מאירי על חולין עה

פשטה ידה והחזירה או אף שהיתה פשוטה וכפפתה לצד עצמה הרי זה פרכוס ורגלה אפי' פשטתו ולא כפפתו הרי זה פרכוס ובבהמה גסה אפי' פשטה ולא החזירה ואפי' בידה הרי זה פרכוס כמו שביארנו במשנה:

כשכוש זנב או הטלת רעי דרך התרזה הרי זה פרכוס כמו שביארנו אף בדקה ואין צריך לומר בכשכוש האוזן ויש חולקין בכשכוש זנב אבל יציאת רעי מאליו בשותת אין זה פרכוס היתה גועה וצועקת אם בקול רם הרי זה פרכוס ואם בקול נמוך אין זה פרכוס ופרכוס זה שאנו מצריכין אינו מועיל אלא אם כן הוא אחר גמר שחיטה אבל קודם לכן אפי' סמוך לגמר שחיטה אינו מועיל כלל עוף אין אנו צריכין בו לפרכוס גדול אלא בפרכוס כל שהוא דיו אפי' לא רפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו כשר וחיה גסה התבאר במסכת ע"ז שדינה כבהמה דקה לענין פרכוס וכבר ביארנו שכל מה שאנו צריכים בענין פרכוס אינו אלא במסוכנים אבל בבריאים בין בבהמה בין בחלה ועוף אין מחזרין אחר הפרכוס כלל:

שחט את המסוכנת ולא פרכסה הרי היא נבלה ולוקין עליה משום נבלה ומ"מ אינה מטמאה ששחיטתה מטהרתה:

שחטה בלילה ולא ידע אם פרכסה אם לאו הואיל ונולד בה ריעותא אין זה בחזקת היתר והרי היא ספק נבלה:

האוכל חלב נבלה לוקה שתים אחת משום חלב ואחת משום נבלה אמרה תורה הואיל ואיסור נבלה חל על גוף הבהמה שלא היה בה איסור אף הוא חל על החלב וכן בחלב טרפה: