מאירי על גיטין ד

גדולי המפרשים שאלו לדעת רבא שאמר לפי שאין עדים מצויים לקיימו אעפ"כ למה לי בפני נכתב מחשש שמא יאמר הבעל מזוייף הוא יתקינו שיאמר השליח בפני שנים שהבעל מסרו לו בתורת שליחות ליתנו לאשתו ויאמן בכך ולא יהא הבעל יכול עוד לערער:

ותירצו בה שמא יבא ויאמר אני בעצמי כתבתיו וזייפתי חתימת העדים מפני שלא נזדמנו לי עדים והייתי סבור שלא יפסל בכך הואיל ודיו בעידי מסירה ומכל מקום נראין הדברים שלא נאמינהו בכך שלא הצריכו חכמים קיום שטרות אלא מחשש שמא בעל השטר זייף ואף בזו אין צריך לקיום אלא מחשש שמא האשה זייפתהו או שהשתדלה בכך אלא שעיקר הטעם מפני שאם יבא הבעל ויאמר לא עשיתיו שליח מעולם אע"פ שבמקצת מקומות נאמן השליח הואיל ובמקצתם נאמן הבעל כמו שיתבאר בפרק התקבל הוצרכו להתקין דרך שיהא השליח נאמן בכל מקום ולא יהא עיקר העדות על השליחות שיהא השליח כבעל דבר עליו אלא על הכתיבה ועל החתימה שאין השליח כבעל דבר עליה:

שאלו בסוגיא זו בין לרבה בין לרבא ליבעי תרי אם לרבה מפני שזהו עדות לשמה שהוא מן התורה ומידי דהוה אכל עדיות שבתורה ואם לרבא מפני שזהו עדות קיום שהוא מיהא מדברי סופרים ומידי דהוה אקיום שטרות דעלמא ותרצוה מפני שעד אחד נאמן באסורין ואע"ג דהכא איכא כתובה מכל מקום עיקר העדות באסורין וכתובה מאליה היא באה והקשו בה אימר דאמרינן עד אחד נאמן באסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן אבל הכא דאיתחזק אסורא לא והוה ליה דבר שבערוה ואין פחות משנים ולטעם לשמה תירץ רבה רוב בקיאין הן ואף לר' מאיר דחייש למיעוטא בענין שמא תמצא אילונית הכא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאחמירו למיחש בהכי והכא משום עיגונא אקילו למיסמך אשליח ולהימוניה כבתרי עד שאם יבא הבעל ויערער לא יפסול דמכיון שנותנו לה בפני שנים מידק דייק ולטעם קיום תירץ רבא דבדין הוא דקיום שטרות לא לבעי כדריש לקיש דאמר עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה וכו' ורבנן הוא דאצרוך לקיומה בתרי והכא משום עיגונא אקילו למסמך אאחד:

ומכל מקום לענין עד אחד נאמן באסורין שאמרו היכא דאתחזק לא אמרי קשיא לן והרי נאמן על חלב וגיד בניקור הבשר מחלביו ומגידיו ותרצו שבאלו אין זה מתיר את המוחזק באיסור אלא שבירר את ההתר מתוך האיסור ובמה שהתיר הוברר הדבר שלא הוחזק באסור ושמא תאמר בשחיטה שנאמן להתיר מה שהוחזק באסור וכמו שאמרו בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת תירצו בה דכיון דחזינן דמיתא איסור אבר מן החי יצא ממנה על כל פנים והרי לא הוחזק בה איסור אחר ומכל מקום קשה לי שהרי אנו מפרשין חזקת איסור מצד שבחייה יש בה איסור שאינו זבוח כמו שביארנו במסכת חלין ואף לכשאנו רואין אותה מתה לא יצאה מחזקת איסור זה שאיפשר שנחרה ומאמינין בה עד אחד ואף לדבריהם שפרשוה בחזקת איסור אבר מן החי שיצאה ממנו על כל פנים הגע עצמך שראינו את הבהמה חיה בחזקת אסורה ושלא ראינו את הבהמה מתה אלא שהובא לפנינו אבר ממנה והעיד לנו שנשחטה מי לא מאמינין ליה אע"פ שאפשר שהוא אבר מן החי ואתחזק ביה איסורא אלא שמקצת חבירינו מתרצים שמאחר שאינו עכשו כמות שהיה בשעת חזקת האיסור אין זה נקרא אתחזק איסורא דעדין קשה להם תקון מטבלו שנאמן אלא שעיקר התירוץ בכלן מפני שבידו לתקנו כגון טבל שלו שהוא בידו לתקנו או הקדש וקנמות שבידו לישאל עליהן אבל אשה אין בידה לתקנה ואתחזק איסורא במקום שאין בידו לתקן אין אחד נאמן ואע"ג דנדה מהימנא אטבילתה אע"ג דאיכא למיחש שמא תוך זמנה היא ואין בידה לתקן התם תורה האמינתה לעצמה מדכתיב וספרה לה ומתוך שנאמנת לעצמה נאמנת לבעלה והדין נותן כן שאי אפשר לה להביא עדים על דברים אלו או שמא אף זו שאע"פ שכל שהיא בתוך זמנה אין בידה לתקן הואיל ובידה להמתין ולתקן ספירתה וטבילתה בידה לתקן קרינא ביה וכן פירשוה בתוספות:

ולמדת שעד אחד בשל אחרים אינו נאמן באתחזק אסורא שהרי כל שהוא של אחרים אין בידו לתקנו וכן למדוה רבים במסכת יבמות מסוגית פרק האשה רבה ומכל מקום יש אומרים שאף בשל אחרים נאמן שלא שאלוה שם אלא מדאוריתא מנלן והוא שאמרו בעד אחד של אשה מדאוריתא מנלן כלומר דעד אחד מהימן ותירץ לומר מידי דהוה אטבל והקדש וקונמות והקשה האי טבל היכי דמי אי דידיה משום דבידו לתקנו אי באחר אי קסבר התורם משלו על חברו אינו צריך דעת בעלים משום דבידו לתקנו אי קסבר צריך דעת בעלים ונמצא שאין בידו לתקן היא גופה מנלן דאי אמר ידענא ביה דמיתקן דמהימן הקדש נמי אי קדושת דמים היא משום דבידו לפדותו ואי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאתשולי עליה אי דאחר ואמר ידענא ביה דאתשיל מריה עליה היא גופה מנלן קונמות נמי אי קסבר יש מעילה בקונמות וקדושת דמים נחתא להו בידו לפדותו ואי קסבר אין מעילה בקונמות ואיסורא רכיב עליהו אי דידיה משום דבידו לאתשולי עליה אי דאחר ואמר ידענא ביה דאתשיל מריה עליה היא גופה מנלן אלמא שלא שאל בכלם אלא מהיכן למדוה אבל פשוט לו שנאמן אף בשל אחרים ומכל מקום אפשר לומר שמה שתרצו אחר כן שבעד אחד של אשה אינה מן התורה אלא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה משום עיגונא שנדחית כל הסוגיא ובשאר דברים אינו נאמן באיתחזק אסורא אלא במה שבידו לתקן או שאפשר שמאחר שבעליו נאמנין עליו כל שכן שאחר ראוי שיאמן עליו הא כל שאין ביד שום אדם לתקנו אין אחד נאמן להתיר חזקת איסור ויש אומרין שב[כ]ל האיסורין נאמן אף באיתחזק אע"פ שאין ביד שום אדם לתקנו ולא הוקשה בסוגיא זו אלא מאיסור ערוה ואע"פ שהלשון מוכיח בדרך אחרת שהרי אמר אימר דאמרינן עד אחד נאמן כגון חתיכה ספק חלב וכו' דלא אתחזק איסורא אלמא בכל דאתחזק מיהא לא מהימן מכל מקום אינהו דייקי לה מסופה דקאמר אבל הכא איכא איסורא דאשת איש אלמא דאי לאו איסורא דאשת איש מהימן אף באיתחזק והיינו דקאמר הוי דבר שבערוה וכו' והדברים רופפים וכבר כתבנו מענין זה בעשירי של יבמות: