מאירי על חולין קנא

המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק החמשי והוא ענין צומת הגידין ושבירת הרגלים ואמר על זה בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה וכן שניטל צומת הגידים נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו אמר הר"מ פי' רגל הבהמה מחוברת מפרקים נראים לחוץ והפרק העליון הסמוך אל הגוף הוא קצר כנגד שלמטה הימנו מן הפרקים ואפשר שיראה זה בגמל והקצה הסמוך לפרק הזה הסמוך לשוק הוא הנקרא ארכובה ובפרק הזה שקצהו האחד סמוך אל הגוף והקצה השני סמוך לשוק אנו קפדים לשבר ולחתוך ואם נחתך או נשבר ונראה העצם הרי היא טרפה ואם נשבר (ורוב) ועור ובשר חופה רוב העצם השבור כלו ורוב אורך השבר גם כן הרי היא כשרה ואם היה השבר למטה מן ארכובת הבהמה מותר באיזה צד שיהיה ואותו האבר שנשבר העצם שלו אם נראה רוב העצם אסור אותו האבר ואם היה בשר חופה את רובו הרי היא טרפה ומותר ושחיטתו מטהרתו ודין זה ממש הוא בעוף גם כן שאם נשבר במקומות שלא יאסר כל העוף בהם אם יצא רוב העצם אותו האבר אסור וכבר ביארנו ששם גידים נופל על העורקים ועל העצבים והיתרים והקשרים לפיכך כשאמר בכאן גידים ר"ל היתרים לפי שכבר נודע מקצת חכמת הניתוח שהעצבים מתערבים עם הבשר ואז יתהוה מהם הגיד הנקרא בלשון ערב עצלה אחר כך מתפרשים ממנו ר"ל מן הבשר ומתחברים אחר שמתרחקים מעיקרם ואז יתהוה מהם יתר מהיתרים וצומת הגידים הוא קבוץ היתרים והוא בבעלי [הארבעה] המותרות לנו לאכל שלשה יתרים אחד עבה ושנים דקים ומתחברים השלשה מיתרים למעלה מן הקרסול לפיכך אם נחתך האחד מהם העבה ונשארו השנים הדקים או אם נחתכו השנים הדקים ונותר העבה בבהמה מותר ואם נחתך העבה ואחד מן הדקים או רוב כל אחד ואחד הוא הנקרא חתוכת צומת הגידין והיא טרפה וכל זה אם נחתכו המיתרים והם ניכרים בעינם לפי שהם לבנים ובענפיהם שהם שלשה אבל אם הרגל נחתך דרך משל מלמעלה לענפי היתרים ר"ל בגוף העצל הרי היא כשרה ואל תתמה ותאמר היאך תחתוך צומת הגידים והיא טרפה ואם נחתך הפרק כלו שבו צומת הגידים היא מותרת לפי שחתיכת היתרים אינה חתיכת העצל שזו ממיתה וזו אינה ממיתה והוא מה שאמרו אין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן וחיה וחותכה מכאן ומתה ואותם הגופים המקיפים רגל העוף שהם דומים לאלו היתרים וכבר זכרנו אותם בפרק שלפני זה והם שש עשרה אם נחתוך רוב אחד מהם טרפה כמו שזכרנו ונזכר הדין בפרק הזה מחמת מה שאמר שחיטתה מטהרה לאותו האבר כמה שנאמר בעובר ששחיטת אמו מטהרתו:

אמר המאירי בהמה שנחתכו רגליה האחרונים מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה וכן אם ניטל צומת הגידין פי' אע"פ שארכובה קיימת וצומת הגידים זה מתחיל מראש התחתון של עצם אמצעי ומתפשטין למעלה כנגד הגוף ויש מפרשים שהם מתפשטים למטה עד העקב ובעוף מאצבע יתרה עד המקום העשוי קשקשים ואף גדולי המחברים כך נמצא בקצת ספרים בחבוריהם אלא ששמענו עליהם שטעות סופר היה וראיה פשוטה על זה מה שהקשה עולא לרב יהודה בשלמא לדידי דמפרישנא לרכובה דמתניתין שכנגדה בגמל ניכר דהינו ראש עליון של עצם המחובר עד סוף ראש תחתון של עצם עליון וקאמר דמשם (דמשם) ולמעלה דהינו בעצם עליון טרפה היינו דקתני וכן שניטל צומת הגידין שכל שנחתך מן האמצעי שבו צומת הגידין ולמעלה דהינו בעצם עליון טרפה וכן אם נטל צומת הגידין והוא שנחתך האמצעי במקום צומת הגידין שאין טרפות בעצם זה בחתיכה אלא במקום צומת הגידין אבל נחתך העצם האמצעי למעלה מצומת הגידין כשרה אלא לדידך דמפרשת רכובה דמתניתי' רכובה הנמכרת עם הראש וכל שממנה ולמעלה טרפה כגון נחתך בעצם אמצעי מאי וכן היא היא שכל שנחתך בעצם אמצעי אף צומת הגידין נחתך עמו שהרי שם הם מחוברים ואם ללמד דניטל צומת הגידין טרפה אף בלא רכובה לשמעינן ניטל צומת הגידין וכל שכן נחתכו רגליה דאיכא תרתי חתיכת הרגלים וניטל צומת הגידין ותירץ לו לעולם זה וזה באותו עצם ורכובה בלא צומת הגידין צומת הגידין בלא רכובה כלומר רכובה בלא צומת הגידין שנשבר השוק ולא נחתך ועדין צומת הגידין קיים וכן שניטל צומת הגידין בלא רכובה ואע"ג דאקשי ליה דהא נחתכו ונחתכו לגמרי משמע ולא בשבירה לבד מ"מ לפי דרכך למדת שהצומת הוא בסוף העצם השני וודאי למעלה הם מתפשטים שהרי שיעורם עד המקום שהם נבלעים בבשר וזהו משם ולמעלה ומ"מ שמענו שזה שנמצא בספריהם שבבהמה וחיה מקום צומת הגידין הוא למעלה מן העקב הוא טעות סופר והוא למעלה מן הערקום והוא כדברי האומר דעלוי ערקומא והראיה שהרי סמכו בה אף הם מקום שתולין בו הטבחים את הבהמה והוא האמור כאן היכא דפרעי טבחי אבל מה שכתבו בעוף שתחלתם למטה מאצבע יתרה עד סוף הרגל שהוא עשוי קשקשים קשקשים לא נתברר לנו אם הוא טעות סופר אם לאו ואם הוא כן לא נודע לנו תקונו היאך הוא ואנו לא מצינו חלוק במקום הצומת בין בהמה לעוף:

ונשוב במה שהתחלנו לבאר והוא שארכובה זו נחלקו בה בגמרא רב יהודה פרשה בארכובה הנמכרת עם הראש והיא ראש העצם התחתון וכל שנחתך אותו העצם הן קצתו כגון שנחתך באמצע הן כלו כגון שנחתך ראשו המחובר לשני אפילו נחתך עמו הערקום שעליו הואיל ונשאר העצם השני כלו כשר הא אם נשברה בעצם השני שלמעלה מזה טרפה ועולא פירשה ברכובה שניה והוא ראש העצם השני והיא שאמרו עליה שכנגדו בגמל ניכר והוא שהגמל יש לו עצם בולט לשם ונמצא שאם נחתך עצם אמצעי שהיא כשרה ובלבד שלא במקום צומת הגידין ונשאו ונתנו בה בגמרא והוא שעולא שאל לרב יהודה מאי וכן כמו שביארנו והשיבו רכובה בלא צומת הגידין וצומת הגידין בלא רכובה על הדרך שביארנו אלא שחזר והקשה והא נחתכו קתני כלומר דמשמע שנחתכו לגמרי ואם כן רכובה בלא צומת הגידין ליכא ושתיק ליה והדר אמר לנפשיה מאי טעמא לא אמרי ליה למעלה פירושו למעלה מצומת הגידין כלומר בראש הצומת קודם שיתחילו להתפשט בבשר הא משהתחילו להתפשט בבשר תהא כשרה אע"פ שהוא כרכובה אמצעית שכנגדה בגמל ניכר ולמטה מן הצומת ר"ל בסוף הצומת שיהא צומת הגידין נשאר עם העצם האמצעי וכן שניטל צומת הגידין שנחתך באמצע הצומת והכל טרפות אחד אלא שחזר בו לומר שאף הוא ישיבהו מן הרכובה ולמעלה קתני דמשמע בכל תחום הרכובה ואם כן לפי דבריו צריך לפרש שכל שמרכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה דהינו כל רכובה שכנגדה בגמל ניכר תהא טרפה וכן אפשר לפרש מאי טעמא לא אמרי למעלה מצומת הגידין ר"ל אף משהתחילו להתפשט בבשר שכל הרכובה בכלל טרפות ולמטה למטה מצומת הגידין דהינו רכובה תחתונה וכן שניטל צומת הגידין שזהו מתחלת רכובה אמצעית עד שיתחילו להתפשט בבשר וחזר בו לומר שאף הוא ישיבהו מארכובה ולמעלה קתני והכל בכלל או שמא מארכובה ולמעלה סמוך לארכובה משמע דהינו הך הצומת הגידין:

זהו פי' הסוגיא לענין ביאור ורב פפי מתני לה בלישנא דרב יהודה אמר רב למעלה למעלה מן הרכובה ומצומת הגידין למטה למטה מן הרכובה ומצומת הגידין וארכובה עצמה כדעולא דהינו שכנגדו בגמל ניכר כלומר למעלה מן הרכובה השניה דהינו בעצם ראשון המחובר לגוף טרפה למטה ממנה ומצומת הגידין דהינו בתחתון הנמכר עם הראש כשרה אבל האמצעי פעמים כשרה והוא למעלה מן הצומת ופעמים טרפה בראשה התחתון ומפני חתיכת הצומת שהוא שם וזהו שאמרו אל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וכו' והוצרך לשנות רכובה ללמד שהטרפות הגמור למעלה ממנה ר"ל בעצם עליון (והוצרך לשנות צומת ללמד שהכשרות הגמור למעלה ממנה ר"ל בעצם עליון) והוצרך לשנות צומת ללמד שהכשרות הגמור למטה בעצם תחתון ומה שאמר וכן ניטל צומת הגידין כלומר שנחתך הצומת בסופה של רכובה אמצעית והרכובה קיימת הא למעלה ממנו כשרה וזהו לישנא בתרא דרב יהודה וללשון זה לדעתי לא נחלק עולא עמו אלא שפי' דבריו ואע"פ שרוב מפרשים מניחים איזה מחלקת ביניהם לדעתי אין ביניהם מחלקת ומתוך כך פסקו כל הגאונים כלישנא בתרא וכל שנחתך עצם אמצעי למעלה מן הצומת כשרה אע"פ שהצומת מוטל עמו באשפה וחכמי הדורות מקילין עוד בשטה זו שאם נחתכה במקום הצומת יכול להכשירה כשיחתכנה למעלה קודם שחיטה ואלו ודאי דברים זרים הם שכל שנחתכה מתחלתה במקום הצומת שדא תיכלא בכלה ואין לה עוד תיקון ומהיכן מצינו טרפה ודאית שיש לה הכשר בידי אדם ועוד מה שאמרו בההוא צנא דנקורי דאתא לקמי דרבא ובדקינהו בצומת הגידין וכן ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דאיפסיק כרעא בתריתא ובדקה רב בצומת הגידין יחתכוה למעלה קודם שחיטה ותכשר:

ולעיקר הפסק מיהא גדולי הרבנים פוסקים כרב יהודה וכלישנא קמא וכל שנחתך אמצעי טרפה באיזה מקום שבו ואין נראה כן חדא דללישנא קמא הא שתיק ליה ועוד דלישנא בתרא עקר דאלו לקמא מאי איצטריך ליה למימר למעלה למעלה מן הארכובה הא בהדיא קתני לה הכי ולא היה לו לומר אלא רכובה שאמרו ברכובה הנמכרת [עם] הראש ומ"מ גדולי הדור מחזקים את דבריהם ממה שנחלקו למטה רב ושמואל בנשבר העצם דרב אמר למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור ושמואל אמר אף באין רוב בשר קיים אבר אסור ובהמה מותרת והקשו לשמואל יאמרו אבר שממנה חיה מוטל באשפה והיא מותרת אלמא שאין רב סובר כיוצא בה ואם כמו שפסקנו אף רב סובר כן ומה קושיא לשמואל בכך ולדעתי אין זו ראיה שלשטה זו מחלקת זה בעצם עליון הוא והיינו למעלה מן הארכובה כלומר למעלה מאותה שכנגדה בגמל ניכר ושני ליה לשמואל בין נחתכה לנשברה והיינו דאקשי ליה יאמרו וכו' שהרי אלו נחתכה הכל מודים באיסורה והואיל ואין עור ובשר קיים ודאי הרי היא כנחתכה אבל בעצם אמצעי כל שהוא מצומת הגידין ולמעלה אינו קרוי אבר שחיה ממנו ומתוך כך נראה ודאי כמו שפסקנו:

נשבר העצם פי' במקום שאין עושה אותה טרפה שאמרנו כגון מן הארכובה ולמטה ברגלים שאחריה ואף למעלה ממנו בשלפניה ובכל רגלי העוף ובכנפיהם ויצא לחוץ ר"ל שנחתך הבשר ויצא העצם לחוץ אם רוב הבשר שסביבותיה קיים על העצם שיצא לחוץ כשר גם האבר עצמו וזהו שאמר שחיטתו מטהרתו ואם לאו אבר אסור ובהמה ועוף מותרין הא מרכובה ולמעלה טרפה אם אין רוב בשר קיים כמו שיתבאר וכן הלכה ובגמרא אנו מצריכין לדבר זה עור ובשר חופין את רובו ומ"מ יש שאין גורסין כאן ויצא לחוץ ומתוך כך דיו ברוב בשר קיים ואין צורך לעור ובשר חופין את רובו אלא ביצא לחוץ ופירושו רוב בשר קיים עם השבר ובגמרא יתבאר וכן יתבארו שם דברים שלא נתבארו במשנה זו בענין זה כל הצורך:

ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן אלא שאני מצרף בזה דין שמוטה אע"פ שלא נתבארה בכאן כדי לידע מכאן דין נחתך ודין נשבר ודין נשמט הכל על הסדר ומ"מ קודם שנתחיל בסדור זה דרך כלל אני מעירך מעט בביאור השמועה דרך קצרה והוא שאחר שהעלינו במחלוקתם של רב יהודה ועולא מה שהעלינו שאלו בגמרא אלו הן צומת הגידין ואע"פ שביררנו שעל כל פנים הן בסוף עצם האמצעי מ"מ אף באותו עצם יש שני מקומות שגידים צומתים בו אחד מבפנים כלפי הבהמה ואחד מבחוץ מקום שהזנב נופלת עליו והוא המקום שהטבחים נוקבים לתלות הבהמה באונקלי מפני שהם גידים גסים וחזקים ורבא אמר דאגרמא ולבר ר"ל שהחיצון הוא הנקרא צומת ורבה בר רב הונא אמר דאגרמא ולגאו והם הפנימיים וכן הלכה ורבה בריה דרבה בר רב דאמר דעלוי ערקומא לא בא לחלוק על הראשונים אלא להכיר מקום התחלתם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואמר שהוא על הערקום בורינקיק המפריש בין עצם תחתון לאמצעי ונמצא שכשתשליך הערקום עם הארכובה צומת הגידין מתחלת מראש התחתון של עצם אמצעי והוא היכא דפרעי טבחי ונמצא שהערקום אינו בכלל מקום צומת הגידין אלא דינו כדין רכובה התחתונה וההוא מרבנן דקאמר דערקומא גופה מחמיר יותר ואין הלכה כמותו ומה שאמר שמואל אחר כן צומת הגידין מקום שגידין צומתין אף הוא לא בא לחדש כלום אלא ללמד שהם הפנימיים מפני ששם שלשת הגידין מחוברים אבל החיצונים אע"פ שיש שם שלשה גידין אין שלשתם מחוברים אלא שיש עצם אחד עקום שראשו אחד חופה הערקום ויוצאים עמו שנים מהם והשלישי מחובר לעצם האמצעי ובין השנים ואותו השלישי נתלית הבהמה בשעת הפשטתה ואחר כך נתנו שיעור לצומת כמה הוא תחומו ואמרו על זה עד מקום שמתפשטין ר"ל עד מקום שמתחילין להתפצל בעצם האמצעי ופרשו בו כמלא בטדא דתורא והעקר בפירושו מלא רחב פסת היד והוא ארבעה אצבעות ושאלו בדקה מאי והשיב שכל שהם עומדים בבליטתם הוא צומת ומשמתחילין ליכנס בבשר אינו בצומת הגידין והוא שיעור מועט והוא הוא גם כן שיעור אשיני ורכיכי שבבליטתם הם קשים ומשנכנסים בבשר הם מתחילים להתרכך וכן הוא הוא שיעור אלימי וקטיני שמשהתחילו ליכנס בבשר הם מתחילים להתדקק וגדולי הרבנים פירשו ברכיכי שאף משנכנסו בבשר הם קשים שיעור מועט ואין נראה כן ובעוף ודאי שיעורו גם כן מראש הרכובה האמצעית עד שמתחילין ליכנס בבשר שבעצם הנקרא גיינול וזהו גם כן שיעור חיורי ולא חיורי שמשמתחילין ליכנס בבשר הם מתחילים להתאדם ומר בר רב אשי היה מחמיר מעט והוא שכשמתחילין ליכנס בבשר אינם אדומים עדין אלא זיגי ר"ל צבע ממוצע ומזהיר והוא דן אותם בצומת הגידין והוא כשמתחילין ליכנס בבשר דק שעל העצם עד שנכנסין בעובי הבשר ואנו גורסין ולית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה וחיורי ואם כן אין הלכה כמותו אלא מכיון שמתחילין ליכנס אף בבשר הדק יצאו מתורת צומת הגידין ומ"מ יש גורסים ולית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה ואודיתא אבל בזו הלכה כמותו וראשון עיקר שאין לדחות כל שאר הלשונות בשביל זה וגדולי המפרשים אע"פ שביאור הלכה זו לא נתבררה אלא מפיהם ומפי כתבם ומ"מ מה שכתבו בזו שאמרו בליטי לא הוו צומת הגידין וכו' שאע"פ שנראה שלא באו אלא לפרש עד כמה מתפשטים סימנין אחרים הוא בא ליתן עדין מה הם צומת הגידין אין הדברים נראין ומ"מ הם מפרשים טעם לדבריהם מפני שמצאו שיש לפעמים חוטין אחרים נבלעים והם מוזריקי דדמא שאינם לבנים כל כך כאותם שנקראו צומת הגידין וכן לא קשים כמותם ועוד ראו בבהמה שני גידים קטנים כעין גידין עצמן נכנסין באותו הגיד שהוא אלים מן השנים הנכללים בגידים האמור עליהם תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני ומפרשים שעליהם אמר בליטי לא הוו צומת הגידין ולהודיע שכל אלו אינם מן החשבון ואין הדברים נראין שאם כן היה לו לומר לא הוו גידין ולא לומר לא הוו צומת הגידין אלא שאע"פ שהדברים ודאי כך הם לענין פי' מיהא אף מה שאמר בליעי וכו' לענין השיעור נאמר כדבריו ר"ל אשוני ורכיכי שאף הם מודים שנאמרו לענין השיעור ולדבריהם אף באשוני ורכיכי אפשר לומר כן ומה ענין להניח את אלו לשיעור תחום עד היכן הם מתפשטים יותר מבליעי ובליטי ועוד שאם כן לא היה לו לכלול את כלם במאמר אחד אלא בליעי ובליטי במאמר אחד והאחרים במאמר אחר ועוד שהיה לו להקדים אותם שבאו לשיעור הואיל ודבריו חוזרים על שאלת בבהמה דקה מאי: