מאירי על גיטין קסא

המשנה הששית וענינה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה בית הלל אומרים אע"פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה מבואר לר"ם:

אמר המאירי כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרין פסלה מן הכהונה ואם הוא כהן אסור לשהותה שאף הכתיבה ריח הגט הוא ובית הלל אומרין שאין כאן ריח הגט כלל ולא סוף דבר בזו אלא אפי' נתנו לה על תנאי כגון שכיב מרע שגירש בתנאי שימות או בריא שהתנה ולא נתקיים התנאי אין כאן ריח הגט כלל ולא נפסלה לכהנה והלכה כבית הלל:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

בפרק המגרש פ"ב ב' יתבאר שמי שנתן גט לאשתו ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אינו גט אלא שמכל מקום נפסלה בו לכהנה שנאמר ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה וזהו ריח הגט כהן שיצא עליו קול שכתב גט לאשתו או אפי' יצא עליו קול שנתן לה גט אין מוציאין אותה מתחתיו ואפי' במקום שאין הדיינין נוהגין לבטל קול היוצא ולשתק את המרננים כדי לבטל את החשד כדי שלא להחזיק ידי עוברי עברה שמכל מקום כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה כמו שיתבאר בפרק אחרון וזו נשואה ועומדת היא ואין מוציאין אותה בשביל הקול ומכל מקום אם מת כהן זה ונשאה כהן אחר מוציאין אותה משני מצד הקול שיצא עליה בעודה תחת הראשון שהרי לגביה דהאי קלא דמקמי נישואין היא ולא הוה ליה למינסבה ושמא תאמר הרי אתה מביא בכך בני הראשון לידי חשד אין זה כלום כיון דמשני מפקינן לה מימר אמרי סמוך למיתה גרשה:

השבויה כבר ביארנו בכמה מקומות שאסורה לכהן משום זונה ומעתה אסורה לאכול בתרומה ומכל מקום כל שמאמינין אותה לומר טהורה אני על הדרך שביארנו במסכת כתבות מותרת לאכול בתרומה:

התבואה אחר שנמרחה ראיית פני הבית או פני החצר קובעין אותה למעשר ליאסר אף באכילת עראי אבל אם הכניסה דרך גגות וקרפיפות פטורה מן המעשר שעדין לא הוקבעה ובדורות הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך טרכסמון ר"ל דרך הכבושה לפתח הגדול שבבית כדי לחייבה במעשר תכף לכניסתה:

המשנה השביעית והכונה בה בביאור החלק החמשי והוא שאמר המגרש את אשתו ולנה עמה בפונדק אחד ב"ש אומרים אינה צריכה ממנו גט שני בית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני אמתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין מודי' בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה אמר הר"ם פי' זאת המשנה בנויה על שהעידו עליה שני עדים שנתיחדה עמו ב"ה סברי הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קדשה בביאה וב"ש סברי עד שיעידו שני עדים שנבעלה בפניהם:

אמר המאירי המגרש את אשתו ואחר כך לנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרין אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרין צריכה הימנו גט שני ר"ל אחר שנתיחדה בעדים אע"פ שלא ראוה שנבעלה שכל כיוצא בזו לבו גס בה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והלכה כבית הלל אלא שאף הם מודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני שאין לבו גס בה כדי לומר הן הן עידי יחוד ובנתגרשה מן הנשואין מיהא אמרו בתוספתא ראו שנים שנתיחדה עמו צריכה הימנו גט שני אחד אין צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בערבית זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין ובראוה שנבעלה מיהא אף בנתגרשה מן האירוסין צריכה הימנו גט שני כל כיוצא בזו חזקה אין אדם עושה בעילתו זנות ופירשו גדולי המחברים אפי' ראו שנתן לה מעות שהוא אמתלא לאתנן זונה מכל מקום צריך שתדע שלא נאמרה חזקה זו אלא בדרך זה שהיה לו סרך קדושין עליה או במקדש על תנאי ובעל סתם אבל בשאר הנשים ודאי חזקתה זנות וכן כתבוה גדולי המחברים ומקצת גאונים פירשוה בכל ביאה שלא פירש בה לשם זנות ואף גדולי המפרשים מסכימים שכל שלא הוחזקו בפריצות ושלא היה הענין דרך פריצות הדין כדברי הגאונים וכבר כתבנוה:

ולעיקר משנתנו יש חוככים לומר שאף מן הנשואין ואף לבית הלל אינה צריכה גט שני כל שגירשה מתוך איבה יתרה כגון לדבר ערוה והוציאוה ממה שאמרו בתלמוד המערב על משנה זו בית שמאי אזלין לדעתהון דאמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר וכיון דמשום ערוה גירשה לא מיתב דעתיה עלה והילכך לא חיישינן לקדושין ובית הלל אזלין לדעתהון דאמרין אפי' הקדיחה תבשילו והילכך איכא למימר ההיא שעתא רתח עלה והשתא מייתב דעתיה עלה אלמא כל שגירשה מחמת ערוה לא מייתב דעתיה עלה ואינו כן שלא אמרוה בתלמוד המערב אלא לארחא דמילתא ולרובא דעלמא הא מכל מקום לענין הדין בכל הנשים אומרין כן ומכל מקום בכהן שגירש יראה לי שאין אומרין כן הואיל וביאת איסור היא אין חוששין ליחוד והוא הדין ביחוד גרושתו אחר שנתאלמנה מאיש אחר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השמינית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר הר"ם יקראו גט קרח אשר יהיו קשריו מרובים ממספר העדים שהעידו בו עד שישארו בו קשרים בלתי עדים ואמנם סבת סדרם גט מקושר הנה נתבאר סבת עשייתן במקומו בסוף בתרא זה הגט מתואר מותר שיחתמו בו פסולין לעדות אחר שחתמו בו שני עדים כשרים וכבר קדם שהאדם כאשר קרא לעשרה ואמר להם כלכם כתבו גט לאשתי הדין בזה שיכתוב אחד וכלן חותמין ואז יהיה גט כשר ויצטרך שיחתמו כלם בהכרח ואמר שמי שגרש את אשתו בגט קרח ונשאת לאחר יוציא וכל הדרכים האלו בה לפי שאנחנו נאמר אולי יראה זה הגט ובו כלל העדים וקשר בלתי עדים ויחשוב החושב שהוא גם כן כאשר אמר האדם לאנשים הרבה כלכם כתבו וחתמו קצתם וחסר עד אחד או יותר הנה הוא כשר בדמיון זה הקרח אשר חתמו קצת עדיו וישאר מקום קצת העדים בלתי חתומים וזה אמנם הוא דעת ר' מאיר אשר קדם לך דעתו ואינה הלכה:

אמר המאירי גט קרח הוא גט מקושר שהיה מדינו לחתום עד אחד בכל כפל שבו על הדרך שביארנו ענינו באחרון של בתרא וכל שהיו קשריו מרובין מעדיו הרי זה פסול ונקרא גט קרח ועליו הוא אומר שאם נשאת בו תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ר"ל הדרכים הנזכרים למעלה ואף זו לדעת ר' מאיר היא ואין הלכה כמותו מיהא בממזרות הא מכל מקום גט פסול הוא וטעם פיסולו התבאר בגמרא משום כלכם והוא שכבר ביארנו שכל שאמר כלכם כתובו אחד כותב וכלם חותמין ואף הכותב צריך לחתום וגט מקושר שהרבה בכפליו הדבר דומה כאלו הזמין עדים כמנין הכפלים שהרי כך דרכו לחתום עד אחד על כל כפל וכשנשארו מן הכפלים שלא חתם בו אדם אלו נכשירהו נבא להכשיר בכלכם אע"פ שלא חתמו כלם:

משנה גט קרח משלימין עליו כדברי בן ננס ר' עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראויים להעיד במקום אחר אי זה הוא גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו אמר הר"ם פי' בן ננס יתיר בו עבד ופסול לעדות בעברות ואע"פ שהלכה כבן ננס לא התיר בו עד אחד לבד והאחרים יהיו כשרים וכבר התבאר לך ענין יחודו בשם קרח להיות הקשרים רבים מן העדים והשאר קשר או קשרים בין עדיו ועדיו ויהיה קרח:

אמר המאירי גט קרח הכל משלימין עליו ר"ל שאותם הכפלים שנשארו בלא חתימת עד איפשר להכשיר ולהשלימה אף על ידי פסולי עדות כגון קרוב ועבד ופסול בעבירה שמאחר שלא הוצרכנו להשלמה זו אלא מגזירת חשש כלכם דיינו בהשלמה כל דהו דברי בן ננס ר' עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים שאין פיסולם מחמת עצמם אלא מחמת קורבא והם ראויים להעיד במקום אחר והלכה כבן ננס וכמו שאמרו בגמרא כי אתי לקמיה דר' יוחנן הוה אמר צא והשלם עליו עבד מן השוק:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: