מאירי על עירובין ר

מותר לאדם להלך על גבי עשבים בשבת אפי׳ בימות הגשמים שהם רכות ונוחות להשבר. וכן אפי׳ נועל מנעלים שהדבר מצוי לשברן בנקל שכל דבר שאין מתכוין מותר. וזו שנאמרה כאן לאסור לא על דעת ר׳ שמעון נאמרה וכבר ידעת שהלכה כר׳ שמעון:

אסור לאדם שיכוף את אשתו לדברי׳ שבצנעה אפי׳ לכונת מצוה אלא ירצה תחלה ואחר כך יעשה מעשה. דרך הערה אמרו מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. אפי׳ לא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול. ר״ל שמכסה את צואתו. וגזל מנמלה ר״ל שמכינה לחמה בקיץ ואין אחת גוזלת לחברתה. ועריות מיונה ר״ל שאינו נזקק אלא לבת זוגו. ודרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל והוא שמהלך סביבותיה ופושט לה כנפיו דרך פיוס:

אעפ״י שמדת הצניעות משובחת אצל הכל בנשים משובחת ביותר ואעפ״י כן כל שמתחבבת אצל בעלה ומפייסתו לכונת מצוה אין זה פריצות אצלה אלא זריזות ומדה מעלה ושכרה שמור לה לצאת ממנה בנים הגונים הואיל ואין כונתה אלא לכך. וכבר העיד הכתו׳ ותצא לאה לקראתו וגו׳:

בשני של נדה [לא:] אמרו אסור לאדם שישמש את מטתו ביום שמא יראה בה דבר מגונה ותתבזה עליו. וכן שישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהם ביום. ובבית אפל מותר. ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ומשמש:

ומה שנתגלגל כאן באיסור ייחוד של איש עם אשה כבר התבאר במקומות אחרים: