מאירי על גיטין קכ

בני בקעה שבאו קצתם לשנות במהלך הנהר עד שמתוך מעשיהם הנהר מתקלקל לחבריהם מוחין בידם מן הדין וזהו שאמרו בבני הרמך דאזול כרו בריש שניא והוא שם נהר ואהדרוה ושדיוה בשילהי נהרא והענין הוא על דרך משל שהנהר היה הולך מדרום לצפון בצד רוח מזרחי ושדותיהם של בני הרמך לא היו עומדים על שפת הנהר מפני ששדות אחרים מצרנים להם לצד המזרח והיו שדותיהם פנימיים להם ושפת שדותיהם לשביל שבמערב שלא היה שם נהר והלכו לתחלת בקעה שלהם וחפרו בצד צפון ובצד מערב ובצד דרום והמשיכו הנהר באותם חפירות והיה הנהר בא מכח חפירתם ממקומו שברוח מזרח לצד צפון וממנו למערב ומשם היו משקין שדותיהם וממנו הולך לצד הדרום וחוזר במקומו למזרח והולך במקומו והתחתונים אין להם קפידא בזה שהרי משחזר הנהר למקומו הולך הוא ברגילות שלו אבל העליונים היו קובלים עליהם שמתוך שהמים אינן נמשכות יפה באותן החפירות חוזרות לאחוריהן ונכנסות לשדותיהן וכשאמרו להם להעמיק בחפירה עמהם כנגד שדותיהם שלא יכנסו המים לתוכם חששו לפסידא אחרת והוא שאמרו יבשי פירין ר"ל חריצין שלנו שלא ינבעו המים לתוכם ומתוך כך אמר להו לבני הרמך סליקו נפשייכו מהכא ר"ל שיסתמו חפירותיהן וכן פירשוה גדולי הרבנים ומכל מקום גאוני ספרד מפרשים שלעילאי אמר שיסלקו עבדותיהם משם ולא יקבלו שם אריסות דקיימא לן כל דאלים גבר ואין הדברים נראין:

המשנה התשיעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה רחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה וכולם לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ומחזקין ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום אמר הר"ם כבר קדם לנו באור זאת ההלכה בסוף פרק ה' משביעית אבל אזכור גם כן באורה הנה האשה שהתירו להשאיל מה שהוזכר לחברתה החשודה על השביעית לפי שהכלים אינם מיוחדים לעבירה לפי שנאמר פעמים יבקש הנפה לרקד בהם הדברים והרחיים לטחון בהם העקרים והסמים והתנור לאפות בו את הפת ולזה אם באה אליה ואמרה להשאיל נפה לרקד חטה או תנור לאפות בו לא תשאילנה כלום ואמרו אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ אין בזה דבר מענין שביעית ואמנם זה מותר לפי שהעקר אצלינו רוב עמי הארץ מעשרים הם ולזה בוררת וטוחנת ומרקדת עמה ואמרו משתטיל מים לעיסה לא תגע אצלה הוא מקום ענין טומאה וטהרה וזה שעם הארץ אשתו ובניו בחזקת טומאה כמו שיתבאר במקומו ממסכת טהרות והעקר אצלנו שהאוכלים כלם לא יטמאו אלא אחר ההכשר באחד משבעה משקין כמו שיתבאר במסכת מכשירין ובעבור העקרים כלם התחייבה להפרד ממנה בעת שפיכת המים על הקמח לפי שהיא מקבלת את טומאה ויהיה עובר עבירה לטמא את התרומה ואפי' על העקר האחרון אשר הוא מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל לפי שזאת העיסה בה חיוב התרומה והיו קדש זרע זה עוד אמר שכל מה שזכרנו מהתרת ההשאלה אמנם על הספק והעזר למלאכתה אמנם זה מפני דרכי שלום ומחזקין ידי גוים בשביעית במרמה לבד כמו שאם נראה עובד אדמה נאמר אליהם יעזרכם השם או יצליח מעשיכם והדומה לזה ממה שיגיע לנו תועלת בהצלחת המעשה ההוא ושואלין בשלומן ואפי' ביום אידם:

אמר המאירי פירשו בירושלמי מתניתין בסתם אבל במפרש לא ר"ל אם שאלה אותם בהדיא נפה לנפות בה את הקמח וכברה לכבור בה את התבואה וריחים לטחון ותנור לאפות ושאל בה וסתמן לאו כפירושן כלומר שהרי אין תשמישם של כלים אלו אלא לאותם הדברים ותירץ שאני אומר נפה למיפזר בה מעות כברה למיכבר בה חול ריחים לטחון בהם סמנים תנור לטמון בו אונין של פשתן ואם כן טעם היתר זה משום דאיכא למיתלי להיתרא ושמא תאמר אם כן למה אמרו מפני דרכי שלום והלא מן הדין הוא דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן וכדאמרינן במסכת ע"ז לא ימכור אדם לישראל החשוד על השביעית פרה החורשת בשביעית ובית הלל מתירין שיכול לומר לשחיטה מכרתיה תירצו מגדולי הדורות שבמכירה כשהתירו לצורך עצמו של מוכר התירו הואיל ויש שם כדי לתלות כגון שהלוקח עשוי ליקח לשחיטה גם כן אבל שאלה שאין כאן צורך למשאיל כלל אלמלא מפני דרכי שלום לא התירו אף בדאיכא למיתלי אבל כל שאין לתלות אסור אף במכירה וכמו שאמרו אסור למכור להם כלים העשויים לעבודה כגון העול והמחרישה והמזרה וכל שכן שאסור להשאיל וכן יש לפרש שבמכירה נעשו הכלים של לוקח וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן אבל שאלה שעדין שם המשאיל עליהם הרי זה גורם למלאכה בשלו ואי לאו דרכי שלום אף בדאיכא למיתלי אסור ומקצת רבנים פירשו משנתנו בדליכא למיתלי וכנגד הירושלמי שהזכרנו ואעפ"כ משאלת דאע"ג דבמכירה אסור מכירה אין בה איבה שאין אדם עשוי למכור כליו אבל שאלה אי מימנעה איכא איבה ואע"ג דליכא למיתלי שרי ואף הירושלמי איפשר לפרשו לשיטה זו ר"ל להיות המכירה חמורה מן השאלה כלומר שלא אמרו להתיר אלא בסתם ובשאלה ולהודיע שמאחר שיש כאן איבה תולין בה אף על צד רחוק כגון אלו שהזכרנו אבל מה שאין בו צד איבה כגון מכירה אין תולין בו על צדדים רחוקים כאלו שאם כן אף מחרישה וחברותיה איפשר לתלות בהם לקצת דברים רחוקים אלא שכל שאין שם איבה אין תולין אלא בדברים המצויים וכן כתבנוה במסכת ע"ז:

אבל לא תבור ולא תטחן עמה שהרי נמצאת מסייעת בגוף העבירה משאלת אשת חבר לאשת עם הארץ נפה וכברה וריחים ותנור ר"ל אפי' במפרש ולא עוד אלא שבוררת וטוחנת ומרקדת עמה ודבר זה לא בשביעית אלא כל השנים שאם תאמר שיש כאן סיוע לעוברי עבירה ומצד שהם חשודים על המעשרות אנו סומכין על מה שאמרו רוב עמי הארץ מעשרים הם ומאחר שכן מפני דרכי שלום ראוי לסמוך על טעם זה אבל משתטיל מים אסור שנמצא הקמח מוכשר וכשתגלגל תתחייב בחלה ונמצאת מסייעת לטמא את החלה שהרי עם הארץ ואשתו וכליו מטמאין ומשום חלין מיהא לא דקיימא לן מותר לגרום טומאה לחלין שבארץ ישראל אלא משום חלה אתי עלה:

מחזיקין ידי גויים בשביעית פירשו בגמרא לא לסייעם במלאכה אלא לומר להם הוחזקו כלומר כשיראו אותם עובדי אדמה אומרין להם שיוחזקו בכך מאת השם או שיצליחם בכך וכיוצא בזה הואיל ואין בה עבירה אצלו ושואלין בשלומן של גוים אפי' ביום אידם שהוא באדיקותו בעבדת האלילים ואפי' בהזכרת השם וכמו שכתבו גדולי הרבנים שהשלום שמו של הב"ה הוא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: