מאירי על חולין רעג

כבר ביארנו שאין חיוב ראשית הגז אלא בכבשים ובנקבותיהן שהצמר שלהן ראוי לבגדים ולא של שורים ותישים ולא של מין אחר של בהמה טהורה:

היה צמרם של כבשים אלו קשה ואין ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז שלא ניתנה מתנה זו אלא ללבוש הימנה ועל זו אמרו דבר שראוי לשירות ר"ל לתכלת שהוא צמר וצריך שיהא מצמר הרך יראה לי שזהו שנאמר בבכורות רחל שילדה מין עז פטור מראשית הגז והוא הנדמה הא רחל הבאה מן הכלאים אם צמרה רך חייבת גדולי המפרשים נוטים לומר בעז שילדה מין רחל ר"ל שצמרה רך שמצטרפת לחיוב ראשית הגז ולא יראה כן:

אע"פ שתפשה תורה לשון גיזה אם תלש צמר רחליו בידו ולא גזזן או ששטפן במים ושטף המים תולש מהן את הצמר חייב לא תלה הכתוב בגיזה אלא שדבר הכתוב בהווה ומ"מ לקט האמור בתורה שתפש בו לשון קצירך אנו מדקדקים אחר הלשון ר"ל שאין לקט אלא הנופל מן המגל בשעת קצירה אבל אם היה תולש בידו או עוקר או קוטף אין הנופל מתחת ידו נקרא לקט ומ"מ אם היה תולש או עוקר דברים שדרכן ליקצר בתלישה או בעקירה ולא במגל כגון קטניות ומיני ירקות הרי זה לקט והוא שאמרו בספרי קציר אין קציר אלא בקוצר עוקר מנין תלמוד לומר לקצור תולש מנין ת"ל בקוצרך ולשון עקירה הוא שעוקר השורש עמו ותלישה הוא שתולש שלא עם השרש:

בסדר זרעים התבאר שכל דבר שיש בו חמשה דברים חייב בפאה והם שהוא אוכל וגדולו מן הארץ ונשמר ולקיטתו כלו כאחד ומכניסו לקיום אוכל למעוטי סטיס פאה והם זרעים שאין ראויין לאכילה וכל שכיוצא בהם גדולו מן הארץ למעט כמהין ופטריות נשמר למעט זוכה מן ההפקר לקיטתו כאחד למעט את התאנים וכיוצא בהם שאין גמר בשולן בא כאחד כזיתים וענבים מכניסו לקיום למעט את הירק:

השומים והבצלים אע"פ שהם ירק חייבים בפיאה שהרי מיבשין אותם ומכניסין אותם לקיום:

התבאר גם כן במסכת זרעים שאין מניחין משדה זה על חברתה ושדה אחד שהיה נחל בתוך השדה עובר בין שני קצותיו או דרך רחב ארבע אמות הרי אלו מפסיקין ונעשה השדה שנים ומניחין פאה בכל אחד מהם ואינו מניח מזה על חברו אע"פ שהשיעור שוה היה מין אחר של זרעים מפסיק בין שני הקצוות או אילנות ושני הקצוות זרועים מין אחד יום צדדין שהוא מפסיק ויש צדדין שאינו מפסיק כמו שיתבאר במקומו:

מעתה ערוגות של בצלים הזרועות בשדה אחד שהירק מפסיק ביניהן בין ערוגות לערוגות אינו מניח פאה על הבצלים אלא במקום אחד אע"פ שהירק מבדיל ביניהם ועושה אותן מיוחדין ערוגות ערוגות:

מה שביארנו שאין חיוב ראשית הגז אלא בחמש צאן יש פוסקים בארבע ולא יראה כן:

מה שאומרין בכל התלמוד הלכה כדברי המכריע צדדין יש בו והוא שאמרו אין הכרעת שלישי מכרעת והיאך הוא ענין זה מקצת גאוני ספרד כתבו שכל זמן שאין המכריע גדול מן המוכרעים הוא קורא אותה הכרעת שלישי וקורא אותו שלישי לשון נקיה כלומר שאין לנו בו אלא שהוא גוף אחר לא שנצטרף לכוף עצמנו לקבל את דבריו אבל כשהמכריע גדול מן החולקים ראוי לקבל את דבריו והוא הנקרא מכריע ואע"פ שהדברים נאים אין הדברים נראין כן לענין פי' אלא הכרעת שלישי הוא שזה מחדש דעת שלישי שלא כזה ושלא כזה אע"פ שהוא ממוצע בין שניהם כגון ראשית הגז שבית שמאי מחייבים בשתים ובית הלל בחמש ובא המכריע ואמר בארבע אין זה הכרעה לדבריהם אלא שהוא מחדש דעת שלישי שלא כאחד מן החולקים ואין זה מכריע אלא חולק אבל הכרעה גמורה היא כשהוא תופס דברי האחד בדרך אחת ודברי השני בדרך אחרת המשל בזה נציע דרך הצעה שיהיה המחלקת בין בית שמאי ובין בית הלל כך שבית שמאי אומרים שחייב ראשית הגז בשתים בין לישראל בין ללוי והיו בית הלל אומרין שאין חיובה אלא בחמש בין ישראל בין ללויים והיה המכריע אומר בישראל בשתים ובלוי בחמש היינו אומרים שהלכה כדברי המכריע שהרי פטור שתים בישראל היו בו הלל יחיד אצל רבים וחיוב שתים ללוי היה בו שמאי יחיד אצל רבים וכן כל כיוצא בזה שמא תאמר והלא אף בכיוצא בזו אנו מוצאין שקוראה הכרעת שלישי שלא להכריע שהרי אמרו חבית תרומה שנתגלתה הואיל ואין היין ראוי לשתייה בית שמאי אומרים תשפך מיד ובית הלל אומרים תעשה זלוף ואמר ר' ישמעאל בר' יוסי אני אכריע בבית תשפך בשדה תעשה זלוף ואמרו לו אין הכרעת שלישי מכרעת יפה שאלת אלא שגדולי הרבנים מפרשים שאף זו סברא מחודשת היא ולא הכרעה שאלו הזכירו בית שמאי ובית הלל במחלקתם בית ושדה והוא שיאמרו בית שמאי בין בבית בין בשדה תשפך ויאמרו בית הלל בין בבית בין בשדה תעשה זלוף והיה המכריע אומר בבית כדברי בית שמאי ובשדה כדברי בית הלל היה זה מכריע גמור אבל מאחר שלא הזכירו מחלקתם בית ושדה אלא סתם ובא המכריע וחדש ופרט דברים אלו אין זה הכרעה אלא מחלקת שאין הכרעה אלא במי שאומר הלכה כפלוני בזו שהזכיר ולא בחברתה שהזכיר והלכה כפלוני בזו שהזכיר ולא בחברתה שהזכיר וכיוצא בה בפרק כהן גדול ונזיר בשמועת חצי קב עצמות וחצי לוג דם וכו' שמקצתם היו אומרים חצי קב וחצי לוג לכל ר"ל שמטמא בין לתרומה וקדשים בין לנזיר ועושה פסח רובע קב ורביעית לא לכל ר"ל שאינו מטמא אף לאחת מכלם ומקצתם היו אומרים אף רובע ורביעית לכל ובית דין של אחריהם הכריעו חצי לכל רובע ורביעית לתרומה וקדשים ולא לנזיר ועושה פסח ואמרו להם אין הכרעת שלישי מכרעת כלומר הואיל והראשונים לא הזכירו בדבריהם לא תרומה וקדשים ולא נזיר ועושה פסח ומ"מ דבר זה שנתגלגל בידינו הלכה הואיל ואסור בשתיה ישפך ויש גורסים בזו חבית יין של תרומה שנטמאת ופסקו בה שקוברין אותה: