מאירי על עירובין קפ

אכסדרה שהיא בבקעה והרי הבקעה כרמלית כמו שהתבאר במקומו והאכסדרה קרויה על גבי קונדיסין שתוחבין ארבע קונדיסי׳ בארבע רוחות ונותנין ארבע קורות מיתד ליתד ומסדרין הנסרים עליהם ולפעמים עושין לה מחיצות ולעולם אין עושין לה אלא שלש שבאותו צד שנכנסי׳ בו אין עושין בו מחיצה כלל וכל שיש לה שלש מחיצות אעפ״י שפתוחה מצד רביעי לכרמלית מטלטלין בכלה שהלכה כרב. ומכל מקום בשתי רוחות אין אומרין פי תקרה יורד וסותם אלא בעריבן כמו שיתבאר וזו פירושה ביש לה שלש מחיצות או שתים דעריבן. ויש מפרשי׳ אותה בלא שום דופן ואעפ״י שידוע שאף לרב אין אומרין פי תקרה יורד וסותם בשתי רוחות אלא אם כן עריבן. בזו הקלו הואיל ואין פתוחה אלא לכרמלית. אלא שבפרק פסין נראה סתירה לדבר זה כמו שהארכנו שם בענינים אלו ולמטה יתבארו בה דינים אחרים בע״ה:

ולענין הסוגיא מה שהקשו לרב אליבא דר׳ מאיר ליטלטל מגג לחצר וכו׳ הוא חוזר למעלה וכך פירושו לרב אליבא דר׳ מאיר שבגגין השוים אומר לדעתו שמטלטלין בכלו שנמצא עושה את הגגין כחצר ליטלטל מגג לחצר שהרי כלם כחצר הם והיאך הוא אומר שהגגים רשות אחת לעצמן והחצרות רשות אחת לעצמן כמו שביארנו למעלה. ותירץ בה משום גזרת ר״י בר אבדימי ר״ל גזרת תל ברה״ר שהוזכרה למעלה כלומר שכל שאתה מתיר מגג לחצר כ״ש שתתיר מגג לגג גבוה עשרה או נמוך עשרה שהוא דומיא דתל וחזרו והקשו לשמואל אליבא דרבנן שאוסר לדעתם בגג יחידי כשהוא יתר מבית סאתים ומפני שהוא דינו כקרפף ליטלטל מגג לקרפף בזמן שאין בקרפף ובגג אלא בית סאתים והרי אמרו לדעתם שגגים וחצרות רשות אחת וקרפיפות רשות אחרת. ותירץ רבה בר עולה גזרה שמא יפחת הגג מעשרה טפחי׳ ומתרבה הקרפף ביתר מבית סאתים. וחזר והקשה ואם כן אף מקרפף לקרפף לא יטלטל שמא תפחת מחיצה שביניהם והוא נעשה יותר מבית סאתים. ותירץ בה שבזו אי מפחית מינכרא מילתא אבל בגג הואיל ומבפנים לא נשתנה אעפ״י שנתמעט מבחוץ אינו נותן אל לבו. והוא הדין שהיה יכול להקשות לשמואל לא ליטלטל מגג לחצר שהרי הוא עושהו כקרפף ואין מטלטלין מחצר לקרפף אלא שרבנן לא אמרוה בפי׳ ר״ל שיהא גג וחצר רשות אחת עד שפרשה רב יהודה כדבריהם. ויש בשמועה זו בלבול פירושין ואין צריך בכך. ומה שאמרו תניא כותיה דרב הוא ממה שאמרו בבריתא זו בשם חכמים ואין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. ומה שאמרו תניא כותיה דרב (ר׳) יהודא היא ממה שפירש דבריו של ר׳ מאיר בדרך שעל כל פנים הוצרכנו לפרש דברי ר׳ שמעון כלן רשות אחת לטלטל מזה לזה כמעשה שמן ואלונטית וכמו שביארנו למעלה: