מאירי על גיטין יג

הוזכר בכאן במר עוקבא ששלח לו לר' אליעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות מהו וכתב ליה אשמרה לפי מחסום וכו' אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה קא מצערן לי טובא ולא מצינא דאיקום בהדיהו שלח ליה דום לה' וכו' השכם והערב עליהם לבית המדרש וכו' וענין דום מלשון דמדומי חמה שבשחרית וערבית וקצת גאונים סוברים שעל תפלה הוא רומז ולשון בית המדרש האמור בו לפי שרוב תפלותיהם בבית המדרש היו ודום הוא ענין כמו שתרגמו בתרגום ירושלמי וידום אהרן ושבח אהרן ועל ענין זה סמכו בעוסק בתורה ביחידי לומר עליו ישב בדד וידום ומכל מקום עיקר הפירוש בו על תלמוד תורה ויש שואלים בה והלא המסור מכלל המורידין הוא ולמה מיחה בידו ורב כהנא נמי חזינן בסוף בבא קמא קי"ז א' דשמטיה לקועיה דחד יש מתרצים בו שמכל מקום תחלה ראוי להרבות עליו בתפלה ואין נראה כן שהרי במוחלט הוא מוחה בידו ואומר שלא ישתדל לגרום להם שום רעה ולא אמר שיהא נותן מתון בכך ויש מפרשים שלא היו אלו המצרים לו מפסידים לו כלום בהדיא אלא שמצערין אותו בדבריהם ובעסקיו עד שאיפשר שגורמים לו הפסד והוה שאמר מצערן לי ואף זה אין נראה לי שאף הוא לא היה מורה לעצמו היתר בכך מחמת צער דברים ומיני בזיונות אלא שיראה לי שאף במסור הגמור אע"פ שהוא בכלל מורידין מכל מקום אין מוסרין אותו למלכות שאם כן אף המוסרים אותו נעשו מסורות עליו וכל מיני מסורות מכוערים ומרוחקים אפילו בדרך נקמה אלא שאם יכולים לחבטו ולהורידו בשאר מיני הכאות וחבלות עושין:

כל מיני זמר העשויין לשמחת הוללות ושלא לכוין בהם לשבח הבורא יתברך או לצד מצוה אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה אסור לשמעו ולהשתעשע בו בין שנעשה הזמר בכלי בין שירה על פה וכל שכן במקום שהנשים מצויות שם והדבר בא לידי הרגל עבירה ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלה לשם כגון מיני פיוטים ומזמורים מותר אף בבית חתנים ומשתאות וכן הדין לשמח חתן וכלה שכל שאין בו צד פריצות מותר ואין לו לדיין באלו אלא מה שעיניו רואות לפי מקומם ושעתם ואף המקראות מלמדים שלא נאמר אלא דרך פריצות והוא שאמר כעמים כלומר כמנהג העמים וכן בשיר לא ישתו יין שכל אלו דרך פריצות וקלות ראש ובמסכת סוטה מ"ח א' נראה כן בהדיא כמו שביארנו שם:

התבאר במסכת סוטה גם כן שבפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים שהיו רגילים לעשות לחתנים עטרות של כסף מצויירות ומשובצות ביופי ונוי וכן גזרו על האירוס והוא תוף המקשקש ומשמיע קול גדול והמייה יתירה ואף הם סמכוה מן המקרא הסיר המצנפת והרים העטרה כל שניטלה מצנפת מראש כהן גדול ניטלה עטרה מראש כל אדם ודוקא דומיא דכהן גדול ר"ל בחתן אבל בכלה מותר וכמו שמצינו רב אשי הוה גדיל כלילא לברתיה ר"ל ביום החתונה ומה שאמרו שבפולמוס של טיטוס שבא אחר אספסיינוס גזרו על עטרות כלות כבר פירשוה באחרון של סוטה דוקא בעיר של זהב ועטרה זו מאחר שאף לחתנים אסורה כל שכן לשאר בני אדם וכן בעיר של זהב אסורה לכלה וכל שכן לשאר נשים ומכל מקום קצת רבני צרפת כתבו בהפך שלא נאסרה עטרה אלא לחתן ומחשש רבוי שמחה ביתר מדאי דומיא דכהן גדול שיש כבוד ושמחה לפניו וכן הדין בעיר של זהב דוקא נאסרה לכלה הא בשאר נשים מותרת ולא נאסרה להן אלא בשבת והוא שאמרו על ר' עקיבא דעבד לה לדביתהו ירושלם דדהבא:

לעולם יהא אדם זריז במצות צדקה לעשות ממנה כפי הראוי לו ואפי' הרואה בעצמו שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם כפי הראוי לו ולא עוד אלא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה והכתוב מבטיחו בכך ועניתיך לא אענך עוד כלומר שוב אין מראין לו סמני עניות: