מאירי על גיטין קכג

אין עושין חלת עם הארץ בטהרה ר"ל שאם אמר לו עם הארץ לגבל חבר הפרש חלה מעיסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו ופירשו גדולי הרבנים מפני שכבר ניטמאת העיסה בידו וכשחבר מפרישה כהן סומך עליו ואוכלה אבל עושין לו העיסה מתחלה בטהרה וכגון שלא הוכשר הקמח ונוטל הימנה תרומה ומניחה בכפישה או באנחותא והם בלאי חמותות שאין מקבלין טומאה וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שתיהן ר"ל העיסה והחלה ואין חוששין שמא נגע בחלה וכגון שהזהרנוהו על כך ואיימנוהו שאם יגע חוזרת לטבלה שמאחר שהזהרנוהו אין חוששין לו הואיל וראינוהו מחזר לתקנה ולנגיעת שוגג לא חיישינן הואיל והזקקנוהו ליתנה בכלים שאין דרכם ליתן חלה בתוכם וכן אין עושין לו תרומת זיתים משהוכשרו במעטן בטהרה אבל עושה לו זיתי חלין קודם שיכנסו למעטן בטהרה ונוטל הימנה כדי תרומה ומניחה בכלים שאין מקבלין טומאה וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שניהם ואין הכהן חושש שמא נגע במזיד שכבר הזהרנוהו ולשוגג לא חיישינן הואיל והזקקנוהו ליתנה בכלים שאין מקבלין טומאה רמי אנפשיה ומדכר ודברים אלו הקלו בהם משום כדי חייו של גבל ובדד זו היא שיטת גדולי הרבנים אלא שיש מקשים היאך אמרו אין עושין בטהרה והלא אי אפשר שכבר ניטמאת ועוד מה הוצרכה ללמדנו ועוד שבתרומת זיתים וזיתי חלין היה לו לומר אין עושין תרומת זיתים מן המעטן אבל עושין מן הסל והם מפרשים שמועה זו בעם הארץ שאמר לגבל גלגל לי עיסה בטהרה והפרש ממנה חלה ועשה אותה בטהרה ושאר העיסה אעשנה לעצמי בטומאה אין שומעין לו אבל עושין לו הכל העיסה והחלה וזה ששאלו וטעמא מאי פירושו מפני מה אין עושין לו חלה בלבד ופירשוה משום כדי חייו דגבל שיטול שכר כל העיסה והפי' נכון:

כבר ביארנו שאין מסייעין לגוי בשביעית בעבודת קרקע והוא שאמרו אין עודרין לגוי ורוצה לומר בשביעית אלא שאומרין להם שתהא להם הצלחה באותו עבודה וכיוצא בזה הואיל ואין להם עבירה בכך:

עובדי הגלולים אין נמנעין משאול בשלומן ומכל מקום אין ראוי להאריך עמהם בדברי שלום ביתר מן הרגיל וחוץ לתחום שלום מנהג וזהו הנקרא אצלי כפילת שלום שכל שאדם מאריך בשאלת שלום על הרגיל מורה חבה יתרה ושיכות וכבר ידעת שעבודת הגלולים היתה מושכת את הלב הרבה מצד תועלות שהיו משיגים בעבודתם כמו שאמר ומן אז חדלנו כו' חסרנו כל וכן באחרון של סנהדרין ק"ב ב' אמרי בענין מנשה אלו הוית בההיא שעתא נקטת שיפולא ואזלת בתרה ומתוך כך היו מגדולי החכמים מקדימים שלום להם מפני שהמקדים נותן דרך למשיב להשיב לו כדרך ששאל והיה מקדים לקרא לו כמנהג כדי שישיב לו כפי קריאתו ולא יכנס עמו בשיכות יתר מדאי ואלו היה ממתין שיהא הוא מקדים לו שמא יקדמנו בדברי חבה והתעלסות אהבים והיה הוא צריך להוסיף לו באותו הדרך עד שמתוך כך היו מתאהבים זה לזה ודעתם מתקרבת יותר מדאי והיו האחרים למדים מהם והולכים אחריהם אבל כפילת שלום כפי הרגיל אין בו חשש אע"פ שכופלו וכדרך שאמר באחד מהם שהיה אומר שלמא למר שלמא למר כלומר שלא היה נכנס עמהם בדברים אחרים אלא שלום מנהג ואין לפרשו שלבו היה על רבו כמו שגדולי הרבנים מפרשים שהרי אסור לגנוב דעתן של בריות אפי' של עובדי גלולים כמו שהתבאר במקומו ונמשך למה שכתבנו מה שאמרו שביום אידם לא יכנס לביתו ויתן לו שלום שאף הוא מספר לו ענין האיד הנעשה לשם כוכב פלני או מזל פלני או קדש פלני ושבחו בכך וכך ולבו מגמגם בדבר ושמא יבא לידי תקלה אלא שאם מוצאו בשוק נותן לו שלום ואף זה ביום אידם מיהא לא בסבר פנים המראים חבה והתדבקות שמא מתוך פנאי שלי ותשוקתו בספור כח גליליו ימשך עמו ומכל מקום אמות הגדורות בדרכי הדתות ומאמינים במציאותו ית' לאחדותו ויכלתו אע"פ שמשתבשין בקצת דברים לפי אמונתנו אין להם מקום בדברים אלו:

תלמידי חכמים כששואלין בשלומם ראוי להאריך ולכפול ביתר מן הרגיל והוא שאמרו רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזל גניבא אמר ליה חד לחבריה ניקום מיקמיה דבר אוריין הוא אמר ליה ומקמי פלגא ניקום והוא שהיה בעל מריבה וקטטה ומצער תלמידי חכמים בהקנטותיו אדהכי אתי איהו לגבייהו אמר להו שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי והרי כאן כפילת שלום בדברי חבה והמשכות של אהבים חדא שהמקדים אין המנהג לכפול ועוד שאין המנהג לספר בשאלת שלום בשבח הנשאל ושאלו לו מנא לן דרבנן איקרו מלכים דכתוב בי מלכים ימלוכו ומנא לן דכפלינן שלמא למלכא דכתוב שלום לך שלום לעוזרך וכל זה כפל שלום ואריכות דברי חבה על הדרך שביארנו:

אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו דרך הערה אמרה תורה ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת:

ועתה נשלם פרק הניזקין תהלה לאל. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:

פרק ששי בע"ה:

האומר התקבל וכו' זה הפרק הכונה בו לבאר קצת מה שנכלל בחלק הרביעי בדרכי השליחות הן של קבלה הן של הולכה ודינין שבהם ובכלל זה על איזה צד יש לנערה או לקטנה יד להתגרש הן על ידי עצמה הן על ידי אביה וקצת מה שנכלל בחלק שלישי בביאור על איזה לשון יכולין לכתוב ולא ליתן ועל איזה לשון יכולין לכתוב וליתן הן בבריא הן כשכיב מרע ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון בביאור לשון קבלה אי זהו ולשון הולכה אי זהו וששליח קבלה הוא לאשה ושליח הולכה לאיש השני ששליח קבלה צריך עדים מה שאין כן בשליח הולכה השלישי בנערה וקטנה על איזה צד יש להן יד להתגרש ועל איזה צד אין לקטנה יד הרביעי במדקדקת לקבלו לה במקום פלני היאך דינה והיאך אוכלת בתרומה משעה שעשת שליח עד שבא לידה החמשי על איזה לשון כותבין את הגט אבל לא נותנין ועל איזה לשון אין כותבין כלל ועל איזה לשון כותבין ונותנין הששי באמר לשנים או לשלשה או לעשרה היאך הוא דינם ועל איזה צד יש בדבורו קפידא זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו קצת דברים כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר האומר התקבל גט זה לאשתי או הוליך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצת להחזיר לא יחזיר לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הא לך ותן לה אם רצה להחזיר יחזיר רשב"ג אומר אף האומרת טול לי גיטי אם רצת להחזיר לא יחזיר אמר הר"מ כבר קדם לנו בפרק שני ששליח הקבלה כאשר הגיע גט לידו הרי הוא כאלו הגיע לידה לפי שהוא ממונה והלכה כרשב"ג שאמר טול לי לשון קבלה הוא:

אמר המאירי צריך שתזכור מה שכתבנו כמה פעמים שכל שהאשה ממנה שליח לקבל גיטה מיד בעלה הוא הנקרא שליח קבלה והרי הוא במקומה לומר שמשהגיע הגט ליד אותו שליח הרי הוא כאלו הגיע הגט לידה ואם רצה הבעל לחזור אינו רשאי והוא נעשה בלשון התקבל לי גיטי או טול לי גיטי לדעת רשב"ג שאמר במשנה זו אף האומרת טול לי גיטי אם רצה להחזיר לא יחזיר וכן הלכה אבל הולך לי גיטי אינו שליח קבלה אלא שליח הולכה וכן אם אמרה הבא לי גיטי אינו שליחות קבלה אלא שליחות הבאה ויש לו דין אחד עם שליח הולכה וכל שהאיש ממנה שליח להוליך גט לאשתו הוא הנקרא שליח הולכה והרי הוא במקום הבעל לומר שכל שרצה לחזור חוזר עד שיגיע גט לידה והוא נעשה בלשון הולך גט זה לאשתי או הבא ואף כשהוא אומר התקבל הואיל ואין בידו לעשות שליחות קבלה הרי הוא כשליח הולכה וכן צריך שתדע שכל שמינתה האשה שליח קבלה והוא משנה לו את הלשון לומר הולך וכל שכן אם יפרש דבריו ויאמר אי אפשי שתקבל לה אלא הולך עקר שליחותה ונעשה שליח הולכה וחוזר וא"כ כשהיא ממנה שליח קבלה צריך שיאמר הוא לו גם כן התקבל או הולך שפירושו הילך כמו שאמרה ובזו אמרו שמשהגיע גט ליד שליח מגורשת אלא שיש חולקים לומר בהולך בלא אי אפשי לומר שהוא ספק אם עקר השליחות אם לאו כמו שיתבאר ואחר שתזכור הקדמות אלו תפרש משנה זו כהלכתה בדרך זה:

האומר התקבל גט זה לאשתי ולא מנתהו האשה שליח כלל אלא הוא ממנהו שליח ואומר לו התקבל אע"פ שלשון קבלה הוא אינו אלא שליח הולכה שאין הגט זכות אצלה שנאמר שזכין לה שלא בפניה אא"כ מנתהו היא ואפי' אמר לו בפי' זכה ופירשו בירושלמי אפי' במנוול ומוכה שחין ופירשו הגאונים אף בישראל משמד וכן פירשו בירושלמי אף כשהיתה היא צווחת להתגרש וכן ביבמות אמרוה כן במקום קטטה אלא שבמקום יבם נשאלה שם ונשארת בספק כמו שיתבאר שם וכמו שכתבנוה בפרק ראשון במשנה השניה אבל בשאר מקומות חוזר ומעתה אם רצה להחזיר הגט לידו עד שלא הגיע לידה יחזיר ואח"כ אמר כן בהולך גט זה לאשתי שהוא לשון שליחות הולכה ששניהם אצלו שליחות הולכה הם ומ"מ בהולך מיהא דקדקו בגמרא טעמא דלא שויתיה איהי שליח לקבלה הא שויתיה איהי שליח לקבלה לא יחזיר דהא משמע דהתקבל והולך קאמר מדנפיק להו תנא בחדא דבורא ר"ל האומר התקבל או הולך כשם שהתקבל דוקא בדלא שויתיה אף בהולך כן הא שויתיה אף בהולך לא יחזיר וא"כ הולך כזכי וכבר ביארנו בפרק ראשון שלענין גט הולך לא כזכי ותירץ שבהולך אף בשויתיה איהו יכול לחזור ולא בא ללמד שיהא הולך כהתקבל לענין שויתיה איהי שליח אלא ללמד שהתקבל בדלא שויתיה איהי כהולך דעלמא דהוה סלקא דעתך אמינה הואיל ולשון קבלה הוא והוא אינו בר שוויי שליח לקבלה אף כשיגיע גט לידה אינו גט קמ"ל:

האשה שאמרה התקבל לי גיטי ונתן הבעל בידו לא יחזיר ופירושה כשאמר לו אף הוא התקבל או הילך אבל אם אמר לו הולך נעקר שליחות הקבלה לדעתנו כמו שביארנו אלא שיש מעמידין אותו בספק והוא שאמרו בגמרא מאי לאו לא שנא אקבלה ולא שנא אהולכה כלומר שאף כשיאמר הולך לא יעקר שליחות קבלה ומשום דהולך כזכי לא אקבלה כלומר שאף הוא אמר לו לשלוחה התקבל כמו שביארנו ואמר אח"כ לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הילך ותן לה אם רצה להחזיר יחזיר שאע"פ שאמרנו בהילך שפירושו הילך כמו שאמרה מכל מקום הואיל ואמר אי אפשי כל הילך מקיים דבורה הוא וסתמו כאומר הילך כמו שאמרה אבל הולך בלא אי אפשי סתמו עוקר שליחות הוא וכן הלכה לדעתנו אלא שיש אומרין בהולך שהוא ספק כמו שיתבאר ורשב"ג בא להוסיף שלשון טול לי לשון קבלה הוא הן במנויה הן בדבור הבעל לשלוחה וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: