מאירי על חולין קלג

כלים עצמם שהתרנו את הנמצא בהם דוקא בזמן שלא פירשו והיא שאמרו שוחה ושותה ואינו נמנע אבל פרשו אסורים מתורת שרץ השורץ על הארץ וכן הדין בבורות שיחין ומערות:

לא פרשו לארץ אלא שפרשו לאחורי הכלי או לשפת הבור והשיח והמערה הרי הם כמי שפרשו לארץ ואסורין אבל אם פרשו לדופן הכלי הפנימית ובדופן הבור אע"פ שיצא מן המים אין זה נקרא פרש שמקום גדולו הוא שמא תאמר נחוש שמא יצא וחזר כל היוצא אין חוששין לו שיחזור ואין מחזיקין את הדבר אלא למקום שאנו מוצאין אותו שם:

שכר שבתוך הכלי שנמצא בו ממינין אלו הרי דינו כדין מה שהזכרנו והיה דרכם שהיו מסננין אותו עד שלא ישתו ממנו מחמת רוב הפסולות הנעשה בו ולא במסננת של בגד מפני שהשכר עב ואינו עובר יפה אלא היו לוקחין תבן וקש וכיוצא בזה והיו משימין על כלי ריקן ומערין מכלי שבו השכר על הקש והשכר נכנס לכלי והפסולת נשאר על הקש מעתה לא יעשה אדם כן בלילה שמא יפרש התלעת על הקש ונעשה אסור כמו שאמרו את נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסננם ואחר כך יתגלגל לתוך הכלי ויהא סבור שלא יצטרך להזהר ממנו ונמצא בא לידי מכשול: