מאירי על גיטין כח

בריא שמינה שליח למתנה ואמר לו הולך מנה זה לפלני שאני נותן לו והלך ומצאו שמת יחזרו לראובן שכל שבמתנה אין הולך כזכי והלכך לא זכה המקבל עד שיגיע לידו והואיל ומת קודם שיזכה בהם לא זכו בו יורשיו ויחזרו למשלח ואם מת המשלח גם כן רואין אם מת זה שנשתלחו לו בחיי נותן יחזרו ליורשי נותן שהרי המקבל לא זכה בהם כלל שיזכו בהם יורשיו אבל אם מת נותן תחלה ינתנו ליורשי מקבל שבשעת מיתת הנותן זכה בהם המקבל מטעם מצוה לקיים דברי המת שהוא נאמר אף בבריא והואיל וזכה באותה שעה זכו בהם יורשיו:

היה הנותן שכיב מרע ומינה שליח ואמר לו הולך מנה זה לפלני שנמצא זוכה משעת המתנה שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דאמו אם היה המקבל חי בשעה שאמר השכיב מרע כן זכה ואם מת אחר כן ינתנו ליורשיו אבל אם בשעה שאמר השכיב מרע כן לא היה המקבל חי אלא שהשכיב מרע היה סבור עליו שהוא חי יחזרו ליורשי משלח שהרי לא זכה המקבל מאחר שלא היה חי באותה שעה שאין קנין למת זה שביארנו במתנה זו שאם שכיב מרע היה זכה המקבל מיד לא סוף דבר בשמת אלא אע"פ שלא מת השכיב מרע המשלח שכל שלא חזר מתנתו מתנה וינתנו ליורשי מי שנשתלחו לו ומכל מקום אם רצה לחזור אפי' הגיע ליד המקבל יכול לחזור ואע"פ שבשכיב מרע אף במתנה הולך כזכי הרי אף אם זיכה לו על ידי אחר בהדיא יכול לחזור כמו שביארנו בתשיעי של בתרא:

כבר ידעת שהבריא אין קונין ממנו אלא באחד מדרכי ההקנאות נכסים שיש להם אחריות בכסף ושטר וחזקה ושאין להם אחריות במשיכה ושאר מיני ההקנאות כמו שמפורשות במקומן אבל שכיב מרע קונין ממנו באמירה בעלמא שדבריו ככתובין וכמסורין דמו:

כבר ביארנו שאף בבריא אומרין מצוה לקיים דברי המת וכמו שמפורש בהדיא בסוגיא זו ושכיב מרע מיהא אין צריך בו למצוה זו שדבריו ככתובים וכמסורים דמו:

אלא שלענין ביאור אתה צריך לשאול בסוגיא זו שאמרו הא והא בשכיב מרע ואמרו עליה ויש אומרין כר' אליעזר כלומר שאינו סובר דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אלא שצריך הקנאה ומכל מקום היכא דמית אמרי' מצוה לקיים דברי המת מה בין מצוה לקיים וכו' ובין שיהיו דבריו ככתובין וכמסורין ואפשר דנפקא לן היכא דמית מקבל בחיי נותן דמשום מצוה ליכא ומשום דברי שכיב מרע איכא אי נמי אם שעבדו יורשים את הנכסים דמשום מצוה לא טרפינן להו אי נמי בשהיתומים קטנים דאי משום מצוה לאו בני מעבד מצוה נינהו וכבר למדת לפי דרכך שדין מצוה זו בכאן ענינה בשיצא הממון מיד הנותן ועל הדרך שביארוה אחרוני הרבנים כמו שכתבנו למעלה:

בתלמוד המערב אמרו שהמעשר כחוב ר"ל כשם שבחוב אמרו הולך כזכי ואינו יכול לחזור כך הדין במעשר אם אמר לאחד הולך מעשר זה לפלוני כהן אינו יכול לחזור:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק שני בע"ה:

המביא גט וכו' זה הפרק יסוד ענינו להשלים בו ביאור קצת החלקים שהותחל ביאורם בפרק ראשון ויתחיל אחר כן בביאור החלק השלישי בענין כתיבת הגט ובביאור החלק הרביעי בעניני הבאתו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון להשלים ביאור החלק הראשון בכל שהוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם על איזה צד הוא מועיל השני יתחיל בענין החלק השלישי בעניני הכתיבה בענין שצריך שתהא הכתיבה והחתימה ביום אחד ובמה כותבין ועל מה כותבין ומי הוא הכשר לכתבו השלישי בעניני החלק הרביעי בעניני הבאתו מי הוא הכשר להביאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תבאר החלק הראשון והוא שאמר המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נתחתם בפני נתחתם אבל לא בפני נכתב בפני נכתב כלו בפני נתחתם חציו בפני נכתב חציו בפני נתחתם כלו פסול אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נתחתם פסול שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נתחתם פסול ר' יודה מכשיר אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נתחתם כשר אמר הר"ם אמ' בזאת המשנה כי כאשר אמ' בפני נכתב חציו על האמת ואמנם ירצה בו קצתו ובתנאי שלא יהיה זה הקצת תחלת הגט אולם כאשר נכתב תחסר הגט לפניו ולא בסופו או שנכתב כלו שלא בפניו והעידו בו והוא לפניו כשר לפי שאצלנו אפי' לא כתב בו אלא שטה אחת לשמה שוב אינו צריך ולא יצטרך גם כן שיעיד בכתיבת הקולמוס על הנייר לפני שהעקר ואפי' לא שמע בלתי קול הקולמוס בהעברתו על הנייר איך שראה על אי זה מרחק וזהו אשר אמרנו כי כאשר אמר אחד בפני נכתב ואחד בפני נחתם פסול אמנם כאשר היה הגט יוצא מתחת אחד מהם אולם אם היה הגט יוצא מתחת יד שניהם כשר לפי שהעקר אצלנו שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם לפי שהם לא נתנו גט אבל אמרו בפנינו נתגרשה יהיו נאמנים וכן אמרו שנים אומר בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול זה אם יצא גט מתחת יד אחד מהם אולם אם יצא מתחת יד שניהם שהעידו בפנינו נכתבו כשר ור' יהודה מכשיר דאפי' היה יוצא מתחת יד אחד שהעיד בפני נחתם ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם ומשנה זו אתה צריך לפרשה לרבה ולרבא על הדרך שביארנו במשנה ראשונה של פרק ראשון והוא שבפני נכתב אבל לא בפני נחתם לרבה פסול משום דבעינן חתימה לשמה ולרבא מפני שאין עדים מצויין לקיים החתימה ומכל מקום לרבא אם נתקיים בחותמיו כשר מה שאין כן לרבה ושאלו בגמרא הא תו למה לי והרי אף בפרק ראשון למדנו שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ותירץ אי מההיא הוה אמינא ואי לא אמר כשר קמ"ל דצריך ואי לא אמר פסול לרבה לעולם ולרבא עד שיתקיים בחותמיו כמו שבארנו בפרק ראשון:

בפני נחתם אבל לא בפני נכתב פסול לדעת רבה משום דבעי כתיבה לשמה ואפי' למדו גוזרין שמא יחזור הדבר לקלקולו ולדעת רבא משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד:

בפני נכתב כלו ובפני נחתם חציו ר"ל שלא חתם בפני אלא העד האחד פסול לרבא שאין עדים מצויים לקיים ידי חתימת השני ולרבה שהשני לא חתם לשמה ופירשו בגמרא אפי' אמר אני הוא עד שני מאי טעמא או כלו בקיום הגט או כלו בתקנת חכמים שיאמר שליח בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם הוא ואחר מעידים על חתימת השני או שנים מן השוק מעידין עליו כשר ואע"פ שהיה לנו לומר אף באלו או כלו בקיום גט או כלו בתקנת חכמים מכל מקום ליכא מידי דאי אמר חד כשר וכי אמר תרי פסול וכן ליכא מידי דאי אסיק איהו למלתיה כשר וכי אסקה איהו ואחרינא בהדיא פסול:

בפני נכתב חציו ובפני נחתם כלו פסול ופירשו בגמרא בחציו האחרון והואיל וחציו הראשון לא נכתב לפניו הרי הוא כאלו לא נכתב כלל בפניו ופסול לרבה משום דבעי כתיבה לשמה ולרבא משום דאתי לאחלופי וכו' אבל כל שנכתב חציו הראשון בפניו הרי הוא כאלו נכתב כלו בפניו וכמו שאמרו אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך ור"ל בשיטה ראשונה שם האיש והאשה והזמן שזהו תורף הגט ולא שיהא שאר הגט כשר אף כשכתבו שלא לשמה אלא כך פירושו מכיון שנתברר שענין ראשון נכתב לשמה מסתמא הכל לשמה:

אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ופירשוה בגמרא בשאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם אלא מתחת ידו של אחד ור"ל שאין שניהם שלוחים בו שאם יוצא מתחת ידי עד כתיבה לרבה ליכא חתימה לשמה שאין האחר נאמן שבפניו נחתם הואיל ואינו יוצא מתחת ידו והרי הוא כמי שאינו שלא האמינו בעד אחד אלא השליח ולרבא אין עדים מצויים לקיים החתימה ואם הגט יוצא מתחת ידי עד חתימה הרי אין עד של כתיבה כלום ולרבה פסול דליכא כתיבה לשמה ולרבא דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא אבל אם הגט יוצא מתחת ידי שניהם ר"ל ששניהם שלוחים בהבאתו כשר לדעת רבא ששנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולרבה מכל מקום פסול ויש מצריכים שיהיו שניהם אדוקים בו:

שנים אומרין בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ואף זו בשאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם ר"ל מתחת ידי זה של חתימה ואחד מן העדים של כתיבה וכשיוצא מתחת ידי עד חתימה לרבא הואיל וזה אינו מעיד על הכתיבה אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ואם יוצא מתחת ידי עדי כתיבה הרי עד חתימה כמי שאינו ור' יהודה מכשיר מפני שכל אחד נקרא אצלו שליח ואין הלכה כמותו ומכל מקום כשהגט יוצא מתחת ידי כלם או מתחת ידי זה של חתימה ומתחת ידי אחד מן העדים של כתיבה כשר לדעת רבא שהרי אף אם שתקו כשר ששנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם הואיל ואף הם מצויים לקיימו וכן שאילו אמרו בפנינו גרשה נאמנים ויש מפרשים בי אף אם יוצא מתחת ידי שני עדים של כתיבה שהרי יש שנים מצויים לקיימו ומכל מקום לרבה פסול בכלם שאם יוצא מתחת ידי עד חתימה אתי לאחלופי וכו' דהא רבה אית ליה דרבא ואם יוצא מתחת ידי עד כתיבה הוה ליה עד חתימה חד ולא הימנוה לחד אלא לשליח ואם יוצא מתחת ידי כלם עד חתימה מיהא לא מהימן אלא אמאי דנפיק מתותי ידיה והוה ליה חציו מקויים וחציו אינו מקויים אלא שמכל מקום הלכה כרבא:

אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר ולדברי הכל לרבא לא שנא יוצא מתחת ידי עד כתיבה או מתחת ידי עד חתימה או מתחת ידי כלם ולרבה דוקא בשיוצא מתחת ידי עד כתיבה והרי האמינוהו לשליח בשנים ובחתימה יש בה שנים ונעשו שנים על זה ושנים על זה ומכל מקום הלכה כרבא ואפי' יוצא מתחת ידי עידי חתימה כן שהרי מכל מקום שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין לומר בפני וכו':

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: