מאירי על חולין סו

כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים ר"ל שהוא טהור מן התורה וחכמים גזרו בו טומאה כגון ידים וכלים שנטמאו במשקין והבא ראשו ורובו (בסוכה) במים שאובין כלם גזרו עליהם טומאה שניה לטמא את הקדש לעשותו שלישי לפסול את הרביעי וכן לפסול את התרומה ליעשות שלישי לפסלה אבל לא שתעשה היא רביעי שהשני עושה שלישי בתרומה והשלישי עושה רביעי בקדש וכן פוסלין במעשר שני ובחולין שלקחן בירושלים בכסף מעשר שני ובחולין הנאכלין בטהרת תרומה כמו שיתבאר וגדולי המחברים פוסקין שחולין ומעשר אין נפסלין בשני כלל אלא ראשון עושה אותן שני לפסול ואין שני עושה בהן שלישי כלל כדין חולין גמורים ויש פוסקים שהם אוסרין את המעשר מליאכל לזה אבל לא שיפסלנו במגעו וכדעת האומר בסוגיא זו עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' מאיר אלא באכילה אבל בנגיעה לא ולשתי שטות אלו אי אפשר לפרש משנתנו לענין פסק שהרי משנתנו בנגיעה היא מתפרשת ממה שנאמר בה ונאכלין ולא אמר ואוכלין כלומר שנאכלין לזה על ידי מי שידיו מסואבות שנתן לו וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

מה שביארנו שאין השני עושה שלישי בחולין לא סוף דבר בטומאה של סופרים אלא אף בטומאה חמורה של תורה אין שני עושה שלישי בחולין כלל:

מי שהכניס ידיו לבית המנוגע גופו טהור שביאה במקצת אינה קרויה ביאה לענין זה ומ"מ ידיו טמאות מגזרת חכמים אע"פ שהיו טהורות בשעה שהכניסן וטומאה זו אינה אלא טומאה שניה וכלל הדברים בטומאת ידים שאינן תחלות לעולם אא"כ בטומאת הגוף כמו שביארנו אע"פ שביארנו בחולין שנעשו על טהרת הקדש שהן כחולין גמורים לענין מדרגות הטומאה ושאין שלישי שבהם פסול לעולם ואין צריך לומר רביעי מ"מ חולין שנעשו על טהרת תרומה הרי הן כתרומה לענין זה ושני עושה בהן שלישי ושמא תאמר היאך אפשר להחמיר בחולין שנעשו על טהרת תרומה יותר מאותן שנעשו על טהרת הקדש מתוך שטהרת הקדש בחולין לא היתה מצויה אלא בזריזים ואנשי מעלה יתרה לא החמירו בה אבל טהרת תרומה היתה מצויה אצל הכל והחמירו בה כדי להזהר בה ביותר: