ואע"ג דאיסורי נינהו פסקו בה גדולי הפוסקים כשמואל התלמידים ר"ל ההולכים ללמוד תורה יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהן שלשים יום כלומר אע"פ שממה שכתבנו אתה למד שיש לאשה לעכב את בעלה שלא יצא לסחורה אלא במקום קרוב שיהא יכול להשלים עונתה הראויה לה ממנו לפי אמנותו אלא ברשותה כדי שלא יגרע עונתה לתלמוד תורה מיהא יכולים לצאת שלא ברשות שלשים יום ואע"פ שחיוב עונתם מערב שבת לערב שבת וכן תמיד כל שנשאר שלשים בביתו יוצא ללמוד משלשים לשלשים וזהו לשון יוצאין ובגמרא אמרוה לדעת חכמים אפילו שתים ושלש שנים ואע"פ שהלכה כר' אליעזר שבמשנתנו סמכו התלמידים בזו לעצמם כחכמים והפועלים שעונתם פעמים בשבת יכולין לצאת שלא ברשות שבת אחת וכן הלכה ואחר כך סדר דין עונה והודיע דרך כלל שמצות עונה היא נתונה לכל אדם כפי כחו ואמנותו ודרך פרט אמר הטיילים אחת בכל יום ר"ל בני אדם שלוים בבריאות ומענגים ושאין להם שום מלאכה אלא אוכלים ושותים ופוחזים עונתם בכל יום הפועלים כגון חייטים ואורגים וכובסים ושאר אמניות פעמים בשבת שפעמים שמשתכרין שלשה ימים אף בעירם שאין חוזרים לבתיהם ובגמרא פירשו שאם היתה מלאכתם בעיר אחרת עונתם פעם אחת בשבת מפני שאין דרכם לחזור לבתיהם אלא פעם אחת בשבוע החמרים אחת בשבת שדרכם לילך מהלך שלשה ימים לסחורה הגמלים דרכן לילך לסחורה גדולה מהלך חמשה עשר יום ונמצאו שלשים יום עם חזרתם ומתוך כך נתנו להם אחת לשלשים יום הספנים דרכן לצאת מהלך שלשה חדשים ומתוך כך נתנו להם שיעור ששה חדשים עם חזרתם ובכל אלו יתבאר בגמרא שכל שהדיר את אשתו שבת אחת יקיים מכאן ואילך יוציא כמו שביארנו ואע"פ שאף בלא נדר שיעורם רחוק משבת אחת כל שאינו מדירה מיהא לא מחמת כעס הוא אלא מחמת אמנותו ומאחר שידעה באמנותו על מנת כן נשאת לו אבל כל שהוא מדירה הואיל ומחמת כעס הוא מדירה משבת אחת ואילך הויא לה עגונא וזהו שאמרו בגמרא איכפל תנא לאשמועינן טייל ופועל כלומר תנא שבמשנת המדיר את אשתו מתשמיש המטה שאמרו בה שבת אחת יקיים שהרי אין עונה לפחות משבת אלא בטייל ופועל ומשארא לא קאמר שהרי עונתם רחוקה יותר ובתוך עונתה מיהא למה יוציא ותירץ לא אכלהו כלומר שאף באותם שעונתן רחוקה כל שהוא מדיר יוציא משבת אחת ואילך ומה שאמרו בה והא ששה חדשים קתני פריך ליה מזמן גדול שבהם והוא הדין לאידך:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

המדיר את אשתו מליהנות לה עד שלשים יום יעמיד פרנס לזונה משלשים יום ואילך יוציא ויתן כתבה בין בסתם בין במפרש ובפרק המדיר יתבאר על אי זה צד יכול להדירה הואיל והוא משועבד לזונה וכן על הצד שהנדר חל בענין זה היאך הוא מעמיד פרנס שהרי שלוחו של אדם כמותו ושם יתבארו עיקרי דברים שבענין זה בע"ה: