מאירי על גיטין קנ

ולמדת שרב אשי כשתירץ בסוף הסוגיא הא מני רבי היא דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי על כל אותם שהוזכרו הוא עושה ר"ל אתנאי כפול ואמעשה קודם לתנאי ואתנאי ומעשה בדבר אחד וכן הדין ברוב התנאים שבתנאי על הדרך שביארנו במציעא ואע"פ שבחליצה מוטעית ר"ל חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז אמרו יבמות ק"ו א' כשרה ומטעם דאין התנאי כלום הואיל ואי אפשר לקיימו על ידי שליח יש אומרין דחליצה שאני דהואיל ועבד מעשה סתמא דמילתא אחולי אחליה לתנאיה ויש מתרצין דעל מנת ומעכשו אין מפקיעין דין התנאי אלא במה שתלוי בהזכרתו שאומרין הרי הוא כמי שהזכיר תנאי כפול ותנאי קודם המעשה והן קודם ללאו אבל זו איפשר לקיימו על ידי שליח אינו תלוי בהזכרתו ומ"מ אף תנאי ומעשה בדבר אחד אינו תלוי בחזרתו ולמדנו בסוגיא זו שעל מנת מפקיעה ואף גדולי הפוסקים הזכירוה להדיא בתשובת שאלה באותם שהופקעו בעל מנת אלא שזו של חליצה לא נאמר על מנת שבה לדוקא ואם תמצא לומר שהוא שנוי בדוקא שנויה היא לדעת ר' מאיר שהוא סובר כל הדינין אף בעל מנת אלא שאין אנו פוסקים כמותו אלא בלשון אם כמו שביארנו בשלישי של קדושין:

מאחר שכל שנאמר בעל מנת או במעכשו אין בו צורך לרוב מדיני התנאים צריך אתה לשאול למה התקין שמואל בגט של שכיב מרע תנאי כפול והן קודם ללאו עד שהוצרך להתקין שלש לשונות אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט הראשון שלא להקדים את הפורענות והשני לכפילת תנאי והשלישי להקדים הן ללאו והלא יש כאן מעכשו או מהיום ומה צורך לכפל או להן קודם ללאו ואם תאמר שלא התקין אלא לשאין שם מהיום אם כן הרי גט לאחר מיתה הוא וא"ת שהוא סובר זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ הרי הוא כמהיום וסוף הדברים שלא התקין אלא לרוחא דמילתא ולדעת ר' מאיר שסובר צורך דיני התנאי אף בעל מנת ויש שאין מצריכין ללשונות אלו כלל אלא מעכשו אם ימות מחולי זה אלא שגדולי הפוסקים הביאוהו וכל העולם נוהגים כן ודבר זה אין צורך לכתוב את התנאים בגט אלא שיכתבנו כהלכתו ובשעת מסירה יאמר לה וכן כתבוה גדולי הרבנים ואף גדולי המחברים כתבו בה כותב או אומר ויש שנוהגין לכתבם בתוך הגט אחר התורף על הדרך שיתבאר בתנאי הכתוב בתוך הגט ועיקר הלשון שיאמר במסירתו או שיכתוב הרי זה גיטיך על מנת שאם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט:

ויש מפרשים שלא התקין אלא בשאין שם מהיום או מעכשו ולא על מנת ולא היו כותבין אם מתי מתורת גט לאחר מיתה אלא שהיו כותבין הרי זה גיטיך ואם לא מתי מחולי זה לא יהא גט וכשמת היה גט משעת נתינה שהרי לא אמר אם מתי וכשהיה עומד היו סבורים שהגט בטל והתקין להם שכל שאין שם על מנת או מהיום הלכה כר' מאיר והגט גט אע"פ שעמד ואע"פ שהיה יכול לחזור ולישא מכל מקום חשש לכהנים או למי שתכפור האשה באישותו וזהו שכתבו גדולי הרבנים ואי כהן הוא ניפסליה עלה וא"כ מי שאמר זה גיטיך ואם לא מתי לא יהא גט הרי הגט גט מעכשו ואין בו דין גט לאחר מיתה כלל הא כל שבמעכשו אין צריך כלום ולא הועילו כלום שאם כן כשהתקין אח"כ אם מתי יהא גט יש בו דין גט לאחר מיתה ואע"פ שהם מפרשים שמאחר שהקדים אם לא מתי לא יהא גט ופירושו מעכשו שהרי לאחר מיתה אין צריך לומר לו כן אף כשאומר יהא גט פירושו מעכשך אינו כלום שהרי אמרו שהלשון הראשון אינו אלא שלא להקדים פורענות ולדעת זה היאך היה מקשה לו לימא אם מתי ואם לא מתי ושמא הוא סובר שכל שכופל ואומר אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט כשם שאם לא מתי פירושו במעכשו כך יהא גט פירושו במעכשו וכל במעכשו לא תקן כלום והדברים קרובים ואף גדולי הפוסקים כתבו למטה כי בעינן תנאי כפול דוקא באם וכדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אבל בעל מנת לא וקצת דברים הצריכים בביאור עניני התנאים כגון אם נאמרו אף בממון או דוקא בגיטין וקדושין וקצת פרטים אחרים שבדינים אלו כבר ביארנו בשביעי של מציעא ובשלישי של קדושין:

המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא ועל מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יודה אומר שמנה עשר חדש מת הבו או שמת האב הרי זה גט מבואר לר"ם:

אמר המאירי הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא ולא קבע לה זמן כמה ימים תשמשהו וכן על מנת שתניקי את בני ולא קבע לה זמן כמה הרי זה גט ובלבד שתשמש או תניק ופירשו בגמרא לדעת רבא שמאחר שלא קבע לה זמן צריך שתשמש את אביו כל ימי חייו ושתינק את הבן כ"ד חדש וכמו שסמך לה כמה היא מניקתו כו' ומתוך כך מת הבן בתוך כ"ד חדש או האב קודם שתשמשהו הרי זה גט שמאחר שלא הזכיר זמן לא הקפיד אלא לזמן הצריך ומכיון שמתו אין כאן צורך אבל בסופא שקבע זמן כל שמתו בתוך הזמן אינו גט מקפיד היה על הזמן ומ"מ הלכה שאף בראשונה אינו גט ומ"מ לדעת רב אשי פירשו משנתנו שמאחר שלא קבע לה זמן כל ששמשתו יום אחד או הניקתו יום אחד מגורשת שהרי מכל מקום שמשה והניקה והוא שאמרו סתם כמפרש יום אחד דמי כלומר כל שמתנה עליה שתעשה אי זה דברי בסתם הן מלאכה הן שמוש הן הנקה דיה שתעשה כן יום אחד ומכל מקום בהנקה דוקא בזמן הראוי להנקה ר"ל שתניקהו עד שלא ישלים עשרים וארבעה חדש שהוא זמן הנקה וזהו לדעת רב אשי פי' מה שאמר כמה היא מניקתו שתי שנים כלומר בתוך אי זה זמן היא צריכה להניק עד שמשם ואילך לא יהא קרוי קיום תנאי תוך כ"ד חדש ולר' יהודה תוך י"ח ונמשך אחר דעתו שאמרה כן בחמשי של כתובות אלא שהלכה כתנא קמא:

ואם מת הבן פירושו קודם שתניקהו ואינה יכולה להניקו או האב קודם שתשמשהו ואינה יכולה לשמשו ואמר עליה שהוא גט וקשה לפרש לדעת רב אשי הואיל ורישא הרי הוא כמפרש יום אחד ולא לזמן הצריך נתכון מפני מה אמר בחברתה הרי זה גט הואיל ולא שמשה כלל ומה בין מפרש יום אחד ומת קודם שמוש לפירש שתי שנים ומת תוך זמן עד שהעמידוה בגמרא בקשיא ואי אפשר לפרש מפני שאין העכבה ממנה שזהו דעת רשב"ג ומתוך כך פסקוה קצת גאונים כרבא ומכל מקום רוב פוסקים כתבוה כרב אשי ומפני שאיפשר לפרש שדעתו ליום אחד עד שיטרח ויחזר אחר אחרת לשמש או להניק ומכל מקום ליומו מיהא אינו מקפיד אלא לצורך ומשמתו אין כאן צורך אלא שמכל מקום אין הלכה כן אלא אינו גט שמכל מקום לא נתקיים התנאי:

משנה על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט אמר הר"ם פי' אמרו כמה היא מניקתו שתי שנים לפי שהוא אמר על מנת שתניק סתם והעקר אצלנו כל סתם כפרש יום דמי ולא יתחייב שתניק אותו אלא יום אחד וכן לא תשמש את אביו אלא יום אחד אבל זה כאשר תניק אותו יהיה בזמני היניקה וכאלו שאל זמן היניקה אשר בו תניק זה היום אשר תתחייב בה והשמיענו מחלוקת ר' יהודה ורבנן וזמן היניקה אשר נכריח האשה שתניק את בנה ואע"פ שהיא מגורשת ד' שנים אלא אם כן לא יכיר אותה הולד כמו שהתבאר בשני מכתובות ואין מותר לנו להנשא האשה המעוברת ולא המניקה כל אלו השתי שנים ואפי' נתן הולד למי שתניקה ומי שנשא מעוברת או מניקה יוצאת בגט ואפי' היה כהן ואם מת הולד תנשא ולא יאמר אולי תמית אותו לפי שתמיתהו מפני הירושה ולא נניחה שתניקהו אם לא ונסחת התלמוד מי שמתו והניח בן קטן אין מניחין אצל מי שהוא ליורשיו ומעשה היה ושחטוהו ערב הפסח ואין הלכה כר' יהודה ולא כרשב"ג:

אמר המאירי הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים שנמצא שקבע לה זמן וכן על מנת שתניקי את בני שתי שנים צריכה להשלים הזמן שפירש וכל שלא השלימה הזמן לא נתקיים התנאי מת הבן ואינה יכולה להשלימו והוא הדין במת האב או שלא מת האב אלא שאינו רוצה לקבל תשמישה והוא אומר אי אפשי שתשמשני ואע"פ שאומר כן שלא בהקפדה ר"ל שלא מצד הכעסה שתהא היא מכעיסתו אעפ"כ אינו גט שמכל מקום לא נתקיים התנאי וכל שכן אם אמר כן מצד הכעסתה רשב"ג אומר הרי זה גט ר"ל במת האב או מת הבן או שאמר האב אי איפשי בשמושה שלא בהקפדה אחר שאין העכבה ממנה ומכל מקום אין הלכה כרשב"ג שכל שלא נתקיים התנאי אינו גט ויש פוסקים בזו כרשב"ג ואין נראה כן ובתוספתא אמרו הרי זה גיטיך על מנת שתעלי באילן זה או בכותל זה נקצץ האילן או נפל הכותל אינו גט ובכיוצא בזה אף בממונות כן שהרי תנאי כיוצא בזה אינו משום הרוחה דידיה ואין זה אלא כעל מנת שירצה אבא ומת שאינו כלום:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: