מאירי על חולין ריח

כבר ביארנו על הכחל שאסור לבשלו בלא קריעה וטיחה אף בפני עצמו קרעו וטחו בכותל או סחטו בדרך אחרת מותר לבשלו בין בפני עצמו בין בתבשיל עם בשר שאין אחר קריעה וטיחה כלום בשלו לאחר מליחה בלא קריעה וטיחה אם לבדו ר"ל בלא בשר מותר אלא שהדבר נאה שיהא קורעו לאחר בשולו להפליט המעט שבשלו בתוכו מן החלב כמו שביארנו ואם בבשר אסור עד שיהא במה שבקדרה ששים כנגד כל הכחל וכחל מן המנין כמו שביארנו בפרק גיד הנשה רצה לאכלו צלי מותר בלא קריעה וטיחה ויש מצריכין קריעה לזוב דרך בה החלב וכן כתבו גדולי המחברים וכן ראוי להורות לכתחלה ומ"מ בדיעבד מותר ואין צריך לקרעו אחר צלייתו:

זהו דרך הישר שבדין הכחל ושטת הסוגיא לדעת זה ביאור המשנה כמו שביארנוהו וכן לישנא קמא דרב דאמר אינו עובר עליו ומותר ואחר כך אמרו אמר ליה ר' אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול והקשו מאי קמ"ל מתניתין היא ותירץ דלא בעינן שתי וערב אי נמי לקדרה ופירושה דר' אלעזר אשמעינן בקריעה דמתניתין דלא בעינן שתי וערב ודלא כרב יהודה דפירשה בשתי וערב ובטיחה אי נמי דמודה הוא בקריעה דכרב יהודה בעינן אלא דמתניתין לא אשמעינן אלא לבשלו בפני עצמו ואתא איהו ואשמעינן אף לקדרה ר"ל עם תבשיל של בשר דקדרה סתם תבשיל של בשר משמע וכמו שאמרו בחתיכת בשר שנפלה עליה טפת חלב אם יש בקדרה בנותן טעם וכו' ובפסח ראשון בשמועת תנור שהסיקו וכו' האי קידרא וכו' שפירושו תבשיל לשטת קצת מפרשים כמו שביארנו שם וודאי מקריעה כרב יהודה פסקינן הא לקדרה הלכה כר' אלעזר דהא לא פליג איניש בהדיה ולמדנו עכשיו דין בשולו שבלא קריעה אסור לכתחלה אף בעצמו ובדיעבד בעצמו מותר ושבקריעה אף בהדי בשר מותר וחזרנו ללמוד דין צלי מאיתתיה דרב נחמן דאמרה ליה לרב נחמן כל דאסר רחמנא שרא לן כיוצא בו אסר לן דמא שרא לן כבדא אסר לן חלב בהמה שרא לן חלב חיה וכו' בעינא למיטעם טעם בשר בחלב ואמר להו רב נחמן זויקו לה כחלי ומלת זויקו ענינה צלי אלא שהיא משותפת לדבר הנפוח מלשון הני זוקני ארמאי כלומר צלו לה כחל בלא שום קריעה וטיחה אלא נפוח כמו שהוא ואז תטעום בשר בחלב למדת שלא מצא דרך להתירו בלא קריעה אלא בצלי שאלו היה מותר כן בבשול ודאי היה אומר שיבשלוהו לה כמו שהוא וישאר עוד שם ממנה וכן למדת שבצלי אינו צריך קריעה כלל והקשו לו והא קתני במתניתין קורעו ותירץ ההיא לקדרה כלומר שטעון קריעה אף לבשלו בעצמה והאי דאקשי בתר הכי והא קתני שבשלו מבריתא קא מקשי דקתני כחל שבשלו בחלבו מותר כלומר שלא מצא כאן שום היתר לכתחלה בלא קריעה והאי תנא ודאי אהיתרא קא מהדר ואי איתא דאית בה בשום צד היתר לכתחלה היה לו לומר כחל מותר לצלותו בחלבו ותירץ הוא הדין בלכתחלה כלומר הוא הדין שאם רצה היה יכול ללמוד בו היתר לכתחלה והוא בצלי אלא דמשום דאיצטריך לאשמועינן איסור אף בדיעבד בקיבה שבשלה בחלבה נקט היתר בדיעבד בכחל שבשלו בחלבו ולאו דקאמר הוא הדין דלכתחלה בבשול בפני עצמו דהא ודאי אסור לכתחלה כמו שכתבנו ולמדת שמה שאמרו למטה כחלא תותי בשרא שרי עילוי בשרא אסיר לכתחלה ובדיעבד מותר כמו שיתבאר בלא קריעה הוא ויש מצריכין אף בזו קריעה מועטת וכמו שכתבנוה בשם גדולי המחברים בכל צלי ויש מפרשים לשטתם מאי דאמר ר' אלעזר קרע לי ואנא איכול בצלי והיינו דקאמר דלא בעינן שתי וערב ולא פליג אדרב יהודה דאיהו לבשול קאמר ודקאמר בתר הכי לקדרה אתיא נמי כדפרישנא והלכה כשתי הלשונות ודרב נחמן דאמר זויקו לה כחלי פירוש בקריעה כל דהו ומ"מ גדולי הרבנים מחמירין בה הרבה לומר שאין לו תקון לעולם לבשלו עם בשר אבל לצלי ולבשלו לעצמו צריך קריעה שתי וערב והם מפרשים משנתנו בצלי וקאמר קורעו כדי להפליט החלב שיפול לארץ ומתוך כך לא קרעו מותר שמה שנשאר בתוכו חלב שחוטה הוא ואע"ג דחלב שחוטה מדרבנן מיהא אסור דוקא בפירש אבל לא פרש אף מדרבנן שרי הא לקדרה אף בעצמו כל שלא קרעו אסור אף בדיעבד ואפי' קרעו בסוף שהרי פרש חלבו לתוך הקדרה וחזר ונבלע בכחל ובריתא דכחל מבשלו פירושה שצלאו מלשון ויבשלו את הפסח:

ומה שאמרו כיצד קורעו וכו' שתי וערב וכו' פירושה אפי' לצלי ולכתחלה ור' אלעזר דאמר קרע לי פירושו בצלי וקריעה כל דהו ופליג אדרב יהודה ולית הלכתא כותיה אלא כרב יהודה ודקאמר אי נמי לקדרה פירושו בקריעה שתי וערב ולקדרה בלא בשר אלא בעצמו אבל בבשר אסור בכל ענין והיינו דאמרינן כחל בששים וסתמא קאמר אפי' קרעו וענין זויקו לה כחלי פי' לצלי ובקריעה כל דהו כלישנא קמא דר' אלעזר ואקשו ליה מקורעו דמתניתין דמשמע קריעה גמורה ופירשה לקדרה בלא בשר ואקשי ליה מבריתא דכחל שבשלו בחלבו ואף כשתפרשהו שצלאו מ"מ דוקא דיעבד ובקריעה כל דהו ותירץ דהוא הדין תחלה ולית הלכתא כותיה ומ"מ בקדרה של בשר אסור לעולם יש מפרשים לכתחלה ויש מפרשים אף דיעבד ואחרוני הרבנים הולכין בשטה אחרת שכל עצמו אף בקדרה אינו צריך כלום או שמא בקריעה כל דהו ומפרשים במשנתנו קורעו לקדרה בהדי בשר ור' אלעזר מתיר בקריעה כל דהו ולית הלכתא כותיה ואין גורסין בו אי נמי לקדרה וזויקו לה כחלי פירושו בקדרה ובעצמו ובקריעה כל דהו או שלא בקריעה כלל לדעת ראשון שבשיטה זו ואקשו ליה מקורעו דמתניתין ופירשו בקדרה עם בשר ותו אקשי ליה מכחל שבשלו בחלבו וודאי מדקתני הכי בעצמו קאמר ואפי' הכי דוקא דיעבד אם בלא קריעה כלל אם בקריעה כל דהו למר כדאית ליה וכו' ותירץ דהוא הדין לכתחלה אלא שקשה לפרש קריעה כל דהו בקדרה מה מועילה והא מ"מ הואיל ולא יצא חלבו נפלט הוא בקדרה ומתבשל בו אלא שעקר הדברים כמו שכתבנו בשטתנו:

הכחל צריך מליחה להפלטת הדם כשאר הבשר וכן הדין בכל שומן שבגוף:

קיבה של טלה או של עגל שיונקין ונמצא חלב שינקו כנוס בתוך קיבתם ובשלוה בחלבה חכמי האחרונים אסרוה ומה נשתנה זו מדין כחל מפני שהכחל אין החלב כנוס בתוכו אלא מובלע ואף במיניקה אינו כנוס בו כל כך והקיבה הרי החלב כנוס לתוכה ומ"מ גדולי המחברים התירו מפני שאין זה אלא כפרש בעלמא ולמטה יתרחבו בה הדברים:

בימי חכמי התלמוד כשהיו אוכלין צלי היה דרכם שהיו מכניסין ראש השפוד בתוך פי התנור שהיה למעלה כנגד שמי קורה מעתה רצה לצלות כחל הראוי לצלותו לבדו עם בשר בשפוד אחד עושה לכתחלה ובלבד שיהא הכחל למטה בראש השפוד שלא יהא החלב היוצא ממנו זב על הבשר ואין חוששין שיהא חום השפוד מוליך זיעת החלב לבשר שלמעלה ממנו כנגד הזנב ואפי' היה שפוד של מתכת שנאמר עליו חם מקצתו חם כלו ואם הניח הכחל למעלה והבשר למטה מותר ומ"מ לכתחלה אסור ולא הותר בדיעבד אלא מפני שאי אפשר לחלב הכחל ליתן טעם כל כך בבשר וכל שכן בכאן שהיא זבה לאלתר והואיל ואינה אלא מדברי סופרים הקלו בה בזמן הזה שאין דרך השפודים להניחם בדרך זה אלא על צדם אם נותן על לבו שלא להטותם זה על זה מותר לכתחלה ומ"מ ראוי להזהר פעמים שאדם מגביה את השפוד מצד זה או משפילו ואינו נותן על לב ואם עשה מ"מ מותר:

מכח שמועה זו הורו חכמי הדורות שמותר לצלות כחל בשפוד שצלו בו בשר או בשר בשפוד שצלו בו כחל אף לא בקריעה וכן לחתכו בסכין שרגילין לחתוך בו בשר וכן להעלותו חם בכלי שאוכלין בו בשר וכן בשר חם בכלי שאכלו בו את הכחל חם ואפי' ליתן בשר חי על גביו ויש נוהגים איסור בקצתם:

מליחת הכחל עם הבשר יש מדמין אותו לצלי ממה שאמרו על מליח שהוא כרותח של צלי ואחר שכן מותר למלחו לכתחלה עם הבשר ובלבד שיהא נותן הכחל למטה והבשר למעלה אבל נתינת הבשר למטה והכחל למעלה אסור לכתחלה ומותר בדיעבד וכן הורו גדולי הדור: