מאירי על גיטין קעב

עריות שאמרו לפטור את צרותיהן מן החליצה ומן היבום אם היו לבעליהן המת עליהן ספק קדושין או ספק גירושין כגון שגירשה לפני מותו גירושי ספק צרותיהן חולצות שמא הגט גט והקדושין אינם ולא מתיבמות שמא הקדושין קדושין והגט אינו ואפי' היה הגט גט פסול שאם נשאת בו הערוה לא תצא הדין כן ואין אומרין על זו שתצא כדי שלא תטעה צרה זו לומר מאחר שאינה יוצאה גט גמור היה ואפשר לי להתיבם שאף כשתאמר כן אין לנו שהרי הגט גט גמור מן התורה:

כבר ידעת במי חטאת שנתערבו בהם מים כל שהו שפסולים ומתוך כך כל ששתת מהן בהמה חיה ועוף פסלום מפני שהם מקיאים וחוזרין שם קצת המים עם משהו לחות שבפיהם או שאף המים עצמם בטלו בפיהם מתורת מי חטאת וחזרו להן כשאר מים וכן פירשוה גדולי הרבנים ומכל מקום היונה אינה פוסלת מפני שהיא מוצצת לגמרי ואין ריר יוצא מפיה למים ושרצים ששתו אינן פוסלין חוץ מן החולדה מפני שמלקלקת בלשונה ולחות יוצא מפיה למים וזבוב גדול כעין חגב הנמצא בעמרים והיא נקראת קרצית שבעמיר אם היא קטנה עד כזית פוסלת מכזית ולמעלה אינה פוסלת:

זה שביארנו שהלכה כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי גדולי הפוסקים כתבו בה אף עידי מסירה וכן עיקר אלא שיש הרבה שמועות נוטות לומר עידי מסירה דוקא וכבר כתבנו הענין בכדי הצורך בפרק השולח בסוגית המשנה הרביעית:

אף כשביארנו שהלכה כר' אלעזר דעידי מסירה כרתי יש פוסקין דוקא בגיטין דבדידהו כתוב וכתב לה לשמה ומשמע דאכתב גופו של גט קאי ולא אחתימה ולר' מאיר איצטריך לפרושי וכתב אחתימה ולא דייקא שפיר אלא כר' אלעזר ניחא טפי אבל שטרות דכתוב בהן וכתוב בספר וחתום ודאי אין עידי מסירה כלום ואין אומרין בה עצה טובה קמ"ל וא"כ האי דקאמר ר' אלעזר וגובה מנכסים משועבדים ופירשוה בסוגיא זו אשאר שטרות וכדקאמר ר' אלעזר תרתי אמר ורב סבירא ליה כותיה בחדא ר"ל בגיטין ופליג עליה בחדא ר"ל בשטרות הלכה כרב אי נמי סוגיא דהכא משבשתא ולרב ושמואל הוא דאיתמרא אבל מתניתין כי קאמרה וגובה מנכסים משועבדים פירושו בגוביינת הכתובה ולא בשאר שטרות ומשום דמשעת כתיבה שעביד נפשיה הכי איתה בהדיה בבתרא דבתרא קע"ו א' וגדולי המפרשים נוטים לומר דכי לית לן כר' אלעזר בשטרות דוקא בשטרי שעבוד דאע"ג דמסר בעדים לית ליה קלא אבל שטר מתנה קנה וכמו שאמרו בסנהדרין כ"ח ב' ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי ואמר ליה זיל קני בעידי מסירה עד דאמר ליה והא מזוייף מתוכו הוא אלמא דאי לאו דמזוייף מתוכו הוא אף בשטרות כן וכן בפרק מי שהיה נשאוי צ"ד א' בענין שני שטרות היוצאים ביום אחד הם מפרשים אותה במתנה או בשתפרש שאין בו אחריות:

וגדולי הפוסקים כך כתבוה תחלה שאין הלכה כדר' אלעזר בשטרות אלא שנמצא אחר כך בהלכות הבאות מספרד הלכה כר' אלעזר בגיטין והוא הדין לשטרות ופירושה אף בשטרי שעבוד וכן כתבוה גדולי המחברים ובאמת הסוגיא כך מוכחת דהלכתא כשמואל בדיני ואיהו קאמר הלכה כר' אלעזר אף בשטרות ולא פלג בהו בין שטרי שעבוד לשטרי מתנות ואי אינהו לא פלוג אנן היכי פלגינן ולדעת זה מה שאמרו בפרק ראשון בשטרא פרסאה דמסריה באפי סהדי ישראל לית ליה קלא פירושו מפני שנעשה בהדיוטות וכל שנעשה בהדיוטות אין לו קול ולא משום דכל שבעידי מסירה לית ליה קלא וכן פירשנוה במקומה ומכל מקום הדעת מכרעת כדברי גדולי המפרשים:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אם אבד אחד מהן השני בטל מבואר לר"ם:

אמר המאירי שנים ששלחו שני גיטין שוים ר"ל שהם שוים בשמותיהם וכתב כל אחד גט לאשתו ששמותיהן שוים גם כן ושלחום על ידי שליח זה ושמא תאמר היאך שני יוסף בן שמעון מגרשים נשותיהן על ידי שליח והרי הוזקקו לגרש זה בפני זה והם עצמם חייבין ליתן זה לאשתו במעמד חברו לא נאמר כן אלא בשאין מגרש אלא האחד אבל אחר ששניהם מגרשים אין לחוש לכלום ואמר שאם נתערבו שניהם ר"ל שאין השליח מכיר אי זה משל זה ואי זה משל חברו נותן שניהם לזו ושניהם לזו ולפיכך אם אבד אחד מהם השני בטל והיו סבורים בגמרא לומר דמתניתין אליבא דר' מאיר דלא בעי עידי מסירה והילכך כשהגיעו שניהם ליד כל אחת מהן נמצאת כל אחת מתגרשת בשלה דאי ר' אלעזר כיון דאמר עידי מסירה כרתי הא לא ידיע בהי מינייהו מיגרשא והוא שהיה סבור שכשם שר' מאיר מצריך חתימה לשמה משום דעידי חתימה כרתי ומוקים וכתב לה אחתימה כך מצריך ר' אלעזר נתינה לשמה הואיל ועידי מסירה כרתי ואע"ג דלר' אלעזר מוקמינן וכתב לה לשמה אגופו של גט הואיל ואין הכריתות בכתיבה לבד אלא בעידי מסירה על כל פנים לה לשמה אוכתב ואנתן קאי והשיבו דאפי' לר' אלעזר כתיבה לשמה בעי נתינה לשמה לא בעי וכל שהגיע לידה הגט שנכתב לשמה שהרי בכלל שניהם הוא ואין צריך שיתברר בהי מיניהו מיגרשא וכן הלכה שאף לר' אלעזר נתינה לשמה לא בעי:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלני מגרש את פלנית ופלני לפלנית והעדים מלמטן כולן כשרים וינתן לכל אחת ואחת היה כותב טופס לכל אחת ואחת והעדים מלמטן את שהעדים נקרין עמו כשר אמר הר"ם פי' כלל הוא זמן אחד לכלם כמו שיכתוב בשני בשבת גרש פלני לפלנית עם דברי שאר המאמר וטופס לכל אחד ואחד הוא שיכתוב זמן לכל אחד ואחד והוא מאמר באחד בשבת גרש פלני לפלנית וישלים הגט הנה זה גט אחר גט והעדים מלמטן:

אמר המאירי חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלני מגרש פלנית ואיש פלני מגרש פלנית והעדים מלמטה כלם כשרים וינתן לכל אחת ואחת היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקראים עמו כשר שאלו בגמרא מאי כלל ומאי טופס ופירש ר' יוחנן זמן אחד לכלם זהו כלל כלומר שכתב תחלה ביום פלני גירש פלני וכל שום דאית ליה את אשתו פלנית וכל שום דאית לה וכן פלני את אשתו פלנית ופלני את אשתו פלנית וכך אמר לה כל אחד מהם לאשתו צביתי ברעות נפשאי ופטרית יתיכי ליכי דתהוייין רשאה כו' עד סוף הנסח וחותמין שני עדים הרי זה כשר וינתן לכל אחת מהן ופירשוה גדולי המחברים בעידי מסירה אלא שאם אין שם עידי מסירה כל שיצא הגט מתחת ידה מגורשת וכל שיש שם זמן לכל אחד ואחד זהו טופס כגון שכתב באחד בשבת גירש פלני את פלנית וכך אמר לה וכו' ובאותו יום בעצמו גירש פלני את פלנית וכך אמר לה וכו' שנמצא כל גט שבמגלה מיוחד לעצמו והעדים מלמטה לכלם ואם נתן לכל אחת בעידי מסירה ודאי כלן מגורשות אלא שאם אין שם עדי מסירה אלא שהיה יוצא מתחת יד אחת מהן אין מגורשת בכך אלא זו שגיטה באחרונה והוא שהעדים נקראין עמו ואי אתה מפרש זמן לכל אחד ואחד זהו טופס שכתב בה באחד בשבת גירש פלני ובשני בשבת גירש פלני שאם כן הוה ליה נכתב ביום ונחתם בלילה ומתוך כך צריך לפרש שהזמן אחד אלא שמזכירו לכל אחת מצד חלוק הטופסין להיות כל אחד מיוחד לעצמו ולא היה צריך לומר אלא טופס לכל אחד ואחד שבזו הוא תלוי אלא דהיא היא ושמא תאמר בזמן אחד לכלם מיהא נאמר מאחר שנחלקו השמות ר"ל פלני גירש ופלני גירש שמא לא חתמו אלא על שם הנזכר אחרון שהרי אמרו עדים החתומין על שאלת שלום בגט כגון שכתב בסוף הגט שאלו לי בשלומה או בשלום פלני פסול אלא אם כן היו שם עידי מסירה משום דמילתא באפי נפשה היא ומפסקה בין נסח הגט לשאילת שלום מכל מקום הרי אמרו עליה שאלו פסול ושאלו כשר שוא"ו מוסף על ענין ראשון ועל הכל חתמו ואף זה כבר כתוב פלני ופלני ואם לא כן לא הועיל אלא הנזכר אחרון אע"פ שחזר ועירבם כשכתב וכך אמר לה כל אחד מהם כו' ומכל מקום אם כתב בגט אנו פלני ופלני ופלני גירשנו נשותינו וכך אמר לה כל אחד מהם לאשתו צביתי וכו' אפי' נמסר לכל אחת מהן בעדים אינו גט שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד דכתוב לה ולא לה וחברתה ומכל מקום אם חזר ופרטן אחת אחת כגון שחזר וכתב בגט פלני גירש פלנית ופלני פלנית כשר הא כל שלא חזר ופורט שתים בגט אחד הוא:

ואף בעבדים לא אמרו הכותב כל נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררים זה את זה אלא בשני שטרות שטר לכל אחד כמו שביארנו בפרק השולח ושמא תאמר אף בעבדים מה לו לאוקומה בשני שטרות לוקמה בהדר פלגינהו כדקאמר בגט תירצו גדולי המפרשים שאם עשה כן בעבדים ר"ל שיאמר כל נכסי לפלני עבדי וכל נכסי לפלני עבדי הוו להו סותרים זה את זה והכל לאחרון שהכל הולך אחר התחתון:

וכל שביארנו בגיטין אלו שכשרים אפי' היה ריוח בין נסח פלני לשל פלני שאין ריוח מפסיקן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: