מאירי על הוריות כו

מכיון שהחכמה היא עקר גדול ויתד שכל היחסים תלויין בה צריך אדם להשתדל בה תכלית ההשתדלות ולהיות תורתו קבע ושאר הדברים עראי וכן שירגיל עצמו באכילת הדברים המעמידים את הלמוד הן במאכל התמידי כלחם ובשר שיהא מזונו בדקים ובמבושלים כתקנן ובאותן שאין מטמטמין את הלב הן ביין וברקחי הסמים הידועים להועיל בכח הזכרנות והוא אמרם חמרא וריחני פקחין וכן לשמור עצמו מהדברים המשכחים והמטמטמים את הלב כלב בהמה וזיתים מלוחים וכיוצא באלו הענינים על הדרכים שהתבאר ענינם בספרי הרפואות ואם תגבר בו ליחה עד שלא יספיקהו התמדת מזונו במאכלים הדקים יקח לפעמים דברים לטהר הראש ויאכל מן המרקחות ובלבד שיזהר מן ההרכבות היוצאות מן הגדר ומן הבטוחים שבהם למי שצריך לאלו הענינים שיקח לבונה הוא אינשינ"ש ואגוז מוצדקאדא"ה וקנה היא הקאנילא"ה וזבגביל מכל אחד ב' דרכמונים ויקח מאגיוראנ"ה אני"ס קרובי"א מכל אחד שני דרכמונים ויקח מן האנקארד"י והוא בלאדו"ר דרכמא וחצי ויקח לב אגוזים ולב לוזים ולב שקדים מכל אחד רביע אוקיא ומענבי ספרד מוסרי הגרעינים שלשה דרכמונים ישחוק היטב הכל וילוש בדבש מוסר הקצף יקח ממנו כחצי אגוז בבוקר וישתה אחריו כמלא לוגמיו יין חשוב ויועיל בע"ה עם היותו נשמר מהמאכלים הגסים הידועים בטמטום ובשכחה ועם היותו שוקד תמיד ועושה תורתו קבע ולא יפזר נפשו בעסקי העולם רק כפי הצורך ההכרחי וישים על לבו תמיד שכל העושה תורתו קבע ומלאכתו עראי זו וזו מתקיימת בידו ושאר דברים הנזכרים הנה אם להזכיר אם לשכחה קצתם דברים נעזרים בעזר הטבע וקצתם דברים המוניים נמשכים אחר קצת אמונות היו אז מפורסמות ביניהם פרסום כללי וקווי י"י יחליפו כח יבטחו בי"י אין מחריד אין שטן ואין פגע רע:

תלמידי חכמים חובה על בני אדם להרבות בכבודם עד למאוד ואעפ"כ שנתות יש במדת הכבוד עד כאן לחכם עד כאן לנשיא עד כאן לאב בית דין וכן הכל לפי כבודו ומדרגתו כשהנשיא נכנס כל העם עומדין ואין יושבין עד שיאמר להם שבו כשאב בית דין נכנס עושין לו שתי שורות אחת מכאן ואחת מכאן עד שישב במקומו ושאר כל השורות פטורות מלעמוד כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו בני חכמים ותלמידיהם בזמן שרבים צריכים להם מפסיעים על ראשי עם קודש אע"פ שגנאי הוא לתלמיד חכם שיכנס באחרונה לבית הכנסת יצא לצורך כגון שנדחק להטיל מים נכנס ויושב במקומו אע"פ שאינו במדרגה זו שהרי לא פשע ומ"מ אם יצא להסך את רגליו לא יפסיע עליהם שהרי הוא פושע והיה לו לבדוק את עצמו קודם שיבא כמו שאמרו לעולם ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב כדי שלא יצטרך להתרחק כל כך מן העיר כדרך הנפנה ביום:

בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים בפני אביהם ואחוריהם כלפי העם אין להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים אחורי אביהם ופניהם כלפי העם ואף בבית המשתה עושין אותם סניפין ר"ל שמושיבין אותם בצד הזקנים מפני כבוד אביהם ודוקא בחיי אביהם ובפני אביהם:

כשם שצריך לכבד את החכמים כך צריך שלא להשיג גבול הגדולים בפניהם בכבוד שלמטה מהם אלא שיכובד כל אחד כפי הראוי עד שיהא נכר מתוך הכבוד יתרון האדם על חביריו ועל דרך זה יצא ידי חובת הכל כראוי להם:

כשממנין נשיא בישראל להנהיגם ולהדריכם אין ממנין אותו אלא שלם מזומן להשיב על כל מה שנשאל עליו שנאמר מי ימלל גבורות י"י ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות י"י למי שיכול להשמיע כל תהלתו וכל שאינו כן הרי פתחון פה לחכמי הדור לפקפק בנשיאותו ומ"מ ראוי להם שלא לחזור להקיפו בדברים שנודע להם שאינו רגיל בהם כדי לביישו ואם עשו כן ונצל מידם אף הוא יש לו רשות להוציאם מבית המדרש ולהענישם שלא לומר שמועה משמם כבר הזכירו בר' מאיר שהיה חכם ור' נתן שהיה אב בית דין והשתדלו לבייש את ר' שמעון בן גמליאל שהיה נשיא על שקבע גבול בכבודם על הדרך שהזכרנו למעלה ושאלוהו לדרוש בעוקצין וכבר דרש להם כראוי אלא שהכיר כונתם והוציאם מבית המדרש ואף הם הראו חכמתם מבחוץ והיו משליכים קושיות ושאלות בבית המדרש ואת שהיו יכולים לתרץ בפנים היו מתרצים ואת שלא היו יכולים לתרץ בפנים היו מתרצים מבחוץ עד שאמרו התלמידים לרבן שמעון בן גמליאל תורה מבחוץ ואנו מבפנים והכניסום אלא שקנסם שלא לומר שמועה משמם אלא שהיו מזכירים ר' מאיר בשם אחרים ואת ר' נתן בשם יש אומרים:

מי שהיה מעביר בהמותיו תחת השבט לעשרן וטעה במנין וקרא למנין הסמוך לעשרה בין מלפניו כגון תשיעי בין לאחריו כגון אחד עשר עשירי הרי זה נתקדש ונתקדש גם כן העשירי אע"פ שקראו בשם מנין אחר בטעות קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי בין בכונה בין בטעות הרי שלשתן מקודשין ויתבאר במסכת בכורות פרק אחרון שהתשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו והעשירי מעשר ואחד עשר יקרב שלמים ואם המיר בו אין תמורתו תמורה מפני שהוא עצמו תמורה ואין תמורה עושה תמורה כמו שיתבאר במקומו ויש בדבר דינים ארוכים יתבארו במקומם בע"ה: