מאירי על גיטין קעו

המשנה השמינית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול ובגוים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומרין לך אמר הר"ם פי' מעושה נעשה באונס ובהכרח והוא שיכריחו האיש על הגירושין ואם היה ב"ד של גוים מכריחים הוא גט פסול על כל פנים ואם היה ההכרח שלהם כפי מה שחייבהו דין ישראל כמו שתהיה האשה מבקשת הגט או תחייב לגרשה בדין התורה הנה זה הגט אע"פ שהוא פסול הוא פוסל מן הכהנה וכן אם הכריחו ב"ד של ישראל שלא כדין הנה יהיה הגט פסול ופוסל מן הכהנה ואם הכריחוהו גוים עד שיקבל מה שיצוהו ב"ד של ישראל לגרש הרי זה מותר:

אמר המאירי ענין משנה זו פירשוהו בגמרא כך גט מעושה על ידי ישראל אם כדין כגון אלו שכופין אותן להוציא או שהיא אסורה עליו כשר לגמרי ופי' הדברים שכופין אותו אף לכתחלה בכל מיני כפיה עד שיאמר רוצה אני ושלא כדין ר"ל שלא היה מאותן שכופין אותן להוציא וטעו בהוראתם וכפאוהו בכך עד שאמר רוצה אני וגירש פסול לינשא ופוסל לכהנה אם מת הבעל קודם שיגרשנה פעם אחרת בגט כשר ולא מן הדין אלא שמא יבאו להקל בעשוי שבדין ואם כן כל שנתרצו לכנוס צריכה קדושין ומה שכתבו גדולי המחברים שמאחר שאנסוהו יגמור ויגרש לא שנכופהו בכך אלא שיתנו לו עצה בכך הא כל שבדרך אונס מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל כו' ואם גוים אנסוהו אם כדין ר"ל שאף כדיננו ראוי לכופו פסול ופוסל ואם שלא כדין אפי' אמר רוצה אני וצוה לישראל לכתוב ולחתום אפי' ריח הגט אין בו ומשום דגוים לאו בני עשויי בדידן נינהו וכדין מיהא פסול דאתי למיחלף בכדין דישראל ושיאמרו שכל שעל ידי עשוי אינו כלום ומשום הכי פוסל ושלא כדין אינו כלום דאפי' אתי למיטעי למימר הכי בשלא כדין הוא:

ולמדת לפי דרכך שמה שאמר רב משרשיא בגמרא דבר תורה גט המעושה אף בגוים כשר אינה ואע"פ שבפרק חזקת הבתים מ"ז ב' אמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני ורמינן עליה ממתני' דאי הכי מעושה בגוים אמאי פסול ותירצוה משום דרב משרשיא אלמא עיקר היא דהא פסקינן התם כרב הונא לא קשה דמעיקרא הוה סלקא דעתין התם דרב הונא אף בלא זוזי קאמר ומשום דאגב אנסיה גמר ומקנה ולהכי אקשייה מהכא ואיצטריך לאוקומה כרב משרשיא ומכל מקום הא אסיקנא התם דוקא ביהיב זוזי ולא קשיא ליה מתני' דהכא ליכא זוזי ולא איצטריך לדרב משרשיא ומכל מקום אפי' יהבו ליה זוזי בגט מיהא אינו כלום הואיל וסתמו אינו בתורת נתינת מעות כמו שביארנו שם שלא חלקו בגיטין ליתן בהם את הדברים לשיעורין:

וכל שהוא כדין וישראל מעשין בגוים שיאמרו עשה מה שישראל אומרין לך עשוי דישראל הוא וכשר שהרי ישראל מצווים לכופו ואף בזמנים הללו ואע"ג דאנן הדיוטות אנן והיאך אנו ראויים לכופו ואם על ידי גוים הרי אמרו שכל שאת מוצא כינופיאות של גוים אע"פ שדיניהן כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנאמר לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות מכל מקום אנן שליחותיהו דבני ארץ ישראל עבדינן דהא מילתא דשכיחא הוא כהודאות והלואות ולא בעינן בהו מומחין כגזילות וחבלות ומכל מקום יש צדדין שאף בגזילות וחבלות נדון בהן למנוע בהן את הנזקין וכבר ביארנו הענין כלו בסנהדרין פרק ראשון ובקמא פרק חובל:

ועשוי זה שהוזכר במשנתנו לא סוף דבר שחבטוהו והכוהו על כך אלא כל אונס במשמע אפי' אונס ממון כגון שהיו כובשין את ממונו עד שיגרש או הטילו עליו קנס על ידי גוים ואפי' קבלה מעצמו כל שנתחרט וכופין אותו לקיים מצד הקנס אונס גמור הוא וגדולה הימנה כתבו קצת רבנים שאם נשבע הוא לגרש ונתחרט ושכנגדו מתרין אותו לגרש מצד השבועה אונס גמור הוא אלא שבזו איני מודה הואיל ובידו לישאל וכן עשוי זה אינו צריך למסירת מודעא אלא שאם מסר מודעא אע"פ שלא נתברר לנו האונס מודעתו פוסלתו לגמרי שמודעת הגט אינה צריכה בירור אונס אפי' בנתינת מעות כמו שביארנו בשלישי של בתרא שאין אנו צריכים בגט אלא לגלוי הדעת וכל שגלה דעתו אינה צריכה הכרת אונס אבל אם לא מסר מודעא אינו נאמן לומר אנוס הייתי ומכל מקום אם נודע בעדים שכן אינו צריך מודעא כלל שאף בדיני ממונות אע"ג דתלוה וזבין צריך מודעא תלוה ויהיב לא צריך מודעא וגט הואיל ואין סתמו ראוי לנתינת מעות אין נתינת מעות שבו כלום כמו שביארנו שם ואין צריך לומר אם המעות שהיו כובשין לו כדי לאנסו מחמת כך או דמי הקנס יתרים על אותן שהוא מקבל שאין זה קרוי נתינת מעות כלל ואע"פ שלענין מכירה אמרו תלוה וזבין זביניה זביני שמשמעו אונס גוף כבר ביארנו שם שאף באונס מעות כן וכההוא מעשה דפרדיסא שהוזכר בשלישי של בתרא מ' ב' על הדרך שביארנו שם וכן לא סוף דבר בשהיו אונסין אותו אלא אף בשהיו מבהילין ומפחידין אותו בכך אונס גמור הוא וכן כתבוה בבירור גדולי המפרשים ואף גאוני הראשונים כתבו שם בנסח זה מיהא דפרדיסא שמעינן דמאן דמפחיד לחבריה במידי דיכיל למיעבדיה כגון בהפסד ממון או בהכאת נפש אונס הוא וכתבינן עליה מודעא אע"ג דלא עביד מאי דאמר ואחר שכן אף בגט שאינו צריך מודעא כל שנתברר שהבהילוהו או הפחידוהו שלא כדין בדבר שאיפשר להתקיים או שזה סבור שיהא אפשר להתקיים אם בגוים אינו גט ובישראל פסול ופוסל:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה התשיעית והכונה בה בביאור החלק החמשי והוא שאמר יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובלבד שלא יהא שם מתלה אי זו היא מתלה גרש איש פלני את אשתו על תנאי זרק לה קדושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא מתלה אמר הר"ם פי' אמרו מגורשת אינו רוצה בזה כי כאשר אמרנו באשת איש גרשה בעלה ונאסרה אותה על בעלה שיצא שמה מגורשת ואמנם נאמר כי כאשר יצא שמה מקודשת עוד יצא שמה היא בעצמה שהיא נתגרשה מאלו הקדושין הרי זה מגורשת שהרי קול ושוברו עמו לפי שהשמועה תאסור אותה והיא תתיר אותה אולם כאשר התבארו הקדושין בעדים וכל שכן אם היא נשאת הנה לא יתאמתו גרושיה אלא בעדים לפי מה שהתבאר בזאת המסכתא:

אמר המאירי יצא שמה בעיר מקדשת כלומר פנויה שיצא עליה קול שהיא מקדשת לפלני הרי זו מקודשת מספק מצד הקול שחוששין לקול ואסורה בלא גט ופירשו בגמרא דוקא בשני דברים אחד שיזכירו בה לפלני ואחד שיהו שם אמתלאות חזקות ודברים המוכיחים כן מגורשת הרי זו מגורשת פי' קא סלקא דעתין השתא שאם יצא קול על אשת איש שהיא מגורשת מעמידין אותה בחזקת מגורשת וודאי לא להקל להתירה לעלמא דמשום קלא לא שרינן אשת איש לעלמא אלא להחמיר ולאסרה על בעלה אם הוא כהן והקשו בה והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לאו קלא הוא ר"ל לאסרה על בעלה כלומר אפי' יצא עליה קול משנשאת שכבר נתקדשה קודם לו לפלני אין אוסרין אותה על בעל זה מצד קול בעלמא וכן אם יצא עליה קול של גירושין או של זנות אין אוסרין אותה על בעלה כהן בכך אלא אם כן בעדות ברור ואף זו נשואה ועומדת היא ופירשוה שעל אותה פנויה שיצא עליה קול שהיא מקדשת הוא חוזר שאם נצטרף באותו הקול קול של גירושין אין קול הקדושין מעכבתה שלא לינשא לאחר שהרי קול ושוברו עמו קול אסרה וקול שרי לה ובלבד שלא תהא שם אמתלא כלומר בין בקול הקדושין להחמיר בין בקול הגירושין להפקיע ובלבד שלא תהא באותו הקול אמתלא שיהא הקול מתוכה שאלו כן אין הקול כלום לא לאסור ולא להפקיע וסומכין על דבריה ופירש באמתלא של קדושין שהיה הקול יוצא שפלני זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה שהרי אף הקול לא עשאה מקודשת ושל גירושין שאחר קול מוחלט של קדושין יצא קול שגירשה על תנאי וכן בהפך ר"ל תנאי בקדושין וספק קירוב בגט ולמדנו ממשנתנו שאם היתה בחזקת אלמנה ויצא עליה קול גרושה אסורה לינשא לכהן ואם כן כשהקשו בגמרא ואסרינן לה אגברא הוה מצי לשנויי דלאו בנשואה קאי אלא באלמנה אלא שאם כן היינו רישא ויש מפרשים שקול של גירושין אף באמתלא מפקיעין קול מוחלט של קדושין ששוברו עמו הוא ולא חששו לקול אלא אם כן בקול שאין עמו שום שובר שלא להוציא לעז על הבריות ותולין לומר שנתקיים התנאי ואמתלא דמתני' הם מפרשים אותה על איסור כהנה שבה כלומר מקדשת ומגורשת ואע"ג דקול ושוברו הוא מכל מקום לכהנה מיהא אסורה לה דוקא בכי הא אבל אשה נשואה שהוציאו עליה קול של גירושין על תנאי ומת בעלה אין חוששין לו וראשון עיקר וכן כתבוה גדולי המפרשים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: