מאירי על חולין יט

השוחט צריך שיבדוק סכינו קודם שישחוט שמא פגומה היא ואין שחיטה בפגימה אלא קריעה ואפי' דעתו לבדוק אחר שחיטה שהרי כתוב ושחטתם בזה וכן שכל ששוחט בלא בדיקה מכניס עצמו לספק בל תשחת ועוד שהרי על סמך בדיקה שאחר שחיטה אין לו לברך ומ"מ אם שחט בלא בדיקת סכין בודקו לאחר שחיטה ואם נמצאת סכינו יפה שחיטתו כשרה אע"פ שעבר שחט בלא בדיקת סכין ונאבד הסכין אחר השחיטה הרי זו נבלה שסתם סכינים אינם מתוקנים וחזקה פגומה היתה וכמו שאמרו בהלכה ראשונה בתירוצו של רב אשי שהעמיד משנתנו בישראל משומד ובבודק סכין ונותן לו וכלן ששחטו אהייא אי אישראל משומד אי איתיה לסכין ליבדקיה אי ליתיה כי אחרים עומדים על גבן מאי הוי דילמא בסכין פגומה שחט כלומר דהא לא טרח וסתם סכינים אינם מתוקנים ואם היתה סכין זו מיוחדת לשחיטה וכבר בדקו פעם אחרת אף לזמן מרובה והצניעו הרי סכין בחזקתו ואע"פ שלא בדקו עכשו קודם שחיטה ואבד הימנו לאחר שחיטה מותר הא אם לא הצניעו אין כאן חזקה מפני שהסכין להשתמש הוא עשוי והואיל והותרה הרצועה להשתמש הפגימה מצויה בו לאלתר:

בדק הסכין דרך חדה ולא על צדדיה ושחט יבדוק ואם נאבד מגדולי המפרשים מכשירין לא נאמרה לדעתם בדיקת צדדין לפסול בדיעבד ויש חולקין בדבר:

בדק את הסכין ושחט מן הדין אין צריך לבדקו אחר שחיטה העמד סכין על חזקתו בין אחר שחיטת בהמה אחת בין אחר שחיטת בהמות הרבה וכמו שביארנו בשחיטת משמד לתאבון שאם בדק סכין ונתן לו אין צריך לבדקו אחריו ואילו היה טעון בדיקה אחריו לא היינו סומכין עליו אלא אין צריך בדיקה כלל אא"כ רוצה לשחוט אחריה וראיה לדבר ממה שאמרו רב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא ולא אמר בתר כולהו אלמא בתר שחיטת בתריתא לא צריך ועוד שאלו כן היה לו לומר השוחט צריך שיבדוק את הסכין כדרך שאמרו השוחט צריך שיבדוק בסימנים ואע"ג דאיכא למימר דהאי דלא אמר הכי משום דלא פסיקא ליה דהא רב חסדא פליג עלה מ"מ לו היה צריך כן לכתחלה אף רב חסדא היה מודה בה לכתחלה הילכך מן הדין אין צריך בדיקה אחר שחיטה כלל וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם בהסכמת חכמי דורם ומקצת גאוני אחרונים שבספרד היו אוסרים ואומרים שלא יצאה הבהמה מחזקת איסור עד שיתברר שנשחטה ואין בירור אלא כשנבדק אחר שחיטה וכן נשאו ונתנו בה הרבה עם גדולי המפרשים וסוף הדברים כל השמועות מכריעות שאינו צריך אלא שהגאונים הצריכו בכך מפני שהוא עלול להפגם כדרך שאמרו בבדיקת הריאה הא כל שאבד הסכין קודם שבדק אפי' שחט כמה בהמות כלן מותרות:

בדק סכינו ושחט ולאחר שחיטה חזר ובדק ומצאה פגומה או שלא היה מצריך עצמו לבדקו אחר שחיטה ובמקרה נמצאת פגומה אם לא שבר עצמות אחר שחיטה קודם בדיקה זו פסולה אומרין בעור נפגמה ופגומה היתה בשעת שחיטת הסימנין ואם שחט כמה בהמות פוסלין את כולן אומרין בעור הראשונה נפגמה ואפי' היתה סכינו ארוכה הרבה מ"מ חוששין שמא בפגימה שחט:

שבר בה עצמות הואיל והסכין היה בחזקת כשר תולין בהם וכשרה ואפי' שחט כמה בהמות ואחר כלן שבר בה עצמות תולין בהן ומכשירין את כלן ואפי' לא היה בסכין אלא שיעור שחיטה שאין בו ספק שחיטה בפגם מ"מ תולין בהם לא שבר בה עצמות אלא שנגע אחר שחיטת הסימנים בעצם המפרקת וחתך בה וכן ששחט בהמות הרבה ובשחיטת האחרונה נגע בעצם המפרקת וחתך בה כגון שהוליך והביא עליו יש אומרים הואיל וחתך בה תולין בו להכשיר ויש מחמירין הואיל ועצם זה רך הוא אין הפגימה מצויה בסבתו אפי' בחתך ר"ל שהוליך והביא עליו וכן נראה מן הגמרא שהרי אמרו הלכתא כרב הונא בלא שבר והעלו בה אע"פ שרב חסדא חולק בה לתלות בעצם דמפרקת ור"ל שרב הונא אינו תולה בעצם של מפרקת אפי' חתך בה ומפני שהוא רך ואין פגימה מצויה בו וכל שכן בנגיעה לבד בלא חתך שאין תולין בו כלל ויש מפרשים הטעם מפני שכל שהוא דרך הולכה והובאה אין מצוי ליפגם ואפי' הוליך והביא בעצמות דעלמא בדרך זו אין תולין בהם דדוקא שבר והוא שמכה עליהן בכח קצת אלא שיש לחלק בזו בשאר עצמות ולאו דוקא שבר אלא כל שהוליך והביא בהן וחתך בהן מעט שבר הוא קרוי ומ"מ אלו שתולין בעצם דמפרקת מביאין ראיה לדבריהם ממה שאמר רב חסדא אימר בעצם דמפרקת כלומר אע"פ שאינו ודאי הא כל שהוא ודאי אף רב הונא מודה וכן נהגו בנארבונאה אף בעוף כל שאומר ברי לי שנגעתי ומ"מ יש מפרשים באימר זה שהוא לשון ודאי כדרך שאמרו בפרק שלישי ספק שונרא ספק כלבא אימר כלבא וכן לענין דינין אימר צררי אתפשה:

יש צדדין בנגיעת עצם המפרקת שמקצת מפרשים תולין בה להחמיר והיא במה שביארנו שאם בדק קודם שחיטה ושחט כמה בהמות ונאבד הסכין אחריהן או ששבר עצמות אחר כלן שתולין להכשיר אם נגע בעצם מפרקתה של אחת מהן תולין בה לפסול כל שנשחט אחריה וכן הורו חכמי הדורות ודוקא בשחתך בה כמו שביארנו ויש חולקין באחת מהן והוא בנאבד הסכין ולשטתנו הואיל ואין תולין בו להקל אין תולין בו להחמיר מאחר שאם שחט כמה בהמות ונמצאת הסכין פגומה אחריהן כלן פסולות כמו שביארנו ראוי לאדם לבדוק הסכין בין בהמה לבהמה כדי שלא תיאסר אלא אותה שנמצאת פגומה הסכין אחריה לבד וצריך שתדע שזו אינה אלא עצה טובה שלא יביא לפסול את כל הבהמות ששחט שאלו לא בדק ביניהן ונמצאת פגומה יאסרו כלן והוא שאמרו הוה עובדא וטריף רב יוסף תליסר חיותא ומ"מ כל שאבד סכין ולא בדק כלן מותרות ויש חולקין שלא להתיר אלא הראשונה הא מראשונה ואילך כלן אסורות שכבר יצא הסכין מחזקתו מספק שמא בעצם דמפרקת דראשונה נפגמה ואע"ג דלא קיימא לן כרב חסדא להקל חוששין לו מיהא להחמיר ואם כן זו שאמרו רב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא לאו דוקא לעצה טובה אם תמצא פגומה במקרה אלא שאף אם אבד הסכין כלן אסורות חוץ מן הראשונה ויש מכריעין שאין לומר כן אלא בודאי נגע כמו שביארנו ומ"מ לשטתנו רב כהנא עצה טובה קמ"ל ומה שאמרו לא כרב חסדא ולאכשורי בתריתא דחייה בעלמא היא וודאי כרב הונא אמרה דאי כרב חסדא וליפסול משום נגיעת מפרקת ניתלי באחרונה אלא כרב הונא אמרה ואין תולין במפרקת לא להקל ולא להחמיר:

ולענין ביאור מה שאמרו באותה של רב יוסף כרב חסדא ומשניה ואילך כלומר לתלות בעצם דמפרקת של ראשונה ולחומרא לאסור ממנה ולהלן ובאותה של רב כהנא אמרו לאכשורי בתריתא כלומר שאלו לא בדק תפסל האחרונה לבד אף זו פירושה לאסור מראשונה ואילך אלא מתוך שאמר בין כל חדא וחדא סתמא אינן אלא שתים ובתריתא דקאמר היא שניה וזו של רב יוסף מתוך שהזכיר בה יתר משנים הוצרך לומר משניה ואילך וזו שאמרו אי הכי תיבעי בדיקת חכם פירושו בשלמא אי כרב הונא ולמיפסל קמייתא ומחשש עור בדיקה אחרונה היא ובדיקה שאחר שחיטה אינה צריכה חכם אלא לרב חסדא שהראשונה מ"מ כשרה היא ואין הבדיקה אלא להכשיר את הבאה אחריה שלא תפסל אם תמצא הסכין פגומה אחריה מחשש עצם דמפרקת של ראשונה אם כן בדיקה ראשונה היא ותיבעי חכם ותירץ שלא אמרו בדיקת חכם אלא משום כבוד חכם ואע"פ שאין הלכה כרב חסדא מ"מ זו של כבוד חכם הלכה היא והילכך בדיקות אלו שאנו מצריכין בין בהמה לבהמה אין צריך להראות בהם סכין לחכם שמאחר שאינה מחשש הבריות אלא מכבודו כבר נטל כתרו בבדיקה ראשונה שבאותו מעמד ואף בזו אם רצה למחול על כבודו רשאי כמו שיתבאר למטה בסוגיית המשנה הששית:

כשם שתולין בשבירת עצם כך תולין בכל דבר הדומה כיצד נפלה סכין מידו דרך חדה על גבי סלע או אבן או קרקע קשה הואיל ונודע לו שעל חדה נפלה הרי הוא כשבירת עצם ותולין בה:

כל מה שביארנו בעור ובעצם של מפרקת הן להקל הן להחמיר לא סוף דבר של בהמה אלא אף בשל עוף אע"פ שעורו ועצמיו רכים מ"מ אף הסכין מצוי להפגם על נקל:

נדה שטבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אפי' נתעסקה במין אותו דבר החוצץ אחר טבילה כל היום הרי היא בטומאתה אלא אם כן טבלה סמוך לחפיפה שאם טבלה סמוך לחפיפה אינה צריכה לחזור ולחוף ולטבול ויש אומרי' שטבילה סמוך לחפיפה אינה מועלת אלא שאינה צריכה לחזור ולחוף אבל לא לפטור מן הטבילה ואין זה כלום כמו שנבאר באחרון של נדה בע"ה ואם נתעסקה באותו המין קודם טבילה צריכה לחזור לחוף ולטבול אפי' לא מצאה ואם אמרה ברור לי שלא היה עלי קודם טבילה נאמנת:

ולענין ביאור זה שהקשו ממנה לרב חסדא יש לשאול הרי אף לרב הונא קשיא שהרי זו כל שטבלה סמוך לחפיפה אינה צריכה לחוף ולטבול וסכין זה הרי נבדק קודם שחיטה והוה ליה בדיקת סכין שקודם שחיטה כחפיפה הסמוכה לטבילה והיה לנו להכשיר ואינה קושיא שחתיכת העור לרב הונא הוא כנתעסקה במין קודם טבילה אם לא אמרה לא עלתה לה טבילה בזו שבודאי נתעסק במין הפוגם קודם שחיטה לא כל שכן וכן לענין ביאור מה שנאמר כאן אין ספק מוציא מידי ודאי פירושו אע"פ שהספק אינו סותר את הודאי שהרי בכאן הספק והודאי שניהם באפשר שאף רב חסדא מודה בעור שספק פוגם ספק אינו פגם ושמא פגם בעור והוסיף בעצם ואע"פ כן הואיל והספק אינו מצוי והודאי מצוי הולכין אחר הודאי אפי' לקולא והקשו ואין ספק מוציא מידי ודאי פי' בספק כזה שאפשר שהיה כן אינו מוציא מידי ודאי להחמיר מתיבי טבל ועלה וכו' והא הכא דודאי טבל ספק הוה עליה בשעת טבילה ספק לא הוה עליה ואע"פ כן הספק גובר להחמיר הואיל ואפשר שהיו שניהם ר"ל הספק והודאי שהרי אפשר שטבל ושהיה עליו בשעת טבילה והרבה סוגיות מצינו בתלמוד שנשאו ונתנו בענין ספק מוציא מידי ודאי ולא מצינו שהקשה בה מזו של טבל ועלה והקשו בה משמועות אחרות שלא הקשה מהן בסוגיא זו ואחת מהן לדוגמא הוא שאמר בפסחים אין חוששין שמא גררה חולדה וכו' טעמא דלא חזינא הא חזינן צריך בדיקה ונימא אכלתיה ואמר רבא ודאי שקל מי יימר דאכלתיה הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי והקשה לו מדתניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות אפי' בני יומן הרי הן בחזקתן והא הכא דודאי טבל וספק מעשר וספק מוציא וכו' עד שתירץ דודאי וודאי הוא דחזקה על חבר וכו' אי נמי ספק וספק ומדאמר ר' אושעיא מערים אדם על תבואתו וכו' וחזר והקשה משפחה של מציק שהטילה נפל לבור ובא כהן והציץ לידע אם זכר אם נקבה ובא מעשה לפני חכמים וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויים שם והא הכא דודאי נפל הפילה וספק גררוהו ספק לא גררוהו וספק מוציא מידי ודאי להקל ותירץ דכיון דחולדה וברדלס מצויים שם ודאי גררוהו וודאי וודאי הוא ואי נמי ספק וספק והכי קאמ' לידע אם רוח הפילה ואם תמצא לומר נפל הפילה אם זכר הוא ויש מקום עיון היאך לא הקשו בה מזו של טבל ועלה וכן בכאן משתי אלו:

ולענין מה שלא הקשו שם מזו יש לומר מפני שזו שבכאן אין הספק סותר את הודאי והואיל ואפשר בשניהם ראוי לחוש לספק ואי לאו טעמא דסכין הוא דאיתרע אבל בהמה לא איתרעא היינו חוששין לספק במקום הודאי אבל של חולדה הספק סותר את הודאי שאם אכלתו אינו שם וכל שאתה בא להקשות שנחוש לספק אתה צריך להקשות שנחוש לספק (אתה צריך להקשות) מאותן שספקן סותר את ודאן כזו של חבר ושל שפחה וכן שאלו הקשה שם מזו היה יכול לתרץ דהכא משום חומרא הא לקולא לא והוצרך להקשות מחבר ושפחה שהם לקולא ולענין מה שלא הקשה כאן מחבר ושפחה שהיה בדין שהרי בחבר ושפחה אף במקום שהספק סותר את הודאי ושהספק לחומרא שיש לדון אחריו יש לתרץ בו ששתי אלו על כל פנים הספק עתיד ליעשות על כל פנים שהחבר ודאי סופו לתקן וחולדה וברדלס על כל פנים סופן לגרר ואחר שהספק עתיד להיות על כל פנים ראוי לומר עליו שיוציא מידי ודאי אבל ספק זה של עור אין לומר בו שעל כל פנים יהא עתיד לכך ומתוך כך הקשה מזו של טבילה שאין החציצה עתידה להיות שם על כל פנים ואע"פ כן הספק מוציא בו מידי ודאי ואין צורך בכל זה שמאחר שכונתו היה להקשות לו שיהא הספק מוציא מידי ודאי לחומרא הקשה לו מזו של טבילה שהספק מוציא מידי ודאי לחומרא ולא רצה להקשות מאותו שהוא בא לקולא אע"פ שהוא קל וחומר:

עוף שהכשרו בסימן אחד כמו שיתבאר ששחט בו סימן אחד ומצא אחר כן את חברו נעקר ושמוט ואינו יודע אם קודם שחיטה ולפסול ואם לאחר שחיטה ולהכשיר פסולה כלל גדול אמרו כל ספק שבשחיטה פסולה ואין אומרין נשחטה בחזקת היתר עומדת והרי שחוטה לפניך שכל שנולד ספק בשחיטה אין זה קרוי נשחטה ואיתרעא בהמה קרינא ביה ועקר דבר זה בפרק שני: