מאירי על גיטין לו

מי שאמר לעשרה בני אדם כתבו ותנו גט לאשתי ולא אמר להם כלכם אין צריך שיחתמו כלם אלא אחד כותב ושנים חותמין ואפי' אחד מן השנים החתומים יכול לכתבו ואם אמר להם כלכם אחד כותב וכלן חותמין ואף הכותב צריך לחתום עמהם ונמצא שאם מת אחד מהם קודם חתימה בטל הכל ומכל מקום נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש שלדעת ר' יוחנן שנים משום עדים ואידך משום תנאי כלומר כונתו היתה שהשנים יהו חותמין משום עדים והשאר לא היתה כונתו בחתימתם אלא דרך תנאי כדי לביישה ולדעת זה אם חתמו שנים ביום הכתיבה והשאר מכאן ועד עשרה ימים אין כאן משום מוקדם שהרי אותם שבאו בתורת עדות חתמו בו ביום ומשום בת אחותו ליכא דהא יהבוה נהלה בחתימת השנים אי נמי לא יהבו לה דכל דמחתים עשרה קלא אית לה אי נמי בכל גט שנכתב ונחתם כראוי אין בו משום בת אחותו בשהיית הבעל שכל שהיית הבעל דבר שאינו מצוי הוא דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ולא עוד אלא דהאי דמפרשי לה בנתנו לה יש מפרשים שאפי' לר' יוחנן פסול ובעינן שיחתמו כלם קודם נתינה ואי לאו הכי פסול ואע"ג דבשאר תנאים מהני אף לאחר נתינה שאני הכא הואיל והתנאי בענין כתיבה וחתימה כי היכי דכתיבה וחתימה בעינן קודם נתינה הכי נמי תנאי הבא עליה וזה חדוש גדול אין ראוי לסמוך עליו ומכל מקום למדת מדבריהם שאם נתן גט לאשתו ולא החתים בו עדים והחזירתהו להחתימו והחתים בו עדים שאין אותה חתימה כלום ומכל מקום בצרפת עשו בה מעשה להכשיר וכן אם חתמו כלם אף ביום אחד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם כשרה אף בשחתמו במעמד אחד ותתקיים עדות בשאר שהרי שנים לבד משום עדות והאחרים בתורת תנאי והרי זה כמי שאומר כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי על מנת שיחתום בו אביה שחותם לקיים התנאי ואין בכך כלום ולריש לקיש כלם משום עדים וכשחתמו שנים בו ביום הרי הוא כאלו לא חתמו וכשחתמו לעשרה ימים נמצא הגט מוקדם ופסול וכן אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה שכלם להעיד באו הואיל ובמעמד אחד חתמו ומה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה והוא הדין למאה כמו שהתבאר במקומו והלכה כר' יוחנן ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר קודם חתימת השמנה הוו קדושין דכי אקיים תנאה איגרשה לה למפרע אלא שלא תנשא עד שיתקיים התנאי וכן פסקוה גדולי הפוסקים ומגדולי תלמידיהם פוסקים כריש לקיש מדאמרינן לקמן דר' יהושע בן לוי סבירא ליה כותיה ואין הדברים נראין:

מכיון שביארנו ששנים משום עדים ואינך משום תנאי אם אותם השנים שחתמו תחלה הם קרובים או פסולים ואחר כך חתמו השאר יש בענין זה ערער ונחלקו בה בסוגיא זו אמרי לה כשר דהא מכל מקום תנאה הוא ומקבלין את הכשרים בעדות והשאר בתנאי והרי זה כמשלים התנאי קודם החתימה ואמרי לה פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא שיאמר הרואה דקמאי ודאי לאסהודי אתו ויאמרו שקרוב כשר לעדות זו היא גרסת גדולי הרבנים ופירושם ולמדת שהם גורסים ואי חתים בתחלה קרוב או פסול ר"ל קודם האחרים ולדעתם מאן דאמר פסול פסול אף בדיעבד ויש לדון בה שהרי אף בשאר שטרות מכשירין כן בדין האמור במלאהו בקרובים ואומרים על התחתונים רווחא למאן דקשישי מניהו שבקי ובהדיא אמרו היו ארבעה וחמשה חתומים על השטר ונמצאו ראשונים קרובים או פסולים תתקיים עדות בשאר ותירצו בה שבזו הואיל ואין עידי הגט חותמין זה שלא בפני זה מסתמא במעמד אחד חתמו ואע"פ שאף בגט אשה אמרו בתוספתא גט שחתמו עליו חמשה ונמצאו שלשה הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר הרי אמרו עליה בתלמוד המערב אתיא כמאן דמר עדים חותמין זה בלא זה ומכל מקום יש גורסין ולמחתם לכתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר כלומר שמותר לכתחלה להחתים בו קרוב או פסול ואמרי לה לכתחלה לא ומילאהו בקרובים כשר דוקא בדיעבד ומשום דלא זייפי לאקיומי בקרובים דקרובים מידע ידעי ואע"פ שבגט קרח אמרו לא הכשירו בו אלא עד אחד קרוב אבל תרי לא דלמא אתי לקיומיה בקרובים וחד כשר דוקא אתמר בגט קרח דלא סגיא דלא חתימי ביה תלת וכן בכלכם אפי' כמה שהרי כלם כשנים הם אבל שאר שטרות כיון דלא צריכי למחתם ואין דרך בני אדם לרבות בעדים בגט פשוט ודאי אמרי כי דינא מאי דקמא ומגליא מילתא דקרובים ננהו ולמלאות ריוח חתמו:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר בכל כותבין בדיו ובסם בסיקרא בקומוס ובקנקתוס ובכל דבר שהוא רושם אין כותבין לא במשקים ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא פי' לר"ם דיו אלמדד סיקרא אלמגרה קומוס אלזוג קנקנתוס אלקקות והוא מין הזוג:

אמר המאירי בכל כותבין את הגט בדיו והוא דיו של עפצים ובסם והוא הנקרא בלשון לעז אוור פימינט ובסיקרא והוא צבע אדום הנקרא מיני ובקומוס והוא הנקרא רדינא וקנקנתוס ופרשו בגמרא חרתא דאושכפי והוא הנקרא אירמינט ויש אומרים וידרשיל ובכל דבר שהוא מתקיים ופרשו בגמרא לאתויי מי טריא ואפסא ומי טיריא פירושו מים שנתבשלו בו פרי שהוא כמין עפצים ויש מפרשים בו מים הנוטפים מעצים שבתקרת הבית בשעת הגשמים ומקבלים שם אדמימות ואפצא פירושו מים שנישורו בהם עפצים בלא בשול שאם בבשול הרי הוא דיו ויש מפרשים אפצא אף בשנתבשלו בו כל זמן שלא נתערב בו שרף ודיו הוא בשול עפצים במים ועירוב שרף בתוכו ואין מכאן ראיה לאחרוני הרבנים שהיו אומרים שדיו של עפצים פסול בספר תורה מדאמרי' עלה עד שתהא כתובה אשורית בספר ובדיו וכאן אמרו דיו דיותא וחזרו ואמרו ובכל דבר המתקיים לאתויי אפצא אלמא אפצא לאו דיו הוא ולדבריהם אין דיו אלא העשוי מקליפי האילנות ואין זה הכרח שאף דיו סתם דיו של עפצים הוא אם דוקא בבשול אם דוקא בעירוב שרף על הדרך שכתבנו ואע"פ שבמסכת נדה אמרו קורטא דדיותא ודיו של עפצים אינו יבש עד שיהא בו כקורטא מכל מקום כשהוא מתבשל הרבה נעשה ממנו קורט ומאחר שנתרבו שני אלו ר"ל מי טיריא ואפצא ממשנתנו כותבין בו את הגט לכתחלה וכן במי מילין ופירושו מים שנישורו בהם עפצים שחוקים אבל מה שאמרו בגמרא כתבו באבר ובשחור ר"ל פחם ובשיחור ר"ל ניאל כשר דוקא דיעבד ואף בדיעבד באבר מיהא דוקא במיא דאברא ר"ל מים ששרו שחיקת האבר אבל באבר עצמו אינו כלום ואין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ובכל דבר שאינו מתקיים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: