מאירי על חולין רט

והדר אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבנה וסתם אמרה אפי' בעוף ואף בקנוח ורב אחא שאלו בשר שבין השנים מהו ומתוך כבודו לא רצה להקשות לו אלא דרך שאלה כלומר שהקנוח ודאי מעביר הוא שמנינות הנדבק בחיך ונמצא שאין עוד לחוש אלא לבשר שבין השנים שאינו סר בקנוח ובשר זה מי מיקרי בשר והשיבו שבודאי נקרא הוא בשר ומתוך כך צריך לשהות ולא מצינו בשהייה זו פחות משיעור שבין סעודה לסעודה והוא שש שעות או קרוב לזה שבשיעור זה נתעכל אף במקומו ואינו קרוי עוד בשר ומה שאמרו למטה במה שאמרו מים אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל כלומר שאין הנטילה אלא לנקיות אבל בין תבשיל ר"ל של בשר וגבנה חובה ואתה סבור לומר שמאחר שהקדים תבשיל לגבנה ודאי של בשר אכל תחלה ואפי' הכי שרי למיכל גבינה בנטילה והוא הדין לקנוח אין זה כלום שרב נחמן לא הקפיד בין לשון תבשיל לגבנה ללשון גבנה ותבשיל שאלו היה מדקדק בכך אף הוא היה אומר בין בשר לגבנה שלא בא הוא עכשיו ללמד דין הקדמת גבנה לבשר או בשר לגבנה שסומך הוא על דברי רב חסדא אלא שבא ללמד דין הנטילה אם רשות אם חובה ודרך בני אדם להזכיר את החשוב תחלה אע"פ שנאכל אחרון הואיל ואינו מכוין לעקרי השמעת אותו ענין או שאין הכונה אלא בין תבשיל דהשתא לגבנה דמעקרא ועל הדרך שאמרו בנסח על ידי חפה וקדושין שפירושו חפה דבתר קדושין ואם כדבריך היה לו להקשות מדבריו לרב חסדא או מדברי רב חסדא לדבריו והרי אגרא הקדים עוף לגבנה ודאי בקדימת גבנה אמרה כמו שהכרענו ממה שסמך לו דברי רב יצחק:

זהו עקר הדברים והשכל עוזר בה שמאחר שאיסור גבינה אחר בשר הוא מדין בשר השנים מה לי עוף מה לי בהמה והלא אף הוא נכנס ונתחב בין השנים כבשר הבהמה והרי הוא בשר גם כן אלא שאיסורו מדברי סופרים ועוד ראיה שלא הקפידו בהקדמתם שהרי אמרו לרב יצחק והא תני אגרא עוף וגבינה וכו' עוף וגבנה אין בשר וגבנה לא והרי הוא ודאי גבנה אכל תחלה וקרו לה בשר וגבנה ואע"פ שאף רב חסדא במה שאמר אכל גבנה מותר לאכול בשר סתם אמרה ולא הזכיר קנוח ונטילה בזו כבר למדנוה מאגרא ורב יצחק וסמך בה לומר על הצדדין שהזכרנו אבל מה שאמר אכל בשר אסור לאכול גבנה שלא הוזכר אלמלא שבכל צד נאסר לא היה לו לסתום וזהו שר' אסי שאל מר' יוחנן כמה ישהא בין בשר לגבנה כלומר שפשוט היה לו שאין תקון באכילתו עד שיפקע שם בשר ממנה ואע"פ שהפכו השאלה לכמה ישהא בין גבינה לבשר לתשובתו של ר' יוחנן הפכוה כלומר שלפי תשובתו אין לה מקום אלא בכך והרי לפי דרכנו למדנו שדברי רב חסדא מכוונים שהרי הקשו מדבריו לר' יוחנן ומה שפירש ר' יוחנן ולא כלום פירושו שאין הענין בשהייה אלא בקנוח ונטילה אבל בשר ואחר כך גבינה ודאי צריך שהייה:

ועוד אני חוזר ללשון בין תבשיל לגבינה שהלשון בא בכוון שהוא בא ללמד כשהוא בא ליטול לצורך התבשיל וכאלו הוא אומר בין תבשיל זה שהוא בא ליטול עליו לגבנה דמעקרא וראוי היה להקדים את שעליו הנטילה באה וכן אתה יכול לפרש בעוף וגבינה דאגרא ובמה שאמרו לרב יצחק אבל בשר וגבנה לא והרי שנתישבו כל השמועות לשטתנו ואף הלשון מסייענו שלשון קנוח אינו נופל על בשר התחוב בין השנים שאינו סר בקנוח אלא על שמנינות או פרורין שבחיך והוא עקר הדברים ומ"מ אחרוני הרבנים מפרשים על מדותיהם ומקילין לאכול גבנה אף לאחר בשר בהמה ולאלתר בקנוח הפה ובנטילה אם הוא בלילה או בקנוח הפה לבד אם הוא ביום ואחר עוף בלא קנוח ונטילה אפי' בלילה ולאכול אף בשר בהמה לאחר גבנה בלא שום קנוח אלא בנטילה אם הוא בלילה והם מפרשים זו של אגרא בעוף תחלה ומותר לאכול אחריו גבנה בלא שום קנוח ונטילה כלל אפי' בלילה ורב יצחק אכל גבנה תחלה ואחר כך בשר בהמה בלא קנוח ובלא נטילה אלא שהיה מצריך נטילה בלילה משום ידיו אבל קנוח לא צריך שהגבנה בפה מתעכלת היא לשעתה ורב חסדא שאמר אכל בשר אסור לאכול גבנה פירושו אלא בקנוח ונטילה בלילה או קנוח לבד ביום ואם שהה שש שעות אין צריך כלום אף בגבינה שאחר בשר בהמה ואף בלילה ומה שאמר אכל גבינה מותר בבשר פירושו בלא קנוח ונטילה אלא שאם הוא בלילה צריך נטילה וכמה קשים לפרש דבריהם שאם כן מה הקשו לרב יצחק מדברי אגרא והלא רב יצחק גבנה אכל תחלה ועוד מה הקשו לר' יוחנן על מה שאמר ולא כלום מדברי רב חסדא והא רב חסדא לא מצריך שהייה כלל אלא קנוח ונטילה ועוד היאך אמר רב חסדא אסור סתמא ועוד אם אין צורך לקנוח אלא בבשר ואחר כך גבנה היאך הביא מחלוקת בית שמאי ובית הלל בקנוח אחר מעשה של רב יצחק שאכל הגבנה תחלה והיה לו להביאה אחר דבריו של רב חסדא אלא ודאי דברים זרים הם ולא הביאם לכך אלא מה שראו בדברי רב נחמן אבל בין תבשיל לגבנה לא וכבר ביררנו שאין הכרח בכך ואע"פ שהם מחזיקים את דבריהם לומר שהתלמוד מקפיד בלישני כמו שדקדקו בסוגיא זו בכמה ישהא בין בשר לגבנה והפכו בו בין גבנה לבשר אינו כלום שבזו הוא עקר מה שהיה הוא בא ללמדו והוצרך לדקדק בו מה שאין כן בזו וקצת רבנים מודים לשטתנו בכל עניני בשר בהמה אלא שחולקים בעוף לומר שדברי אגרא בעוף תחלה נאמרו שאין אדם אומר עוף וגבנה נאכלים במה שצריך לפרש שאין נאכלים אלא גבנה ועוף ואנו כבר יישבנו הלשון שהזכירו תחלה מפני שהוא בא לאכל עכשיו וכן הדבר מוכרח ממה שהביא אחריו דברי רב יצחק שהיה גבנה ואחר כך בשר וכן שאמרו בלשון הקושיא הא בשר וגבנה לא כלומר אם בא לאכול בשר בהמה אחר גבינה וכן מעקר מה שהקשו לו מדברי אגרא ואע"פ שהם דוחקים לתרץ דהכי קא מקשי והא תני אגרא עוף וגבנה נאכלין ר"ל בכל ענין הא בשר וגבנה אסורין בכל ענין דאי לאו הכי הוה ליה נמי לאשמועינן בגבנה ואחריה בשר בהמה מ"מ דברים דחוקים הם ואין ראוי לסמוך עליהם וכל שכן במקום קולא וכנגד הסברא והשכל כמו שביארנו:

ויש חולקים לשיטתנו לפרש בדברי רב נחמן בתבשיל שאין בו בשר בעין אלא שאין בו טעם בשר כגון שנתבשל בו בשר שמותר לאכול גבנה אחריו אלא שצריך נטילת ידים ומדקדקים אותה מדנקט תבשיל ולא נקט בשר ואף גדולי המפרשים כתבוה כן בקצת הגהותיהם ואין צורך בכך שכל שלא אכל מן הבשר עצמו אוכל הוא אחריו גבנה בלא כלום אלא שקצת קדמונינו מוחים בתבשיל של חמין מפני שהבשר נימוח ומתמסמס ומתערב ממנו בעין בתוך התבשיל ומה שהביאו הם ראיה לדעתם ממה שאמרו בפסיקאתא בפרשת עשר תעשר שאמר הקב"ה למלאכים תינוק שבישראל מקיים את התורה יותר מכם שאם באים לאכול בשר בחלב אינו אוכל מן החלב עד שרחץ ידיו מן הבשר אינו כלום חדא דאין משיבין בהגדות ועוד דההיא בקטן נאמרה ודרך חנוך:

ויש מפרשים בה דדוקא קטן שאין כח בו לשהות שש שעות וסעודותיו תכופות זו לזו ועכולם ממהר הן באיסטומכא הן בין השנים ומקילין מזו לומר שלא ליתן שיעור שש שעות אלא כל שהפסיק בסעודה זו וקבע לאכול פעם אחרת אפי' בתוך שש שעות שהרי לא הוזכרו כאן שש שעות אלא מסעודתא לסעודתא ואע"פ שאין הדברים נראין מפני שסתם מסעודה לסעודה סתם קאמר שהוא כשיעור שש שעות מיהא לגדול ושאם לא כן נתת דבריך לשיעורין מ"מ בעוף מיהא יראה לי לדון כן מפני שהוא נקל להתעכל ולהפקע שם בשר מעליו יותר משאר בשר:

קנוח הפה שאמרנו אינו צריך אלא שיאכל פת או דבר אחר כדי שיבלע עם אותו אוכל כל פירורי הגבנה הנמצאים בפיו וכל דבר כשר לכך חוץ מקמח וירקות ותמרים שהן מחליקין את הפה ומדביקין הפירורין לחיך ואינם מנקים את הפה (ומדביקים הפירורין לחיך ואינן מנקין את הפה) מהם ואם רצה להדיח את הפה ביין או במים די לו בכך:

תלמיד חכם אע"פ שראוי לו להיות תורתו קבע ראוי לו להיות מפנה שעה אחת ביום ליתן בה לב לעסקיו ונכסיו דרך הערה אמרו אמר שמואל אנא לגבי הא מילתא חלא בר חמרא אנא דאלו אבא צייר נכסיה תרי זימני ביומא ואלו אנא חדא ביומא וכן אמרו דצייר נכסיה משכח איסתרי:

כבר ביארנו בסוף מסכת ברכות שחייב אדם ליטול את ידיו קודם שיאכל ושיש בסעודה חמש נטילות הראשונה נקראת מים ראשונים והיא לכל מי שרוצה לאכול והוא מצוה השניה מים אמצעיים והיא נטילה הבאה בין תבשיל לתבשיל אפי' שניהם של בשר מדרך נקיות והיא רשות השלישית נטילה שבין גבנה לבשר על הדרך שביארנו והיא מצוה רביעית נטילה למברך ברכת המזון לכל מי שאכל דבר לח או דבר המזהם את הידים אף על פי שלא אכל מלח שאין לחוש ממלח סדומית והיא מצוה חמשית נטילה שאחר סעודה למי שאכל מלח שמא היו קורטין של מלח סדומית מעורבין בה ויגעו ידיו במלח ואחר כך יהו ידיו נוגעות בעיניו ויזיקו להם ונטילה זו אינה מצוה אלא חובה לשמור עצמו מן ההיזק נמצאו חמש נטילות בסעודה שלש של מצוה ואחת של רשות ואחת של חובה הראשונה נקראת בלשון תלמוד מים ראשונים ושתים שבהן קרויות מים אמצעיים ושתים שבהן נקראות מים אחרונים מי שלא היה לו מים אלא נטילה אחת נוטל מים ראשונים שקודם סעודה ונטילות אחרות נדחות ויש אומרים שמצניעין לאחרונה ואוכל הוא במפה מפני הדחק ואין הדברים נראין:

מים ראשונים ניטלין בין לתוך הכלי בין על גבי קרקע מים אחרונים אין ניטלין אלא לתוך הכלי ויש פוסקין כלשון אחרון ומתירין אף שלא לתוך הכלי ובלבד שלא על גבי קרקע אלא על גבי עצים או תבן וכיוצא באלו: