מאירי על חולין רכט

מעשה שבת כגון המבשל בשבת וכיוצא בו אע"פ שנתחייב העושה בנפשו מעשה שלו מותר על הצדדין שביארנו בפרק ראשון:

חורש בשור ובחמור אע"פ שעבר לא נאסרו הבהמות וכן לא נאסר לזרוע במקום שנחרש וכן חוסם פי פרה ודש בה לא נאסרה הפרה ולא התבואה שנידושה:

בהמה שרבעה או שנרבעה אסורה לגבוה וכן כלאים ומחוסר זמן אבל נעבדה בה עבודה כגון שנעשה בה מלאכה בשבת מותרת אף לגבוה:

אע"פ שכלאי זרעים אסור לזרען אם עבר וזרע אע"פ שהוא לוקה בארץ ישראל מותרין באכילה אף לעובר וכן המרכיב אילנו כלאים וכן המרכיב שני מיני בהמות היוצא מהן מותר אבל כלאי הכרם אם זרעו בארץ ישראל הרי הכל אסור בהנאה ואותו ואת בנו ששחטן כבר התבאר שהם מותרין באכילה:

שלוח האם מעל הבנים מצוה כמו שיתבאר נטל האם והבנים ובא לבית דין והזהירוהו לשלח את האם ושלחה וניצודה ביד אחר מותרת ואע"פ שנעשית בנטילתה עבירה שלא אמרה תורה שלח לתקלה:

יש אומרים מכח סוגיא זו שכל שנעשה בגופו עבירה חוץ מדברים אלו שהזכרנו הרי הוא באיסור אכילה ואפי' נעשה על ידי גוי וקשה להם אכילת התרנגולים המסורסים שפשט היתרם ומ"מ יראה לקצת מפרשים שאין סוגיא זו שנויה דרך פסק ומכאן סמכו לומר שאע"פ שהסירוס נאסר אם עבר וסירס או שנסתרס ביד גוי מותר המסורס באכילה אע"פ שנעברה בו עבירה: