מאירי על גיטין סה

פרוזבל האמור לענין שביעית עיקר ענינו שיהא מסור לבית דין ושיהו בית דין כותבין וחותמין לו ומכל מקום כל שנמסר לדיינים אפי' לא כתבו לו אלא עדים דיו וכשהם כותבין בלשון דיינין הם כותבין אנו בית דין חתומי מטה כך היה שבא לפנינו פלני ואמר לנו רבותי הרי שיש לי חוב כך וכך אצל פלני כו' והריני מוסר לכם כל שטרותי שיש לי עליו שתגבו ותקבלו בשבילי כו' כפי מה שירצה הסופר ליפות בשטרו כו' עד ואנו בית דין ראוני את דבריו ומדמסר לנא פרוזבל כתיבנא וחתימנא בזמן פלני שטר פרוזבל זה דלא לשמט להדין פלני כו' להיות בידו לראיה ולזכות וכשנמסר לבית דין והעדים כותבין וחותמים במצותם כך הם כותבין בפנינו עדים חתומי מטה בא פלני לפני הדיינין פלני ופלני ואמר להם רבותי וכו' וראו בית דין את דבריו ומסר להון פרוזבל וכו' ויפו את כחו דלא תשמט וכו' ומה שהיה בפנינו ומסר פלני את פרוזבלו לדיינין כתבנו וחתמנו וכו' ועל שיטה זו אנו גורסין כך לא שנא כתוב בלשון דיינים וחתימי דיינין לא שנא כתוב בלשון עדים וחתימי עדים כלומר שיכתבו לו שראו שבא לבית דין ומסר להם שטרותיו על הדרך שביארנו ויש גורסין לא שנא כתוב בלשון דיינין וחתימי עדים לא שנא כתוב בלשון עדים וחתימי דיינין ויש מפרשים בו לא שנא כתוב בלשון דיינין על הדרך שהזכרני וחתימי עדים ר"ל דיינין כעין עדים כגון שלא חתמו אלא שנים ולא שנא כתוב בלשון עדים על הדרך שהזכרנו וחתימי דיינים ר"ל עדים כעין דיינין כגון שחתמו שלשה ואע"פ שלענין פסק כך הוא לדעתינו כמו שנבאר לענין פירוש מיהא אין זה כלום שהרי לדעת רב ששת אמרוה שהרי מה ששאלו למה לי למיתנא לא הוצרך לרב נחמן דלדידיה הא אשמעינן דדיינין כעדים אלא לרב ששת שאלוה והרי רב ששת מצריך בה שלשה דיינים אלא שהם חוזרים ומפרשים לא שנא כתוב בלשון דיינין ר"ל בפנינו בית דין וכו' וחתימי עדים שראו הענין הכתוב למעלה וכתבו וחתמו לא שנא כתוב בלשון עדים שראו שזה בא לבית דין ומסר כו' ושבית דין יפו את כחו וחתמו הדיינים שכך הם הדברים מהני ועיקר הדברים כגירסא ראשונה ולענין פסק מיהא כל שנמסר בתורת דיינין אף בשנים דיו וכמו שאמר מוסרני לכם פלני ופלני הדיינין כו' ואע"פ שאיפשר דלאו פלני ופלני דוקא דלאו כי רוכלא חשיב ואזיל ומתלתא קאמר מכל מקום הלכה כרב נחמן ואף בית דין חצוף אין כאן שאין זה אלא כעין הודעה:

כבר ביארנו שאף לאחר התקנה כל שבטלו בפני שנים הרי הוא מבוטל וכן הדין אם רצה להוסיף על תנאו שהוא רשאי ואין אומרין מה כח בית דין יפה באיסורין ואע"פ שאמרו כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי היכא דאיתמר איתמר ואע"פ שהזכירוהו לדעת ר"ג וראוי לשאול מפני מה פסקו בה כר' ולא פסקו כרשב"ג ומשום כל דמקדש כו' הואיל ופסקנוה במקומות כמו שהזכרנוה בראש כתבות יראה לי הטעם שבטול הגט דבר מצוי הוא שאדם מתחרט ונח מרתיחתו ורוב פעמים מבטלו בכונה טובה ואין ראוי בכך להפקיע קדושיו והראיה שאף רשב"ג לא היה בא בכאן מטעם עשיית זה שלא כהוגן אלא מטעם כח בית דין יפה ורבנו הקדוש לא חס על כבוד בית אבותיו להיות תקנתם עומדת על כל פנים באיסורין שאין כח בית דין מפקיע את האיסור וכמו שאמרו למטה בסמוך התם ממונא הכא איסורא ומה שפירשו רבים בענין האמור תינח דקדיש בכספא מפני שהכסף קדושי סופרים הם אינו כלום וכבר ביארנוהו בראש כתבות:

כבר ביארנו בפרק שני במי שאמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי שאחד כותב ושנים חותמין ואפי' אחד מן השנים החתומים יכול לכתבו ואם אמר כלכם אחד כותב וכלן חותמין ואף הכותב צריך לחתום לענין בטול כל שאמר לעשרה כתבו גט לאשתי שאחד כותב ושנים חותמין נחלקו בה ר' ורשב"ג שלדעת ר' יכול לבטל זה שלא בפני זה ולומר להם אל תכתובו ולדעת רשב"ג אין יכול לבטלם אלא זה בפני זה ונאמרו במחלוקתם שני לשונות האחד שבעדות שבטלה מקצתה נחלקו אם בטלה כלה אם לאו ואנו קורין בכאן שבטלה מבנין הדגוש כלומר אע"פ שר' סובר בעלמא בעדות שבטלה מקצתה מחמת פסול כגון נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה כלה כל שהוא מכל מקום מבטל מקצתה לא ביטל את כלה אלא רוצה הוא בזה שיעיד ולא בזה והילכך אפי' לכתחלה יכול לבטלן זה שלא בפני זה שאף כשביטל מקצתם לא ביטל הגט עד שיבטל את כלם ואם נתנו האחרים אחר בטול מקצתם הרי זה גט וזהו שאמרו אי אזלי הנך וכתבי ויהבי לית לן בה והילכך אף לכתחלה יכול לבטלן זה שלא בפני זה והוא הדין אם ביטלן בפני אחרים שמבוטלים הם כמו שכתבנו ולרשב"ג ביטלה כלה ונמצא דהנך דלא בטיל להו אזלי וכתבי ואתי למישרא אשת איש והילכך אף בדיעבד אינו כלום לדעתו דהא קסבר ביטלו אינו מבוטל ואף אותם השנים יכולים לכתוב והלכה כר' ושליחות דהאי בטיל שליחות דאידך לא בטיל: