מאירי על גיטין כג

כבר ביארנו במשנתנו שיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ויחזור על הפתחים או יזון מן התמחוי שהרי ישראל מצווים להחיות עבד כנעני והוא שאמרו בסוגייא זו מאן דמרחם דמי אעבדא מרחם אבל אשתו אינו יכול לומר לה כן ואפילו אמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אינו כלום אלא אם כן מעשה ידיה מספיקין לה והיא שאמרה איני נזונת ואיני עושה רשאה כמו שהתבאר בכתבות נ"ח ב' וכבר בארנו במקומו שזה שיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך דוקא בעבד שלו אבל שהכניסתו לו אשתו בתורת מלוג אינו יכול לומר כן שאם ימות או יברח אינו חייב באחריותו וכן שאפטרפוס של יתומים והיתומים קטנים אינו יכול לומר בשביל היתומים עשה עמי ואיני זנך שאין לו רשות לחוב ליתומים:

כבר ביארנו במקומו שהעבד שהרג ישראל או גר תושב בשגגה שגולה לערי מקלט כל שגלה עבד לעיר מקלט אין רבו חייב לזונו ולא עוד אלא שמעשי ידיו לרבו והוא יחזר על הפתחים או יזון שם מן הצדקה שמן הסתם הואיל ואינו דר עמו הרי הוא כאומר לו עשה עמי ואיני זנך אבל אשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה וכל שמעשה ידיה מספיקין למזונותיה אומר לה צאי מעשי ידיך למזונותיך:

יכול אדם להקדיש יד עבדו ובלבד שיאמר יקדשו ידים לעושיהם שהידים הרי הן בעולם ודומיא דמקדיש דקל לפירותיו הא מכל מקום אם הקדיש מעשה ידיו אינו כלום שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ובמקדיש ידיו מיהא אם הוא רוצה להעלות לו מזונות כל מה שיעשו הקדש ואם אינו מעלה לו מזונות מתפרנס ממעשי ידיו והמותר הקדש והיאך הוא מתפרנס ממעשי ידיו שהרי מכיון שעשאם הקדש הרי הכל הקדש אלא לווה ואוכל ועושה פחות מש"פ ופורע שאין הקדש חל על פחות מש"פ והוא הדין שאם רוצה לעשות פחות פחות משוה פרוטה ולאכול מיד שהוא רשאי ואין צריך ללות אלא שאין דרך לאכול אכילתו פחות משוה פרוטה אלא לווה ואוכל ועושה פחות משוה פרוטה ופורע או שעושה פחות פחות משוה פרוטה לאותו שלוה הימנו ואין הגזבר יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך שאף אם היה גוף העבד שלו אין יכול לומר כן שאין בידו להמית את העבד או לגרום לו שיברח ושמא תאמר ולמה הוא צריך ללוות ולעשות בפחות פחות משוה פרוטה ואף לכשיהיו מעשי ידיו הקדש יכול הוא ליזון מן ההקדש שהרי בהמת הקדש אוכלת משל הקדש יש מפרשים שבזו הואיל ואין גוף העבד משל הקדש אין אומרין כן ויש מפרשים שאף בהמת הקדש אינה אוכלת משל הקדש אלא שמחללין לה מעות הקדש ולוקחין לה חולין ובתלמוד המערב אמרו פרת הקדש הדשה בתבואת הקדש אינה אוכלת ולא עוד אלא שחוסמין אותה ויש שואלים יחללו מעשה ידיו על שוה פרוטה ויאכל אפשר שאין הגזבר רוצה לחללם על שוה פרוטה ולמדת שאין הלכה כדברי האומר המקדיש יד עבדו עושה ואוכל שאין הקדש חל עליו אלא לווה ואוכל ועושה ופורע וכל שיש למעשי ידיו העדפה המותר הקדש כמו שכתבנו שהגזבר אומר לו עד השתא סגיא לך בלא העדפה השתא נמי תסגי לך: