מאירי על גיטין י

נחלקו בסוגיא זו במביא את הגט והוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם בפני כמה נותנו לה חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה והיה סבור בעל התלמוד לומר שהאומר בפני שנים משום דקסבר דמטעם לשמה הוא והאומר בשלושה משום קיום וקיום שטרות בשלשה ושמא תאמר ואף לטעם לשמה קבלת עדות הוא וקבלת עדות בשלשה ששנים אינם יכולים לדון ואם יקבלוהו על מנת להעיד עד מפי עד הוא תירצו גדולי ההר שאין זה קבלת עדות שאינם מעידים שפלני העיד שנכתב לשמה ושהם יעשו מעשה בית דין על כך אלא שמעידין שהוא אמר להם שבפניו נכתב ונחתם גט פלני ולא שיאמר הוא כן בתורת עדות אלא בתורת שליח שהוא כבעל דבר וחכמים האמינוהו בכך ועושין לו מעשה בית דין על פיהם:

ולענין פסק הדברים מיהא אף לדעת האומר משום קיום שהלכה כן דיו שיאמר כן בפני שנים ומפני שהשליח נעשה עד ועד נעשה דיין אף לאחר שהעיד בדרבנן כמו שביארנו בשני של כתבות והרי נתקיים על פי שלשה ומכל מקום אם היה השליח אשה שכשרה להביא את הגט הואיל ואינה ראויה לדין צריך שיאמר כן בפני שלשה והוא שאמרו שלדעת האומר בשלשה משום דכיון דאשה כשרה בשליחות הגט זמנין דמייתיא וסמכי עלוה והאחר השיבו אשה מידע ידיע ר"ל שאינה כשרה לדון ולא מצטרפי בהדה ושמא תאמר וניחוש לקרוב שכשר לשליחות ויבאו להצטרף עמו ונמצא קיום שטרות בקרוב ומתוך כך נגזור על כלם שיצטרכו לומר בפני שלשה אפשר גם כן שקרוב מידע ידיע וכן פסול מדבריהם שכשר לשליחות ואינו כשר לדון צריך שיאמר בפני שלשה ומי שלמד מכאן שקרוב כשר לקיום שטרות שבוש הוא ואל תחוש עליו כלל:

ממה שכתבנו במביא גט ממדינת הים שלא אמר בפני נכתב וכו' שיטלנו ממנה ויחזור ויתננה לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב וכו' אתה למד שכל שהגט ביד האשה אין אמירתו מועלת כלום ופירשו הטעם הואיל ובא בידה בפסול ואם כן אף מעיקרו קודם נתינת הגט לידה הוא צריך לומר כן ואם כן קשה לפרש במה שכתבנו למעלה במביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר וכו' עד שהעלוה בשנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני וכו' עד שנתחרש אלמא שהנתינה היתה קודם האמירה ומתוך כך כתבו קצת מפרשים שהוא צריך לומר כן בשעת הנתינה או לאחר הנתינה מיד בעוד שהיו עסוקים באותו ענין אבל כל שהפסיק צריך ליטלו ולחזור וליתנו לה ולומר בפני נכתב וכו':