מאירי על עירובין קט

כבר ביארנו במשנה שהעיר שהיתה ארוכה וקצרה אין מרבעין אותה שיהו צלעותיה שוות אלא מודדין אלפים לכל צדדיה במשך הצדדים אבל מרבעין את העגולה לעשות לה זויות. היתה העיר מרובעת אבל לא היתה מרובעת כרבועו של עולם ר״ל צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם אלא עומדת היא מרובעת לאלכסון העולם כגון צורה זו# אין מרבעין אותה לרבוע העולם עד שיהא הולך מחדוד שבצד צפון לצד מזרח עד שיהא שוה לחדוד שבצד מזרח בתורת הלוך העיר וישלים אחר כן אלפים שכל שהיא מרובעת אין מרבעין עוד אותה אלא דנין אותה כרבועה של עכשו אבל העגולה כשמרבעין אותה מרבעין אותה לרבוע העולם כמו שאמרו למטה הבא לרבעה מרבעה לרבועו של עולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם ועל פי אותו הרבוע מודדין לו אלפים אמה שמאחר שאין לו רבוע ואתה הוא שבאת לרבעו אין ראוי לרבעה אלא לרבועו של עולם:

היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד כגון זו# רואין אותה כאלו היא שוה ודנין את הקצר כנגד הרחב ומודדין משם אלפים אמה:

היה בית אחד יוצא ממנה כמין פגים או שני בתים כמין שני פגימין רואין אותן כאלו חוט מתוח עליה ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה. ובית א׳ יוצא ממנה הוא כגון זה# בקרן מזרחי דרומי או באמצע או באי זה מקום אחר שבצד ושני בתים כגון זו בשני הקרנות או במקומות אחרים שבצד ואפי׳ היו בשתי רוחות מרבעין בשניהם כמדת היוצא ואפי׳ בכל ארבע הרוחות כל זמן שהן בתוך שבעים אמה ושירים:

היתה עשויה כמין גאם שאין לה אלא שתי צלעות ומיושבת סביב הצלעות כגון זו ונשאר בתוכה פנוי מצויירין לה חוט אחד כעין דוגמת העיר עד שתהא רבועה כזה ומודדין אלפים משם כאלו היה הכל בנוי. ויש מפרשים שמרבעין אותה באלכסון וכן מרבעין אותה מבחוץ כגון זו#:

היתה כמן קשת שהיא עגולה בראשה וזרועותיה מתפשטים כרגלי הקשת ומיושבת סביב הקשת הן מצד פנים כגון זו הן מאחוריה כגון זו וכל שבין זרועות הקש׳ נשאר פנוי רואין חוט היוצא כמן יתד לדון כל אותו חלל כמלא לילך מראש הזרוע לראש הזרוע דרך החלל וכן מגבנונית הקשת ליתד דרך החץ. וכן מרבעין אותה מבחוץ כנגד העגול כגון זה וכתבו גדולי המפרשי׳ שהקשת והגאם אין חוששין להם לרבוע עולם לפי שיש להם זויות ומוציאין את העיר כנגד הזויות ומכל מקום יש בהכשר הקשת והגאם תנאים שאתה צריך בהם לידיעת ביאור קצתה של סוגיא זו. והוא שאמרו בסוגיא זו אמ׳ רב הונא עיר העשויה כמין קשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתד ר״ל שרואין את הקשת כאלו היתד שלה מלא בתים מראש זה לראש זה ודנין שני ראשיה כעיר אחת שהרי תחום אנשי ראש אחד מובלע בתוך תחום ראש השני. ומעתה כל שרצה אחד מבני הראש האחד לילך חוץ לעיר מצד הראש השני הולך עד הראש השני דרך היתד כהלוכו בתוך העיר ומונה לו משני ואילך אלפים אמה ואינו צריך לילך דרך בתים בעגול הקשת. ואם לאו כלומ׳ שיש ארבעת אלפים אמה בין הראש האחד לראש השני מודדין לה מן הקשת ר״ל לכל אחד מפתח ביתו ר״ל שאם היה הולך מפתח ביתו שבצד הימני של קשת לבית של צלע השמאלי שכנגדו דרך חלל הקשת מודדין לו מפתח ביתו וחלל הקשת עולה לו מן המדה ולא מן הקשת דוקא ר״ל מפתח ביתו לכל אחד מהם אלא עד מקום המיצר בו עד פחות מארבעת אלפים אמה ר״ל שכל שנתמעטה הרחבת גבנונית הקשת ונתקצרה עד שאין בין שני הצדדין ארבעת אלפים הולך כנגדו ומונה מסוף העיר והוא שאמרו מן הקשת ולא אמרו מפתח ביתו שלא בא למעט אלא אותן שמפתח ביתם עד ראש הקשת שכנגדם דרך החלל יתר מארבעת אלפים. וכן ראיתיה לקצת גדולי הדור. וכתבו גדולי המפרשי׳ שהדין כן בעצמו לעשויה כמן גאם שאם יש בין זוית העליון לזוית התחתון אלכסון ארבעת אלפים אמה אין נותנין לה יתד אלא מונים לה מפנימיות הגאם שהוא יוצא משם והחלל עולה לו מן המדה שכל אחת מן הצלעות נידונת כעיר בפני עצמה. ונראה לי שהדין כן בעשויה כמין [כ״י] ועוד חדשו בה גדולי המפרשי׳ לומר שעיר זו העשויה כמן קשת או כמן גאם אעפ״י שיש בין שני ראשיה ארבעת אלפים ומודדין לה מן הקשת ומן הגאם דוקא מבפני׳ מפני שהן נראות מבפנים כשתי עיירות אבל מבחוץ (מכל מקום מרבעין אותו שבחוץ) מכל מקום נראית כעיר אחת.

ושמא תאמר לעקר השמועה מה ענין לדונה כשתי עיירות אף בשיש בין שני ראשיה ארבעת אלפי׳ ומה בין זו לשני בתים או שני פגימין היוצאים מן העיר בשני קרנות העיר בתוך שבעי׳ אמה ושירים שמוציאין את המדה כנגדן אעפ״י שיש ביניהן כל ארך העיר אף ביתר מארבעת אלפים שהרי לא נתנה בזו שום מדה וכן אעפ״י שהפגימין יוצאין בשני הקרנות בבליטה שחוץ לעיר עד שהעיר כקשת עם הפגימין וכן פגים אחד יוצא שמודדין ראש העיר האחד כנגדו וכן שאמרו שכל שיש בין שני עיירות בורגנין שזה לזה בתוך שבעי׳ אמה ושירים עושין שתי העיירות כעיר אחת ואפי׳ היה ביניהן כמה שהרי בפרק פסין אמרו דאזלו מבי כנשתא לבי כנשתא תלתי פרסי בשבתא והבורגנין פעמים כמן גאם פעמים כמן קשת תדע שכך הקשו גדולי המפרשי׳ עד שלמדו מזו שלדעת רב הונא לא אמרו אף באלו לרבע כנגדן אלא בשאין ביניהן אלא ארבעת אלפים ומה שאמרו שאף בשלש פרסאות מודדין את העיר דרך בתים היוצאים ממנה כל שזה בתוך שבעים אמה ושירים לזו דוקא שיוצאין כנגד אמצעה של עיר שנראית לעולם כאלו העיר נמשכת לשם ואינה נראית כשתי עיירות אבל כשיוצאין מראשה האחד דוקא עד פחות מארבעת אלפים. וכן הלשון מוכיח לדעתם במה שאמרו היה בית אחד יוצא ממנה כמן פגים ואינה דומה לפגימה אלא בזמן שנוטה מן האמצע. ואף גדולי הדור כתבוה כן בשם גאוני ראשונים ואעפ״י שאף ביוצאין מראשה אם בא לצאת דרך הבתים שהם זה לזה תוך שבעים אמה ושירים ודאי יוצא מכל מקום אין מרבעין אותה להיות רואים באותם הבתים קו יוצא להכניס אף המקום הפנוי בכלל העיר בכל שיש ארבעת אלפי׳ ביניהם אלא שהדברים זרים לדעתי והיאך נשמט בעל התלמוד להזכיר היתר הלוך שלש פרסאות מטעם בורגנין שלא להזכיר דוקא כשיוצאין מאמצע העיר שהרי סתם הדברים אין הבורגנין יוצאין מאמצע העיר ולא בקו ישר אלא כל אחד עושה אותם בשלו זה מכאן וזה מכאן. אלא שהם נוטים לתרצה בענין אחר ולומר שאין פגמין היוצאין מן העיר דומין לעיר העשויה כקשת הואיל ויישובה של עיר כן אינה עשויה להתמלאת באמצעה אלא כל שהיא מתוספת בדיורין מתוספת בסביבות הקשת ובסביבות שני ראשיו אבל עיר שכל בתיה רצופים אעפ״י שפגמיה יוצאים עשויה היא להתמלאת באמצע. וראיה להם בסוגיית שלשה כפרים המשלשים שאמרו בה כמה יהא בין חיצון לחיצון. כמה יהא כמה דבעי אמ׳ ליה ואפי׳ ארבעת אלפים אמ׳ ליה אין והא אמ׳ רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה וכו׳ ואם לאו מודדין מן הקשת. אמ׳ ליה התם ליכא למימר מליוה הכא איכא למימר מליוה וכן כתבוה קצת רבני צרפת והדברים נכונים.

ובסוף סוגיא זו רצה לחקור אם שום ריחוק שמגבנינות הקשת ליתר דרך החץ מפקיע שלא להתיר הלוך שבין שני ראשי הזרוע ביתר מאלפים. ועל זו שאלו וכמה יהא בין יתר לקשת כלומר כשאין בין שני ראשיה ארבעת אלפי׳ שאנו מודדין מן היתר כמה יהא בין נקודת היתר לכשכנגדה מגבנונית הקשת כנגד החץ. ופרשה רבה בר רב הונא בשם רב הונא אלפים אבל ביתר מאלפים לא שמאחר שכשהוא הולך מן הקשת ליתר זקוק לצאת תחום שלם קודם שיגיע ליתר עד שאלו היה מקום גבנינות הקשת והיתר עיירות מוחלקות לשתים לא היה יכול לילך מראש הקשת אף עכשו רואין אותה כן לענין שאין מודדן לו בהלך שבין שני הראשים מן היתר אעפ״י שאין בין שני הראשים ארבעת אלפים שיש כאן הבלעת תחומין אעפ״י שמכל מקום יכול להלך מן הקשת ליתר אעפ״י שיש בו יתר מאלפים הואיל ואין בין שני ראשיה ארבעת אלפים ודוקא כשיש בין שני הראשים יתר מאלפים הא באלפים לבד לדברי הכל מודדין לו מן היתר פירשה מעצמו אף ביתר מאלפים שהרי יכול לילך ממקום גבנינות הקשת לראש היתר דרך בתים סביב הקשת בהלוך בינוני ר״ל שלא בטורח יתר ברוב העגול מה שאין כן בין ראשי הזרועות שאם ילך מראש זרוע זה לראש זרוע זה דרך בתים יש בו עקום גדול וטורח יתר אבל מן הקשת ליתר ברוב העגול אין בו טורח יתר והילכך אף ביתר מאלפים אינו מפקיע הלוך שבין שני הראשים וכל שאין ביניהן ארבעת אלפים הולך כל החלל כהלוכו בעיר ואעפ״י שאין שם חומה שאלו יש שם חומה הרי היא מחברת את הכל והלכה כן שהרי אביי שבחה ונתן בה טעם לשבח. וכן שהלכה כדברי המיקל בעירוב הא כל שיש בין שני ראשיה ארבעת אלפי׳ אף לרבה בר רב הונא אעפ״י שיכול הוא לילך בפנימיות העיר בעגול מבית לבית עד שיוצא לראש השני אין דנין את היתר כאחד עמו למוד לו ממנו מפני שהם לענין דרך היתר כשני עיירות לגמרי ואפי׳ לא היה בין יתר לקשת יתר מאלפים אחר שיש מפתח ביתו עד ראש השני ארבעת אלפים ונמצא שהכל תלוי בשיעור שבין שני הראשים ואין שיעור שבין גבנונית הקשת ליתר דרך החץ מעלה או מוריד כלל אלא שמכל מקום כל שיש בין שני ראשיה ארבעת אלפים אינו הולך מן הקשת ליתר אלא וכל מה שהולך בו עולה לו למדת תחומו כמו שיתבאר בסוף הפרק בשמועת גדר וחמתן:

זהו ענין הסוגיא וכבר למדת פסק הענין מתוך דברינו. ומכל מקום גדולי הדור כתבו לי בתשובת שאלה שכל שאין בין קשת ליתר יתר מאלפים אפי׳ יש בין שני ראשיה ארבעת אלפים מודדין לה מן היתר הואיל ואיכא חדא לטיבותא והוא שלדעתם דעת רב הונא דתרתי לטיבותא בעינן והילכך כל שיש בין קשת ליתר יתר מתחום שלם שאינה בדמיון עיר אחת אלא כצורת שתי עיירות כגון זו שעשויה כקשת אעפ״י שאין בין שני ראשיה ארבעת אלפי׳ רואין אותה כשתי עיירות אעפ״י שהתחומין מובלעים זה בזה הואיל ואילו היה עיירות מוחלקות לא היה יכול להלך מן הקשת אל היתר ודוקא בשיש בין שני ראשיה יתר מאלפים שאם אין ביניהם אלא אלפים לבד לדברי הכל מודדין לה מן היתר שהרי יכול להלך מראש לראש דרך ישר כמו שכתבנו אבל כל שיש בין שני הראשים ארבעת אלפים אסור אף בשאין [בין] קשת ליתר יתר מאלפים וכן אם אין בין הקשת ליתר יותר מתחום שלם שהיה יכול להלך מן הקשת ליתר אפי׳ היו עיירות מוחלקות אף הוא יכול לילך בין שני הראשים דרך ישר ובלבד שלא יהא בין שני ראשיה ארבעת אלפים שהתחומין מובלעים הא יש בין שני ראשיה ארבעת אלפים אעפ״י שאין בין קשת ליתר יתר מאלפים [או יש בין קשת ליתר יתר מאלפים] אעפ״י שאין בין שני ראשיה ארבעת אלפים אין מודדין לה מן היתר אלא מן הקשת. ורבה בר רב הונא סובר שכל שאין בין שני ראשיה ארבעת אלפים אעפ״י שהתחומין מובלעים אפי׳ יש בין קשת ליתר יתר מאלפים או כל שאין בין קשת ליתר יתר מאלפים אעפ״י שיש בין שני ראשיה ארבעת אלפים מודדין מן היתר הואיל ויש כאן מכל מקום חדא לטיבותא. וכן לדעת זה כל הולך מן הקשת ליתר ואינו עולה לו במדה אפי׳ בשהיו ראשיה ביתר מארבעת אלפים הואיל ואין בין קשת ליתר יתר מאלפים. ושמועת גדר וחמתן קשה לפי׳ זה אלא שהם חדשו בה דברים. ולדברי הכל מכל מקום אם בא לסבב את הקשת ולהלך דרך בתים לראש זה ולראש זה רשאי ומשם ילך אל עבר פניו אלפים אמה ככל שאר התחומין דעלמא:

חומת העיר שנפרצה עד שנעשית העיר בפרצתה כשתים כגון זו שיעורה בקמ״א ושליש ר״ל שכל שאין בין שתי הפרצות אלא קמ״א ושליש שהן שבעים אמה ושירים ר״ל ד׳ טפחי׳ לכל אחת הרי הן כאחת ואם יש ביניהן יותר הרי הן כשתים והיוצא מזו לזו לילך דרך חוצה לה הרי מדת העיר והקרפף שלה ר״ל אותן שבעים אמה ושירים הסמוכים לה עולות לו במדה. לפי דרכך למדת ששתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין קרפף ר״ל שיעור קרפף והוא שבעי׳ אמה ושירים לכל אחת מהן להיות כעיר להיות שתי העיירות מתחברות לידון כאחת על ידי אותן הקרפיפות אעפ״י שאין שם שום בנין אבל אין נותנין קרפף לעיר אחת ר״ל שכל שבא למדוד את התחום אין אומרי׳ להניח שיעור קרפף זה לעיר לידון כעיר למדוד ממנו ולהלן הואיל ואין שם שום בנין שלא אמרו ליתן שיעור קרפף בלא בנין אלא בין עיר לעיר שנותנין קרפף לזו וקרפף לזו. ויש חולקי׳ לומר שאף לעיר אחת אנו נותנין קרפף ולמטה יתבאר בע״ה:

ולענין ביאור מיהא הקשו משמועה זו לרב אחא היאך לא חשב בעיר העשויה כקשת פירצה שבין שני הזרועות לפירצה בפחות עד אלפי׳ ובחומה שנפרצה חשבה לפירצה ביתר מקמ״א ושליש. ותירץ מפני שזו של חומה שנפרצה היא פירצה משתי רוחות שכל אחת עומדת בעצמה אבל עיר העשויה כקשת אין הפירצה עושה את העיר חלוקה לגמרי ועדיין היא נראית כעיר אחת: