מאירי על עירובין מח

זה שאמרו בסוגיא זו הוה ליה ככריא דפירי. יש שואלי׳ בה שהרי בפרק הזורק [ק.] אמרו בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה וזרק לתוכה מלאה מים חייב מלאה פירות פטור. מיא לא מבטלי מחיצאתא פירי מבטלי מחיצאתא. ומכל מקום יראה שכל אחת לפי ענינה נאמרה שלענין זריקה ראוי לומר שאין המים מבטלין מחיצות שהרי אין מעכבות את האבן וההפך בפירות ובכאן לא נאמרה אלא לענין שמשתמש מהן והרי תשמיש המים והפירות שוים בה:

כבר כתבנו בפרק ראשון שמבוי שצדו אחד מפלש לרשות הרבים וצדו אחד לרחבה א״צ כלום מצד הרחבה ופרשנוה דוקא בשהרחבה הוקפה לדירה או שלא הוקפה לדירה ובבית סאתים שאם לא כן הרי הוא פתוח לכרמלית והמבוי הפתוח לו או נפרץ לשם במלואו נפרץ הוא למקום האסור לו וצריך הכשר אבל מכיון שהרחבה הוקפה לדירה או שלא הוקפה לדירה ואין כאן אלא בית סאתים הואיל ומותר לטלטל בכלה אף המבוי הפתוח לה אינו צריך כלום מאותו צד אעפ״י שהרחבה פתוחה לרשות הרבים ואף ראשו האחר שמפולש לרשות הרבים דיו בלחי כדין מבוי סתום הכל כמו שביארנו שם:

הוזכר בכאן מעשה ברחבה שהיה ראשה אחד פתוח לעיר ר״ל למבוי שבעיר שהיה ראשה כלה לרחבה זו וראשה האחר פתוח לשביל של כרמים שהיו בה דיורין ורחבה זו הוקפה שלא לשם דירה והיה בה יתר מבית סאתים ונמצא דינה ככרמלית ואלו היתה מוקפת לדירה לא היתה אוסרת לא השביל ולא המבוי כמו שביארנו בפרק ראשון. אלא שרחבה כרמלית והיה מבוי אחד שבעיר ראשו אחד פתוח לעיר שיש לו צורת פתח בראשו וראשו השני פרוץ במלואו לרחבה זו והשביל היה ראשו אחד פתוח לרחבה זו במלואו גם כן וראשו האחר של אותו שביל היה פתוח לגודא דנהרא ר״ל שפת נהר והיה (גבאה) [גבוה] עשרה טפחים ונמצא השביל סתום משלשה צדדיו והרביעי פרוץ במלואו לרחבה זו וכן המבוי נעשה כסתום משלשה צדדיו שהרי יש צורת פתח בראשו האחר ונמצאת רחבה זו אוסרת המבוי והשביל מפני שהם פרוצים לה במלואן והיו משתדלים להכשיר את הרחבה עד שיהא מותר לטלטל בה כדי להכשיר את הכל והיה קשה בעיניהם לפרוץ בה יותר מעשר ולגדרה לשם דירה עד עשר מפני שהיו מחיצותיה בבנין חזק ואמר אביי היכי ליעביד ליעביד מחיצה או לחי אגודא דנהרא לשם הרחבה כלומר שיהא בדעתנו להוסיף השביל עליו להיות השביל סוף הרחבה ותהא מחיצה זו או לחי זה עשוי לשם דירה.

אין עושין מחיצה על מחיצה שמאחר שהמחיצה (לשם) [שם] כל שמוסיפין עליה אינו כלום עד שיפרוץ בה פרצה האוסרת ויכשיר לשם דירה.

ליעביד צורת פתח לשביל מראשו הפתוח לרחבה להיות היקף לשם דירה לרחבה אתו גמלי ושדו לה שהגמלים באים לשתות מן העיר לנהר דרך מבוי ומרחבה לשביל ומשביל לנהר והיה מקום יציאתם מן הרחבה לשביל צר להם ודוחקים לו ונפרץ.

אלא אמר אביי לעביד לחי (אשבל) [אפתחא דשביל] ר״ל מצד הרחבה ומתוך שהלחי נעוץ ועביו משהו אין גמלים נוגעי׳ בו ומתוך שהוא הכשר לשביל שהרי [על ידי] כך הוא הכשרו לטלטל (בעצמו) [בשביל] נעשה הכשר מרחבה להיותו לה היקף לשם דירה ותהא הרחבה כשרה והכל כשר בכשרותה לכשישתתפו בה כולם. ואעפ״י שאין כאן פרצה יתר מעשר (שישתפום) [שיסתמוה] לשם דירה ומכל מקום תכשיר מטעם מגו ואף רבא היה מודה לו במקום שאין לחוש לגזירה כגון שביל סתום מכל וכל אבל בזו יש לחוש שמא יאמרו להכשיר שביל דעלמא בלחי אחד. ואעפ״י שאין ראשו האחד פתוח לגודא. וגדול׳ הדור מפרשי׳ ששביל זה לא היו פותחים בו בתים וחצרות אלא בראשו שכנגד הרחבה והדבר קרוב לטעות להתיר בלחי אף בשאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו ואין להתירו אלא בפס או שני לחיים ובזו מיהא אם יעשו פס גמלי שדיין ליה וכן בשני לחיים ופירש הכא ליעביד לחי להך גיסא דלהדי מתא ר״ל למבוי בראשו הסמוך לרחבה ומגו דמהני למתא ר״ל להכשיר טלטול למבוי שהרי הוא סרטיא מכאן ובקעה מכאן שהכשרו בצורת פתח מכאן ולחי מכאן תועיל (לשיות) [להיות] היקף לשם דירה לרחבה. ופרשו גדולי הרבני׳ שהשביל לעולם אסור גזרה משום שביל דעלמא. וכן כתבוה גדולי המפרשי׳ אבל בתוספות פרשו שהכל מותר שלא גזר רבא אלא כשהלחי מצד השביל שרצינו להתיר את הרחבה מתוך היתר השביל אבל כשהלחי מצד המבוי אין כאן גזרה והדברים נראין. ויש שואלין בה למה לא עשו לחי מצד הגודא רחוק ממנה ארבעה טפחי׳ ויתיר את הכל ותירצו שהלחי גרוע ואינו חשוב לבטל כח הגודא ואם תאמר שיעשו שם מחיצה ברחוק ארבעה לגודא אין הכי נמי אלא שלא היו רוצים לגרע מאורך השביל. ומכאן נראה לגדולי הדור ראיה להתיר אף השביל שאם לא כן נוח להם להפסיד ארבעה טפחים מן השביל ולא יפסידו כל השביל שנשאר להם עכשיו באיסור לשטת האוסרים:

ולמדת מכל מקום שהקרפף יש לו הכשר לפעמים אם פתוח למבוי בהכשר המבוי אם נעשה גם כן לשם היקף דירה לקרפף ולא סוף דבר שדבר זה מכשירו לטלטול בעצמו בכלו אלא מן המבוי לה וממנה למבוי והוא ענין האמור כאן ממתא לרחבה שהמבוי הוא קורא בסוגיא זו מתא וכן הדין בשביל לשטתנו וכן לא סוף דבר ברחבה של רבים אלא אף בשל יחיד ואעפ״י שבפרק ראשון חששו בה דילמא מימליך ובני התם הוא שפרוצה לרשות הרבים וכשבונה אותה לבתים הוי ליה מבוי פתוח לרשות הרבים של תורה אבל זו אף כשיבנה אותה לא תהא פתוחה אלא לשביל ולמבוי שהם כעין רשות הרבים אבל לא רשות הרבים גמורה כל כך. כך כתבוה גדולי המפרשי׳ והדברים נראין ומכל מקום גאוני הראשונים כתבוה דוקא ברחבה של רבים ואין נראה כן: