מאירי על כתובות קג

כל שאשתו אסורה עליו בלאו בשעת נשואיה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל יש להן כתבה כמו שיתבאר בפרק אלמנה ק' ב' הואיל והכיר בה וכן קצת תנאי כתבה אבל מזונות ורפואה אין לה בחיי הבעל הואיל ובעמוד והוצא קאי אלא שלאחר מיתת הבעל אם לא הספיק להוציאה יש לה כמו שיתבאר בתשיעי של יבמות דף פ"ה ע"א ומתוך כך אם נשבית אינו חייב לפדותה אלא מגרשה ונותן לה כתבתה ותפדה עצמה וזה שאמרנו באשת כהן שנשבית שחייב לפדותה אע"פ שהיא עליו בלאו טעם הדבר מפני שאיסור השביה גרם איסורה ולא היתה אסורה לו קודם השביה:

כתבו גדולי הפוסקים שכל שאינו חייב בפירקונה אינו זוכה בפירות נכסים שלה והביאוה ממה שאמרו צ"ה ב' אלמנה נזונת מנכסי יתומים ומעשי ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה שמאחר שאין יורשין כתבתה אין חייבין בקבורתה וכן בזו הואיל ואין חייבין בפירקונה אין זוכין בפירות והוא שאמרו ביבמות שם אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה פירות ר"ל שכשכופין אותו ב"ד להוציא נותן לה כל הפירות שאכל מנכסיה:

המדיר את אשתו נדר שהוא חייב עליו להוציא וליתן כתבה כגון שאמר הנאת תשמישה עלי ואחר כך נשבית אינו חייב לפדותה אלא מגרש ונותן כתבה והיא פודה עצמה בין שהיא אשת ישראל בין שהיא אשת כהן ומכל מקום אם נשבית ואחר כך הדירה חייב לפדותה ואחר פדייתה אם רצה יגרשנה שאלמלא כן כל שנשבית אשתו יערים וידירנה כדי ליפטר מפרקונה:

לענין ביאור הסוגיא כך הוא פשוטן של דברים המדיר את אשתו ונשבית ר' אליעזר אומר פודה ונותן לה כתבתה ר"ל פודה ואחר כך אם רצה מגרש ונותן כתבה ר' יהושע אומר נותן כתבה ואינו פודה הואיל והדירה ואחר כך נשבית מאי לאו במדיר אשת כהן דאע"ג דאדרה מצי לקיומי תנאי כתבה דידיה דהיינו ואהדרינך למדינתיך ורבא כר' יהושע דהא מכל מקום איסור דבר אחר גרם לה ותירץ לא הכא במאי עסקינן כגון דנדרה היא וקיים הוא פירוש אביי הוא דמתרץ לה לטעמיה כלומר דכולי עלמא אע"ג דאיסור אחר גרם לה כל שיכול לקיים תנאו פודה והילכך כל שהדיר כהן את אשתו הרי מכל מקום יכול הוא לקיים תנאו ואף ר' יהודה מודה והכא דנדרה היא וקיים הוא או שהחריש לה כל אותו היום וסובר ר' יהושע דאע"ג דקיים לה איהו מכל מקום איהי היא דאפסידה אנפשה ואין לה פירקון אחר שהודרה הנאה ממנו ואע"ג דמצי לקיומי תנאיה ר"ל ואהדרינך למדינתיך פטור הא באשת ישראל אע"ג דאיהו נדר פטור דהא לא מצי לקיומי תנאיה דאותבינך לי לאנתו ואין הפרש בין איסור הבא מאליו כגון ממזרת ונתינה לישראל ובין איסור הבא מצדו כגון נדר ומכל מקום שאלו בה אי איהי דאפסדה אנפשה היאך נותן לה כתבה ועוד שאם כן אף בנשבית ולבסוף נדרה כן ואתה למד מכאן לפי דרכך שכל שנדרה אף בנשבית תחלה אינו פודה וכן שאף כתבתה אינו נותן שהרי מתוך שהיא נדרנית הפסידה כתבתה ולענין הסוגיא מיהא חזר ותירץ לדעת רבא שהיא שנויה במדיר בין באשת כהן בין באשת ישראל ואחר כך נשבית ולדעת ר' אליעזר פודה דבתר מעיקרא אזלינן ר"ל שעת התנאי וההיא שעתה הוה מצי לקיומי ואותבינך לי לאנתו ואע"ג דהשתא לא מצי לקיומי בתר מעיקרא אזלינן ולדעת ר' יהושע בתר בסוף אזלינן ר"ל שעת השביה והשתא לא מצי לקיומי דהא אדרה וכן הלכה כמו שביארנו:

נשבית לאחר מיתת בעלה אין היבם או היורש חייב לפדותה ולא עוד אלא אפילו נשבית בחיי בעלה וכן שהכיר בה בעלה ר"ל שנודע לו בחייו שנשבית ונשתעבד בפדיונה כל שמת לו קודם שפדאה אין היבם קודם שכנסה או היורש חייב לפדותה כלל שהרי תנאי הבעל ר"ל ואותבינך לי לאנתו בטל הוא הילכך נפדית משל עצמה או תטול כתבתה ותפדה את עצמה: